שלום עם סוריה? עכשיו? האם יצאתי מדעתי? מה פתאום להציע בימים אלה לעשות שלום עם סוריה? מי בכלל יסכים לרעיון מגוחך מעין זה? ובכן, הרעיון אינו מגוחך, ולטעמי – ואני לא היחיד – אף יש לו אפשרות מימוש.
סוריה, כפי שעולה מהתקשורת, נתונה עדיין בבעיות רבות. מלחמת האזרחים עדיין מתחוללת, גם אם בעצימות נמוכה. חלקים מהמדינה מוחזקים בידי מתנגדי המשטר ושטחים אחרים נתפסו על ידי טורקיה, שפועלת בהם באופן חופשי. הנשיא בשאר אסד נתון בצבת של רוסיה מצד אחד ואיראן מהצד האחר. ישראל תוקפת בשטחו כמעט בחופשיות. ומעבר לכל זה, מיליוני פליטים סורים מסתובבים בעולם, רבות מערי סוריה עדיין הרוסות, כלכלתה רעועה וקשריה הבינלאומיים רופפים.
ורוב הדברים הללו יכולים להיפתר אם סוריה רק תגיע להסכם שלום עם ישראל: איראן ורוסיה יתפנו ממנה, כלכלת המדינה תשוקם על ידי מענקים מאירופה וארה"ב, הוצאותיה על צבא יקטנו והשלטון הסורי יתפנה לשיקומה.
- הרמזים לכך ששלום עם סוריה אינו כה מופרך / עורייב אל-רנתאווי
ומה עם ישראל? מדוע לישראל הדבר כדאי? הרי בשורש הסכסוך עם סוריה נעוצה האחזקה הישראלית את רמת הגולן. בעבר הביעו ארבעה ראשי ממשלה שונים – יצחק רבין ז"ל, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואהוד אולמרט – נכונות עקרונית להחזיר את הגולן, או את מרביתו, תמורת שלום מלא. וישראל גם כמעט הגיעה להסכם, וייתכן שהייתה עושה זאת לולא "היד שקפאה", כשם ספרו של האלוף (מיל') אורי שגיא, שעמד בראש משלחת ישראל לשיחות השלום עם סוריה בשנת 1999 (הח"מ היה חבר באותה משלחת).
ישראל אכן תצטרך לרדת מרמת הגולן ולפנות את אזרחיה המתגוררים שם, כ-30 אלף איש. אין ספק, מדובר יהיה בטראומה גדולה. אך כבר עברנו זאת עם חזרת חצי האי סיני למצרים ופינוי רצועת עזה. בתמורה, ישראל תהנה מהסכם כזה מכמה היבטים. ראשית ובעיקר, הסרת האיום מצפון. לא חיזבאללה ולא הצבא הסורי יעמדו מול ישראל. איראן תאבד את מאחזיה בסוריה ומדינות ערב יצטרפו להסדר אף אם הפלסטינים לא יהיו חלק מכך (זה כבר התרחש בהסכמי השלום עם מצרים, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו). העומס הצבאי יקטן וישראל תוכל להפנות משאבים פנימה.
פרופ' גדעון ביגרטוב יעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו אם יגייס לעניין, בחשאיות, את המומחים לענייני סוריה – פרופ' אייל זיסר המכיר את בשאר אסד טוב יותר ממרבית הסורים; פרופ' איתמר רבינוביץ' שכבר ניהל שיחות מול הסורים, ואת האלוף במיל' שגיא, שניהל בגלוי את סבב השיחות ב-1999, ויבדוק איתם את העניין.
כפי שמנחם בגין ז"ל שלח את שר החוץ שלו משה דיין לשיחות חשאיות עם נציגים מצרים עוד לפני שנחשפו מגעי השלום עם אנואר סאדאת, יכול נתניהו לשלוח את שר החוץ שלו אלי כהן לפגישות חשאיות ברחבי המזרח התיכון ובאירופה עם גורמים סורים. בסופו של דבר זה גם עשוי לזכות אותו גם בפרס נובל לשלום ובהכרה כמדינאי על שלה הוא כה כמה.
- גדעון ביגר הוא גיאוגרף והיסטוריון, פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב. היה איש הגבולות בשיחות עם הסורים בוועידת שפרדסטאון בארה"ב בשנת 1999
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
