המזרח התיכון, מהים התיכון עד פקיסטן ואפגניסטן, הוא האזור הגרוע ביותר בעולם מבחינת מצבן של נשים ושל חירויותיהן. מובן שמי ששותף למנטליות ולאידיאולוגיה הפטריארכאליוֹת האלה, שלפיהן מעמדן הטבעי של נשים נחות ויש להגביל אותן באמצעות רצון הגברים, יחלוק על קביעה זו. מצב נורא זה, חשוב לציין, אינו קשור לדת, כפי שיש האוהבים לטעון, בין אם כוונתם היא להגן על דיכוי נשים או לבקר את הדת. שכן עובדה היא שהאסלאם רווח באזורים אחרים בעולם – מאירופה עד מזרח אסיה ומצפון המגרב עד דרום הסהרה באפריקה – וגם אם מעמד האישה באותם אזורים אינו מתקדם דיו, ואינו בר-השוואה לסקנדינביה למשל, הרי שהוא עדיין טוב בהרבה מאשר במזרח התיכון.
המצב השורר במזרח התיכון ממשיך להיות מאופיין בזלזול גברי נתעב כלפי נשים. אותו זלזול בא לידי ביטוי במוסדות לזכויות אדם, במוסדות פוליטיים ובהגבלות חמורות של החירויות שלהן. הוא הגיע לשיא באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן, אבל זהו שיא מול ממוצע שממילא גבוה מאוד. הגברים שמרוצים ממצב זה עשויים לחשוב שזהו ביטוי ל"גבריות" עליונה שעדיפה על פני ה"נשיות" של החברות המערביות, אך האמת היא שדיכוי נשים הוא ביטוי של תיעוב כלפי כל המין האנושי, שכן האדם נבדל מבעלי החיים בכמיהתו לשוויון הרחק מחוק הג'ונגל. לכן, אופי גברי שכזה קשור באוטוריטאריות ובנטייה לעריצות, כפי שהוכיחו פסיכולוגים מזמן, ומכאן שמשטרים המבוססים על דיכוי נשים כאבן יסוד שלהם הם מטבעם משטרים עריצים.
עריצות פוליטית אינה ביטוי לחוזק אלא לחולשה, שכן שלטון המוסכם על העם אינו צריך לכפות את עצמו בכוח. רק שליטים שאינם בטוחים שרוב העם מרוצה מהם חוששים מחירויות פוליטיות ומהתמודדות דמוקרטית. דבר זה מובן מאליו, כשם שמובן מאליו ששליטים שתוקפים נשים הם פחדנים. הם רואים בהן טרף קל להשגה. לכן הם סבורים שהעצמת הרגשות המכוערים ביותר הקיימים בחברות שלהם תעזור לטשטש את אוזלת ידם. אותם רגשות יכסו על חוסר היכולת שלהם לספק את הצרכים הבסיסיים של אזרחיהם, והם יוסיפו למשוך את אהדת הגברים. זוהי שרשרת של דיכוי, והגברים מעדיפים ליהנות מכוח הדיכוי שלהם כלפי נשים מאשר לבקרו כמעשה שפל.
יש לכך אינספור דוגמאות. אחת המוזרות בהן נעוצה בטענה של כמה שליטים שהם תומכים ב"שחרור" נשים – אבל אף פעם לא בהשתחררותן (ומדובר הרי בשני דברים שונים בתכלית) - בעוד הם מתנפלים על נשים שמעיזות למתוח ביקורת על מעשיהם הרודניים, גם אם הביקורת היא רק ציוץ פשוט בטוויטר. הם מענישים אותן בעונשים המוטלים במדינות דמוקרטיות רק על מי שביצע את מעשי הרצח החמורים ביותר.
(צילום: אלכס בורטמן)
דוגמה נוספת נראתה לאחרונה בדמות התוקפנות שגילה נשיא איראן אבראהים ראיסי נגד נשות ארצו, בכפייה של עטיית חיג'אב בדרכים הקנאיות ביותר. ברקע מצב כלכלי רעוע ועליית מחירים בלתי פוסקת, הדרך היחידה שמצא המשטר האיראני להסיח את דעת הקהל מכך הייתה העלאת קמפיין קנאי לכפיית חיג'אב על פי הסטנדרטים שהוא קבע, שכלל מעצר של מאות רבות.
ז'ילבר אשקרהמשטר האיראני החליט להשתמש בטכנולוגיה מודרנית של מערכות לזיהוי פנים כדי להוסיף "אח גדול" שצופה ומפקח על נשים באוטובוסים ובכיכרות ציבוריות. חזון הבלהות של הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול ברומן "1984" מתגשם, אבל הפעם בגרסה מוזרה: האח הגדול הופך למומחה בהתעמרות באחיותיו, בדומה למצב בחברות המבוססות על חינוך פטריארכאלי.
זה לא יעצור שם: לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שפיקוח כזה על נשים יהיה רק נקודת מוצא לפיקוח על החברה כולה. הלקח מכל זה הוא שהמצב באזור הנקרא "המזרח התיכון" הוא ההוכחה הטובה ביותר לרעיון שלפיו מצבן של חברות נמדד על פי מעמד האישה בהן. והחברות שלנו אף פעם לא ישתחררו לחופשי עד שישתחררו הנשים שלהן.
- ז'ילבר אשקר הוא פובליציסט וסוציולוג לבנוני המתמחה ביחסים בין-לאומיים. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-קודס אל-ערבי" היוצא לאור בלונדון. גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורים ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגום מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 07:21, 22.09.22
