החבורה שעומדת להרכיב את הממשלה הבאה מתהדרת במנדט מהדהד שקיבלה מה"עם", שכביכול "אמר את דברו", ואפילו עשה זאת "באופן חד משמעי". האומנם? בפועל, בחירות בישראל הן לא באמת דמוקרטיות, מכיוון שכמעט שליש מהאוכלוסייה הנשלטת בפועל על ידי הממשלה הנבחרת נעדרים אזרחות וזכות בחירה: כשלושה מיליון פלסטינים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. ההגדרה של ישראל כדמוקרטיה מותנית ברעיון שהגדה אינה חלק מהמדינה, כך שמה שקורה שם לא מגדיר אותה. מדובר בהונאה.
ישראל שולטת בגדה כבר 55 שנה ולא מראה שום סימני נטישה. בנימין נתניהו, כמו קודמיו ודומיו, מתעקש שתמיד נשמור על "שליטה ביטחונית" (ואכן יש לכך סיבות טובות). אלא שישראל לא הסתפקה בביטחון ובנתה בגדה עיירות (ואוניברסיטה) ליהודים, הנקראות "התנחלויות" כדי לבלבל את הבריות, ובמקביל היא שולטת במשאבי הטבע, בזכויות הבנייה ברוב השטח, בביטחון ובמשפט (בפועל), במטבע, באנרגיה, בייבוא, בייצוא ובכניסות וביציאות של ערבים. אותם ערבים שאין להם שום יכולת דמוקרטית להשפיע על כך.
ישראל לא מכריזה על סיפוח רשמי כדי להימנע מהצורך להעניק אזרחות לפלסטינים ובכך לחסל את עצמה כמדינה בשליטה יהודית. יש בימין כמה שטרם הבינו את ההתחכמות ודורשים סיפוח בכל זאת – אבל אפשר לסמוך על נתניהו, שאיננו טיפש, שידאג לסכל את זה תמיד. בינתיים, רוב הפלסטינים חיים באיי "אוטונומיה" של הרשות, אלא שמדובר בעצם באסופה של עיריות מבודדות טריטוריאלית המאוגדות תחת מטרייה של ישות כמעט פיקטיבית בראשות נשיא-מחמד, אבו מאזן. כוחות הביטחון של ישראל מבצעים פעולות ומעצרים ככל העולה על רוחם באזורי A ומחסומים ישראליים שולטים בכבישים בין כל האזורים.
במצב עניינים זה אין לפלסטינים שום השפעה דמוקרטית על זהות הממשלה ששולטת בהם באמת. תיאורטית הם יכולים להצביע בבחירות לרשות – אבל מעבר לעובדה שבפועל מדובר ביישות כפופה לישראל, מדובר בדיקטטורה ובחירות לא היו שם מאז 2006. לעומתם, כחצי מיליון ישראלים מתגוררים ב"התנחלויות" שמנקדות את הגדה, במקרים רבים ממש מעבר לכביש משכניהם נטולי הזכויות. אלה נהנים מהגנה מלאה של החוק הישראלי, ממימון מוניציפלי של המדינה ומשירותי שמירה של חיילי צה"ל. למעט באזורי A, הם משוטטים במרחב כרצונם, כאשר כבישים מודרניים מחברים אותם, כמו חבל טבור, לאמא ישראל עצמה. בניגוד לפלסטינים, הישראלים בגדה בהחלט מצביעים. וכשמדמים את המצב לאפרטהייד, הם מתרעמים.
דן פריהאמת באה לידי ביטוי בהימור הדיפלומטי שהניחו הפלסטינים לפני שבוע: האו"ם החליט לבקש חוות דעת מייעצת מבית הדין הבינלאומי על חוקיות הכיבוש בגדה המערבית. הפלסטינים טוענים שהכיבוש הוא סיפוח דה-פקטו וככזה יש להתייחס אליו. כלומר: להכריז עליו בלתי חוקי.
המרכז-שמאל בישראל יודע שבניין הקלפים הזה רעוע, מבזה ולא צודק, ומעדיף חלוקה. אבל בשל הרפיון במחנה חוששים מנהיגיו לומר זאת בפה מלא. כך הגענו למצב שהמחנה "הלאומי" עומד לחזור לשלטון, להכשיר מאחזים לא חוקיים, להרבות מתנחלים ולהמשיך לגרור את הציונות במדרון. אלא מה? גם כאן יש בלבול במושגים. לא מדובר במחנה הלאומי אלא במחנה הדו-לאומי.
- דן פרי היה העורך הראשי של סוכנות AP באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון. לשעבר יו"ר התאחדות עיתונאי החוץ בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
