הקרבות בשבועיים האחרונים במחנה הפליטים ג'באליה הם דגם מוקטן של המלחמה בחמאס כולה. יש בהם את כל המורכבויות של המערכה ואפשר להפיק מהם לקחים שיאפשרו לישראל להחזיר את החטופים ולמוטט את שלטון חמאס. כן, זו לא טעות: אפשר למוטט את שלטון חמאס. אבל צריך לעשות את זה בשלבים שיארכו זמן. שיגור הרקטות בצהריים לאזור המרכז רק מחדד את העניין.
על הציבור להבין שמדובר במלחמה שונה מאלה שבהן השתתפה ישראל עד היום. ואכן, על צה"ל לחזור למקומות שבהם כבר היה כדי לקחת מחמאס את הנכס העיקרי שלו: מערך המנהרות המסועף שמאפשר לאנשיו להגיע מתחת לקרקע מהעיר עזה בצפון הרצועה עד רפיח שבקצה הדרומי. לא אני אומר את זה, אלא מפקד בכיר הנלחם כבר חודשים ארוכים במחבלי חמאס וזוהי מסקנתו החד-משמעית.
במחנה הפליטים ג'באליה נמצאים כ-150-100 אלף תושבים. לפני שבועיים נכנסו אליו שני צוותי קרב חטיבתיים תחת מפקד אוגדה 98, תא"ל דן גולדפוס. צה"ל לא תמרן לתוך המחנה במסגרת כיבוש צפון הרצועה בתחילת המלחמה משום שנמצאו בו אזרחים שסירבו להתפנות. הוא הסתפק רק בכניסה לעיר ג'באליה ולסביבותיה. לכן, מיד אחרי שצה"ל יצא מצפון הרצועה, נפתח השוק במחנה הפליטים ועשרות אלפי תושבים נראו ברחובות כשאנשי חמאס שומרים על הסדר ומפגינים משילות. במקביל, מחבלים שברחו משכונות אחרות בצפון הרצועה - כמו שג'אעיה ובית חאנון - התקבצו בשטח הבנוי בצפיפות לגובה ובסמטאות הצרות של מחנה הפליטים.
תיעוד: פעילות צה"ל במבצע להחזרת גופות החטופים בשבוע שעבר
(צילום: דובר צה"ל)
ההחלטה לתקוף ולהשתלט על גדוד ג'באליה המזרחית שחמאס הקים מחדש התקבלה משני שיקולים. 1. אין ביטחון לנגב המערבי ולתושביו כל עוד בדירות מסתור במחנה הפליטים ובמנהרות שמתחתיו נמצאים כ-1,000 מחבלים, מצוידים בנשק כמעט ללא הגבלה, כולל משגרים. 2. המודיעין האיכותי שנצבר בינתיים על מערך המנהרות מתחת למחנה הפליטים ועל מיקום הפירים ובתי המחבלים שהגנו עליהם. המודיעין הזה הצביע בסבירות גבוהה גם על הימצאותן של גופות חטופים מתחת לקרקע.
תא"ל גולדפוס ומפקדי הכוחות שתחתיו, מח"ט 460 של השריון ומח"ט הצנחנים, בנו את תוכנית הפעולה על פי הלקחים שהפיקו בלחימה הארוכה בחאן יונס. הצעד הראשון היה להקים צוות מודיעין מיוחד שבו היו שותפים לא רק גורמי אמ"ן המטכ"ליים ויחידה 504 של חוקרי השטח והשבויים, אלא גם אנשי מודיעין משב"כ ומגוף המודיעין המיוחד לענייני השבויים והנעדרים. הכוח הגיע ליעדיו כתוצאה ישירה מעבודת הצוות המיוחד, מה שאפשר כבר לפני שבוע וחצי למצוא מתחת לקרקע את גופותיהם של רון בנימין, איציק גלרנטר, שני לוק ועמית בוסקילה (מפקדים בשטח מודים שגם יד המזל שיחקה תפקיד באיתור המהיר).
עברו חמישה ימים של לחימה קשה עד שהכוח בפיקוד אוגדה 98 הצליח לשלוט בשטח ונכנס לעומק המנהרות, אבל עברו שבועיים מתחילת הלחימה ועד אמש (שבת), עד שצוותי הקרב ואנשי יחידת יהל"ם ואנשי הנדסה אחרים הצליחו לרשום לזכותם את פירוק גדוד ג'באליה המזרחית של חמאס. לפי אומדני אמ"ן, כלל הגדוד הזה כ-1,000 מחבלים מקומיים וכאלה שהתקבצו במחנה אחרי שברחו ממקומות אחרים. מתוכם, כ-500 נהרגו או נשבו והשאר ירדו למנהרות וברחו. בתווך חילץ צה"ל שלוש גופות נוספות – של מישל ניסנבאום, חנן יבלונקה ואוריון הרננדס – שהוחזרו ארצה ביום שישי האחרון, וכעת הוא ממשיך להשמיד מנהרות מתחת למחנה.
3 צפייה בגלריה
הרוגי הירי הדו-צדדי בג'באליה: דוד שעשוע, רועי בית יעקב, אילן כהן בצלאל, דניאל חמו וגילעד אריה בוים
הלחימה, כאמור, הייתה עזה. גדוד ג'באליה המזרחית התכונן היטב. הוא הטמין מטעני נפץ בקירות הסמטאות הצפופות (שבהן יכלו לעבור רק חיילי רגלים), מלכד את פתחי הפירים, וירה 120 רקטות נ"ט על הטנקים. צה"ל איבד שבעה לוחמים, חמישה מהם באירוע דו-צדדי. עיקר האבדות היו של חטיבת הצנחנים, שאנשיה מילאו תפקיד מכריע בקרבות, מפני שרק הם יכלו לנוע כמו שצריך בסמטאות הצרות של המחנה. את הפגיעה במחבלים שהתבצרו בקומות העליונות עשו הטנקים וכלי הטיס של חיל האוויר, שהיו צריכים לנקוט משנה זהירות כדי לא לפגוע בלוחמי הצנחנים שנעים בין הבתים. אבל העיקר היה נעוץ בכניסה המהירה והפעולה בתוך המנהרות, בהתאם ללקחים שנלמדו בחאן יונס.
עד הפשיטה החטיבתית הבאה
הבעיה העיקרית של צה"ל ברצועה הייתה – ובמידה מסוימת עודנה - שהלחימה וההתקדמות מעל הקרקע מהירות הרבה יותר מאשר במערך המנהרות התת-קרקעי, מה שמאט ומעכב את המהלך כולו. הלקחים שהופקו בחאן יונס מאפשרים כעת לצה"ל לפעול מהר יותר במערך המנהרות מכפי שפעל בתחילת התמרון.
מפקד שטח בכיר סבור שהמפתח להכרעת חמאס הוא "השמדת רוב מערך הביצורים התת-קרקעי ברצועה". נראה שהוא צודק. המנהרות המסועפות מאפשרות למחבלי חמאס הישרדות, שהייה ותנועה חופשית מתחת לקרקע. משם הם יוצאים לפרקים קצרים מעל פני הקרקע, וכשהם מבינים שההתנגדות ללוחמי צה"ל חסרת תוחלת - הם חוזרים לתת-קרקע ובורחים למקום אחר שצה"ל לא נמצא בו, וחוזר חלילה.
שלילת המערך התת-קרקעי מחמאס היא המפתח למיטוט הצבאי ואולי גם האזרחי של הארגון, אבל כדי להשיג מטרה זאת יידרש צה"ל להתמודד עם כמה סוגיות: ראשית יש לשחרר את החטופים שנמצאים במנהרות ועלולים להיפגע. שנית, דרוש מודיעין איכותי ומדויק. התנאי השלישי הוא שלוחמי צה"ל יישמו את כל הלקחים שלמדו בחאן יונס: איך מזהים מטענים, איך מתקרבים לפירים, איך נעים בסמטאות מבלי להיפגע מהמטענים ומלכודי ה-RPG שהשטח מרושת בהם בצפיפות.
הלחימה בג'באליה עוד לא הסתיימה. ההתנגדות של הגדוד אמנם נשברה, אבל סביר להניח שישנם עוד מחבלים במרכז ובמערב המחנה וגם בהם צריך לטפל. ייתכן גם שיש עוד חטופים חיים או מתים במנהרות וגם את זה צריך להביא בחשבון.
עם זאת, אפשר כבר להפיק לקחים שעל פיהם אפשר להתאים ולשנות את מתווה המלחמה. לקח ברור הוא שלצה"ל יש יכולת להיכנס למבצעים גדולים, חוזרים ונשנים, במהירות ובהרכבי כוחות גמישים על פי הצורך. כלומר, מה שלא נעשה במבצע התמרון הקודם, ייעשה בפשיטה האוגדתית או החטיבתית הבאה.
לקח נוסף הוא שהמטרה הצבאית העיקרית של צה"ל היא להגיע להשמדה משמעותית, של 65%-70% לפחות מהמנהרות האסטרטגיות המאפשרות לחמאס לשהות בהן ולנוע בכל רחבי הרצועה. עוד מסקנה היא שצריך לחסום את מנהרות ההברחה מתחת לציר פילדלפי באזור רפיח, מה שינתק את חמאס מהעולם החיצון וימנע ממנו את הכספים שהוא גובה מהמבריחים. בכך יהפוך הארגון תלוי יותר בגורמים בינלאומיים לאספקת מזון, תרופות ומצרכים אחרים לאוכלוסייה העזתית.
לפי פרסום ב"וול סטריט ג'ורנל" המודיעין האמריקני מעריך שצה"ל השמיד רק 35% מכוחו הלוחם של חמאס ועוד פחות מזה ממערך המנהרות. על פי מידע מודיעיני מהימן ובדוק שבידי צה"ל, המספרים האלה לא מדויקים בלשון המעטה. מבין 30 אלף מחבלים נושאי נשק שהיו לחמאס לפני 7 באוקטובר 2023, יותר מ-14 אלף נהרגו ועוד מאות נשבו על ידי צה"ל. חמאס אמנם מגייס על בסיס מקומי לוחמים חדשים מקרב האוכלוסייה, אבל לא מדובר במספרים משמעותיים, מה גם שחלקם אינם מאומנים ולעיתים קרובות גם חסרי מוטיבציה. כך שיש עוד מלאכה לעשות, אבל היא בממדים שניתן להתמודד איתם.
לפי הערכות שונות, מתחת לציר פילדלפי יש עדיין כ-50 מנהרות הברחה שההתקדמות של צה"ל ברפיח מאפשרת לו כבר עכשיו לטפל בהן, הבעיה היא שהטיפול צריך להיעשות בזהירות ובתיאום עם המצרים.
שיגור רקטות לפני שצה"ל מגיע
וברפיח יש עוד רקטות, כפי שהרגישו תושבי המרכז והשרון בצהריים. מבחינת חמאס לירי הזה היו שלוש מטרות - הראשונה היא להפתיע את מערך יירוט הטילים, לחדור אותו ולגרום לנפגעים או לנזק בעומק ה"בטוח" של המדינה. גם אם אין נפגעים או נזק, עצם הירי הזה נחשב בחמאס ל"הישג" חשוב במלחמת התודעה וכמכה מוראלית לאזרחי ישראל.
המטרה השנייה היא שעצם השיגור של מטח רקטות ארוכות טווח יחסית אמור להוכיח לאזרחי ישראל שחמאס עוד ניצב על הרגלים אחרי כשמונה חדשים של לחימה, ולכן אין עוד טעם להמשיך לנסות למוטט אותו צבאית. סיבה נוספת היא שכוחות צה״ל הולמים ברפיח, מתקרבים כנראה למשגרים ולמחסני הרקטות, וחמאס רוצה להשתמש בהם רגע לפני שצה״ל לוקח לו אותם.
קודם כל שחרור החטופים
כל האמור לעיל צריך להביא את קבינט המלחמה ואת ראש הממשלה בנימין נתניהו למסקנה שאסור לוותר על מיטוט חמאס ברצועה, כיוון שיכולת השיקום וההתחמשות שלו עדיין מהווה סכנה מיידית לתושבי הנגב המערבי ולישראל בכלל. עם זאת, אסור גם לוותר על מטרת המלחמה החשובה האחרת שהיא שחרור החטופים. למעשה, הישגי צה"ל עד כה בפירוק הכוח הצבאי של חמאס מאפשרים זאת וחייבים לגרום למדינת ישראל להעמיד את שחרור החטופים - כולם - בעדיפות ראשונה.
השאיפה להשיג את שתי המטרות במקביל היא בת-ביצוע, אלא שלשם כך מתווה המלחמה צריך להשתנות. במקום להשיג את הכול במאמץ רצוף אחד של לחימה בעצימות משתנה, צריך לעבור למתווה של שלבים. זאת בדומה לאופן הפעולה בתקופת האינתיפאדה השנייה, עם היציאה למבצע חומת מגן - מתווה שבפועל מיושם עד היום. כל פעם שצה"ל יזהה צורך להמשיך, או שחמאס ייתן לו סיבה לכך, ייצאו כוחות למבצעים נקודתיים, בהיקפים משתנים, לפי הבעיה.
אבל בימים האלה העדיפות צריכה להינתן לעסקת חטופים, ואם צריך להתחייב להפסקת המלחמה, אפילו לתקופה ארוכה יחסית, אפשר לעשות זאת, ובתנאי שהממשלה תחליט שהיא ממשיכה עד מיטוט חמאס כאשר ייווצרו התנאים לכך. צוות המו"מ לשחרור החטופים צריך לקבל גמישות מקסימלית, ואם תסתמן עסקה ותהיה הפסקת אש, צריך לעבור במהלכה למאמץ מדיני ומודיעיני מרוכז, מה שיאפשר גם ההזדמנות לגבש עם האמריקנים מתווה ליום שאחרי.
המאמץ המדיני צריך להתמקד בהפעלת לחץ בינלאומי על חמאס. המטרה היא להגיע למצב שבמסגרתו כל המדינות הרלוונטיות – החל בארה"ב, המשך במערב אירופה וכלה בקטאר - יודיעו לארגון שהן לא יתנו אפילו סנט לשיקום הרצועה אם לא ישוחררו כל החטופים, החטופות והגופות, כולל החיילות והחיילים. הלחץ הזה, אם אכן קטאר תירתם אליו והאמריקנים יפעילו גם את האו"ם, עשוי להוות משנה מציאות.
המאמץ המודיעיני בתקופה הזאת יהיה נחוץ לא רק לשחרור החטופים, אלא גם כדי לוודא שחמאס לא חוזר לשקם את כוחו הצבאי ולשלוט ברצועה. זוהי גם מטרת כוח השיטור הבינלאומי שארה"ב עשויה להקים עם מדינות המפרץ הערביות כדי לנהל את ענייני הרצועה.
הפסקת האש תאפשר גם להפנות מאמץ מרוכז לסיום מלחמת ההתשה בגבול הצפון, בין אם במהלך צבאי מרוכז ועצים בדרום לבנון, ובין אם כתוצאה מהצלחה של מאמץ דיפלומטי בהובלת ארה"ב, צרפת, סעודיה ומצרים. הפסקת האש תנוצל גם להשלמת ההיערכות החדשה על גבול הרצועה.
חשוב לזכור: אסור להפסיק את הלחימה, וכנראה צריך אף להעצים אותה בימים הקרובים, עד שחמאס יודיע על הסכמתו לעסקת חטופים. העצמת המלחמה והרחבתה למקומות נוספים ברצועה תהווה מנוף לחץ משמעותי עליו, ובלבד שתיעשה מבלי לגרום למדינת ישראל תבוסות נוספות בחזית הלגיטימציה הבינלאומית. זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. מתווה שלבים לשחרור החטופים ולמיטוט חמאס ברצועה הוא כנראה המהלך הבא ובלבד שתהיה ממשלה בירושלים שתהיה מסוגלת לקבל את ההחלטות הנכונות ולהימנע מהצהרות מתלהמות ומזיקות. אם נרצה אין זו אגדה.
