באחד הימים השבוע נראתה תושבת טורונטו מסירה בנחישות תמונות ישראלים שנחטפו לעזה שנתלו על עמודים באחת משכונות העיר שבה מתגוררים יהודים רבים. אחד השכנים המזועזעים תיעד אותה עם הטלפון הנייד אבל היא לא התרשמה. "אתה מתכוון לפרסם את זה ולהביך אותי?", היא שאלה בהתרסה. הסרטון מזעזע בנחישות שלה להיפטר מתמונות החטופים. מקהות החושים. זה קרה רחוב אחד מביתי, בלב שכונה שקטה שרבים בה בתי הכנסת והמוסדות היהודיים. וזה קורה כמובן במקומות נוספים. גם באזור האוניברסיטה של טורונטו, בדאונטאון, הושחתו מודעות זהות, ועליהן הודבקו במקום תמונות של פלסטינים מעזה.
תחושות הביטחון והשלווה המאפיינות את יהודי טורונטו בימי שגרה התערערו מאז פרוץ המלחמה. אמנם במאפייה הכשרה מוכרים עוגיות שעליהן דגל ישראל כאקט של הזדהות, ובכל המוסדות היהודיים ברחבי קנדה הורדו הדגלים לחצי התורן, אבל הקהילה עוקבת בחשש ובדאגה אחר המתרחש בישראל ובעזה, מבועתת מהלך הרוח הקנדי הגובר נגד ישראל, שטבול באנטישמיות שמרימה ראש.
הסנטימנט הפרו-ישראלי בקנדה של הימים הראשונים לאחר הטבח בדרום מתחלף בימים אלה. ההפגנות הפרו-פלסטיניות שוטפות את המדינה בערים רבות, ומבטי שנאה ניבטים מהצועדים המחזיקים בידיהם דגלי פלסטין. גם בקמפוסים של האוניברסיטאות מתקיימות מעת לעת עצרות תמיכה בעזה. סטודנטים יהודים נמנעים מלהביע את תמיכתם בישראל, חוששים להפגין בגלוי את יהדותם ומצניעים את שרשרת המגן דוד שעל צווארם. ליד בתי הספר היהודיים חונות מכוניות משטרה וכך גם במרכזי קניות בשכונות. הנוכחות הזאת של לובשי מדים מעלה את השאלה אם היא מגבירה את הביטחון, או להיפך - מעצימה את תחושת האיום.
מדובר בקהילה היהודית הרביעית בגודלה בעולם, כ-400 אלף איש, והיא לא נותרת בחיבוק ידיים. עצרות גדולות של סולידיות עם החטופים התקיימו בטורונטו, ונקובר, מונטריאול ובקהילות אחרות. העצרת במונטריאול, שבה אוכלוסייה מוסלמית משמעותית, דווקא מנתה יותר מ-7,000 משתתפים. נוכחות פרו-ערבית יש גם בערים קטנות. בווינדזור, שעל הגבול עם דטרויט ורבע מהאוכלוסייה בה ממוצא ערבי, מתגוררת קהילה יהודית קטנה ומבוגרת. גם שם צפו היהודים בלא מעט תהלוכות ומצעדים פרו-פלסטיניים.
בשיחה עם צעירים יהודים בטורונטו שאלתי למה רואים יותר נוכחות פרו-פלסטינית ברחובות, ותשובתם הכנה הייתה: "אנחנו חוששים. הם יודעים שאף יהודי לא ירים יד או יפגע במפגין. אבל אנחנו לא חשים שזה המצב בהפגנות שלנו. אמנם קנדה מגבילה נשיאת נשק חם, אבל להכות אפשר, בידיים או במקלות".
משלחת של משפחות החטופים עוררה התרגשות רבה בכנס שבו נכחו 3,000 חברי הקהילה היהודית בטורונטו, והיא התקבלה בחיבוק גם אצל ראש הממשלה ג'סטין טרודו. אלא שבמקביל, איגוד השידור הציבורי במדינה, ה-CBC, הממומן מכספי משלמי המסים, נמנע מלכנות את חמאס ארגון טרור ואת הטובחים בעוטף "מחבלים". כל המחאות שהופנו לטלוויזיה והרדיו הקנדים עד כה לא הועילו. "אנחנו לא רוצים לקחת חלק ולהביע עמדה", הסביר מנהל החדשות, כאילו יש שני צדדים במשוואת הסיקור החדשותי – בעד טרור ונגד.
2 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית בטורנטו מהלך המלחמה
(צילום: רויטרס / HANDOUT / almas_kenana via Instagram)
המלחמה בעזה קלעה את חייהם של יהודי קנדה למציאות מורכבת ומאתגרת ברקע ההתרגשות והדאגה למשפחות ולחברים בארץ, והשאיפה להביע תמיכה במדינה. למרות המרחק הגאוגרפי, המתיחות במזרח התיכון משפיעה עליהם מאוד. בשבועות הראשונים של המלחמה גייסה יהדות קנדה יותר מ-72 מיליון דולר לתמיכה בישראל. חלק ניכר מהסכום נועד לסייע לשקם את יישובי העוטף וחלק מיועד לקרן לנפגעי הטרור של הסוכנות היהודית (הח"מ הוא ראש המשלחת במדינה), הפועלת לסייע לקהילה ברקע האירוע הגדול שמשפיע על חיי אנשיה ובזמן שיכולתם לשלוט באירועים זניחה עד לא קיימת.
ירון דקליונתן בלוםלא ייאמן כמה משפיעה המלחמה על החיים במרחק 12 שעות טיסה. הישראלים הרבים הגרים בקנדה צמודים, כצפוי, למסכי הטלוויזיה והחדשות מהארץ. היהודים עוקבים אחר מה שקורה בנשימה עצורה, בחשש ובתקווה. המלחמה בעזה מעוררת מגוון אתגרים והתמודדויות. במהלך השבועות הקשים הללו, יהודי קנדה משתדלים לשלב בין המשך חייהם היומיים לבין המאמץ החברתי והאנושי להועיל ולהשתתף במאבקי ישראל. סולידריות בלתי מתפשרת איננה רק תרומות, היא הרבה מעבר לכך. וזה קורה במדינה שמתחילה להיות ספקנית לנוכח הדיווחים מהרצועה.
- ירון דקל הוא ראש משלחת הסוכנות לקנדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
