השופט אשר קולה קובע: זדורוב זכאי
(צילום: רשות בתי המשפט)
אחרי 16 שנים ארוכות של אין-ספור טלטלות, דיונים וערכאות משפטיות, פרק נוסף בפרשת רצח הנערה תאיר ראדה נחתם היום (ה') כאשר בית המשפט המחוזי בנצרת פסק כי רומן זדורוב זכאי. אבל גם לאחר הכרעת הדין הדרמטית נותרו סימני שאלה רבים – ותעלומה אחת גדולה: מי רצח את הנערה בת ה-13 בבית הספר "נופי גולן" שבקצרין בדצמבר 2006? ynet עושה סדר בחשודים שנבדקו לאורך השנים, ובשאלות שנותרו פתוחות בפרשה שממשיכה לטלטל מדינה שלמה.
הרצח, נזכיר, התרחש במהלך יום הלימודים בבית הספר בקצרין, וגופתה של תאיר נמצאה חמש שעות לאחר שגרונה שוסף בשירותי הבנות. תחת לחץ תקשורתי וציבורי גדול, הכריזה המשטרה בתוך כשבוע כי תפסה את החשוד ברצח – זדורוב, אזרח אוקראיני שעבד בריצוף בבית הספר. הוא הודה תחילה במעשה בפני מדובב והחוקרים ושחזר את הרצח, ולמרות שחזר בו מהודאתו הורשע ברצח ב-2010.
מאז עלו שלל תהיות באשר להתנהלות החקירה ולממצאים. הוא הורשע בסך הכול שלוש פעמים – אחרי ההרשעה הראשונה נקבע בהוראת העליון דיון נוסף במחוזי, ולאחר שהורשע בשנית דחה העליון ערעור נוסף שלו – אבל ב-2021 קבע העליון כי יש לערוך משפט חוזר. הבוקר זדורוב זוכה ברוב של שני שופטים מול שופטת אחת, שסברה בדעת מיעוט כי הוא אשם. הפרקליטות יכולה לערער לעליון, אבל גורמים בה העריכו שתימנע מכך בשל המאסר הממושך שזדורוב כבר ריצה.
פסק הדין מתפרש על פני מאות עמודים, ויש לכך סיבה מוצדקת: מדובר בתיק חסר תקדים בהיקפו, ונשמעו בו כ-100 עדים, נכתבו כ-6,000 עמודי פרוטוקול והתקיימו כ-60 ישיבות. אבל גם לאחר סיום המשפט החוזר לא נפתרה השאלה הגדולה. "ניסינו לפתור את התעלומה, בחלקה אולי צלחה דרכנו ובחלקה לא, ויכול שתאיר ז"ל, שנקטפה בדמי ימיה ושהאירה בחייה הקצרים את העולם, לקחה את סודה אלי קבר", אמר ראש ההרכב, השופט אשר קולה שתמך בזיכוי, תוך שהוא פונה לאילנה ראדה, אמה של תאיר.
התלמידים, הגנן וא"ק: החשודים לאורך השנים
בימים הראשונים שלאחר הרצח, המשטרה העריכה כי מדובר באלימות בין בני נוער. המשטרה גבתה עדויות מכאלף איש ששהו בזמן הרצח בבית הספר, כולל עשרות תלמידים.
בערב הרצח המשטרה עצרה לחמישה ימים חסר בית בן 57, שהכחיש כל קשר לרצח. לאחר שסיפק אליבי שהניח את דעתם של החוקרים, הוא שוחרר לביתו. גם גנן בית הספר נעצר למשך יומיים, ושוחרר אף הוא לאחר שסיפק אליבי מאומת.
באותם ימים, עבריין המין הסדרתי בני סלע עדיין נמלט אחרי שהצליח לברוח מהכלא, והמשטרה חשדה גם בו. סלע נתפס יומיים לאחר הרצח ולא נמצאו ראיות שקשרו אותו לרצח. גם הכיוון הלאומני נבדק במשטרה, ונשלל בהמשך.
שישה ימים לאחר הרצח, ב-12 בדצמבר 2006, עצרה המשטרה את רומן זדורוב, פועל בניין שעבד בשיפוצים בבית הספר. זדורוב הכחיש תחילה כל קשר לרצח, אך החוקרים טענו כי נמצאו סתירות פנימיות בעדותו והדבר חיזק את החשד שלהם נגדו.
9 צפייה בגלריה
החשודים הראשונים היו התלמידים, בהמשך נחקרו גם גנן והומלס. מתוך כותרת "ידיעות אחרונות" ב-2006
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
כעבור שמונה ימי חקירה, סיפר למדובב שהוכנס לתאו על כך שרצח את ראדה. זדורוב הדגים בפני המדובב את "מיומנות שיסוף צוואר באמצעות סכין", שטען שלמד לאחר קריאת מאמר ברשת. בנוסף, פירט זדורוב את שמות העורקים שיש לקרוע בצוואר – במטרה לגרום למוות מהיר. התיאור שתיאר נגע גם לכיוון שיסוף גרונה של המנוחה וזאת מבלי שהייתה לו לכאורה דרך לדעת על כך אלא אם היה בזירה. נטען כי זדורוב מסר עוד פרטים מוכמנים – שהמנוחה נעלה נעלי ספורט, וצדק בשניים מארבעת צבעי הנעל. כמו כן ציין זדורוב שראדה לא נאנסה, פרט שהתקבל כמוכמן. עובדה זו לא הייתה ידועה לציבור.
למחרת ההודאה שיחזר זדורוב בפני חוקרי המשטרה את הרצח לפרטיו. במהלך השחזור מסר מספר פרטים שהתביעה טענה שיש לראותם כמוכמנים, ובהם תיאור המקומות שבהם נדקרה ראדה, החתכים שבוצעו במרפקי ידיה לאחר מותה, מיקום תא השירותים שבו נרצחה מתוך ארבעת התאים, ציון העובדה שתא השירותים ננעל מבפנים לאחר הרצח ותיאור שערה של ראדה האסוף בצמה. זדורוב חשף את המניע לכאורה לרצח, שהיה לטענתו אז גידופים ועלבונות שהטיחה בו ראדה, בעקבות סירובו לבקשתה לתת לה סיגריה. כמו כן, תיאר את תחושותיו: "הרגשתי קצת שנאה. רציתי שתרגיש כאב, אבל לא רציתי לרצוח אותה".
9 צפייה בגלריה
הדיווח על חזרתו של זדורוב מההודאה שלו. השופט קבע כעת: "חשש שזו הייתה הודאת שווא"
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
אולם כבר בעת השחזור העלה זדורוב טענות שהתבררו כסותרות את הממצאים, בהן על פי הודאתו עקב אחר ראדה בדרכה לשירותי הבנות, שם שלף סכין ושיסף את צווארה. זאת בעוד ששני תלמידי בית הספר העידו אחרת, ולדבריהם ראו את ראדה עולה לבדה במדרגות. בנוסף, עו"ד ירום הלוי, סנגורו של זדורוב, טען במשפט החוזר שכל מיני אמירות של זדורוב שהוכתרו כפרטים מוכמנים, כלל לא היו כאלה.
ראש הרכב השופטים במשפט החוזר, השופט אשר קולה, שפך היום מים קרים על המוצקות של הודאותיו של זדורוב, ועל הקביעה שהן אותנטיות. הוא אמר כי יש "חשש משמעותי שמא מדובר בהודאת שווא", והוסיף: "אין התאמה בין ממצאי הזירה השונים וממצאי הנתיחה לבין הודאות הנאשם, לא זו שבפני המדובב ולא זו שנעשתה במסגרת השחזור". לדבריו, יש לתת עדיפות להיעדר הראיות המפלילות בזירה לעומת הודאותיו.
ב-2016 התחוללה טלטלה נוספת בפרשה, עם שידור הסדרה "צל של אמת". הסדרה הדוקומנטרית העלתה ספקות לגבי הרשעתו של זדורוב ומתחה ביקורת על מערכת המשפט. אחת החשודות ברצח על פי הסדרה הייתה אולה קרבצ'נקו, אישה צעירה ולא יציבה בנפשה, בוגרת בית הספר "נופי גולן". בעת שידור הסדרה שמה היה אסור בפרסום, והיא כונתה רק א"ק.
בעת הרצח התגוררה בקצרין עם אדיר חבני, בן זוגה לשעבר. חבני סיפר שכחצי שעה לאחר הרצח התקשרה אליו קרבצ'נקו לנייד, וסיפרה לו ש"הולך להיות בלאגן גדול". בעקבות תלונתו של חבני במשטרה, נלקחה קרבצ'נקו לחקירה. בעת חקירתה טענה כי נאנסה בידי חבני, ובעקבות זאת השניים שהו במעצר בית. בעוד קרבצ'נקו שוהה במעצר בית, היא הגיעה לביתו של בן זוגה החדש עם שבר בקבוק וניסתה לתקוף אותו, ללא הצלחה. קרבצ'נקו אושפזה בכפייה.
שלוש שנים לאחר מכן, התאבדה שותפתה לחדר של קרבצ'נקו. בת זוגה של השותפה, מאי פלג, התראיינה אף היא לתוכנית אולם טרם פגישתה עם צוות התחקיר של הסדרה, התאבדה גם כן. פלג מסרה לצוות התחקיר כי קרבצ'נקו התוודתה בפניה על נטייתה לכאורה לאלימות ורצונה בשתיית דם; כמו כן סיפרה כי התוודתה בפניה על הרצח של תאיר ראדה.
במסגרת פרק בתוכנית "עובדה", ששודר בדצמבר 2018, הכחישה קרבצ'נקו בתוקף את טענותיו של חבני כי התוודתה בפניו על הרצח, וטענה כי חבני הלך למשטרה להפליל אותה רק לאחר שהודיעה לו כי היא נפרדת ממנו. הסרט "צל כבד" ששודר ב-2021 החל במסע לניקוי שמה של קרבצ'נקו, ותיקה נסגר מחוסר אשמה.
זדורוב מגיב לזיכוי: "אקח את הילדים ואלך לטייל"
(צילום: אסף מגל, ירון ברנר)
בשנת 2018 העלתה בדיקת DNA מיטוכונדריאלי משערה שנמצאה על גופתה של ראדה כי ייתכן שיש קשר לאדיר חבני, שטען כי זוגתו אז אולה קרבצ'נקו רצחה את ראדה בעודה לובשת את בגדיו. ב-2022 נמצאה התאמה לשערה נוספת. אולם התאמה שכזו אינה מדויקת כמו DNA רגיל, ואותה שושלת מיטוכונדריאלית שנמצאה הייתה יכולה להיות להתאים לבני אדם רבים בישראל ובעולם. השבוע התראיינה קרבצ'נקו, שנוקתה מכל אשמה, ל-ynet ואמרה: "תמיד אזכור את אלו שסיננו מאחוריי שאני רוצחת, זה נשאר בי כמו קעקוע".
השאלות שנותרו פתוחות: הסוד הגדול נקבר עם תאיר?
השערות שנמצאו על החולצה
הסאגה סביב השערות שנמצאו על חולצתה של תאיר החלה כבר בשנת 2006, זמן קצר לאחר הרצח. אז נשלחו תשע שערות שנמצאו ללא שורש למעבדה בארצות הברית לצורך בדיקת DNA מיטוכונדריאלי, בדיקה שבזמנו לא ניתן היה לבצע במכון לרפואה משפטית בישראל. בבדיקה נתבקשו החוקרים להשוות את השערות אך ורק לתאיר או לזדורוב.
כפי שפורסם בעבר ב"ידיעות אחרונות", לאחר בדיקה של חמש מהשערות נמצא ששתיים מהן שייכות לתאיר וכי שלוש האחרות אינן שייכות לתאיר או לרומן זדורוב. בשלב זה ביקשה המשטרה מהמעבדה בארה"ב להפסיק את הבדיקות, משום שהן לא התאימו לקו החקירה לפיו זדורוב הוא הרוצח.
כך כתבה אז חניתה גרנט, מהמחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי בירושלים, בחוות דעתה: "לאחר ביקור בזירה ובהמשך, משהתברר שרומן זדורוב הוא החשוד היחידי, הנחתי את חברת mitotyping לעצור את הבדיקות של ה-DNA המיטוכונדריאלי. החשוד, רומן זדורוב, בג"ח (בעל גישה חופשית) בבית הספר ועבד בקרבת מקום לזירה שבה נמצאה המנוחה תאיר ראדה, ולכן אין חשיבות להימצאות שערות של החשוד בזירה". אלא שלשלוש השערות האלה יש חשיבות מכרעת בתיק. אף גבר אינו "בעל גישה חופשית" לחולצתה של נערה בת 13.
נשאלת גם השאלה מדוע בשנת 2012, כשהמכשור כבר היה קיים בישראל, ונעצרה חשודה נוספת בתיק – אולה קרבצ'נקו – לא התבצעה הבדיקה המיטוכונדריאלית שוב ולא הושוותה לקרבצ'נקו או לבן זוגה לשעבר אדיר חבני, שטען שהיא התוודתה בפניו כי לבשה את חולצתו בזמן הרצח?
רק ב-2018, שש שנים לאחר שחבני הגיע למשטרה והצביע על חשודה אפשרית נוספת ברצח, נעשתה סוף-סוף הבדיקה במכון לרפואה משפטית. חשוב לציין כי גם הבדיקה החדשה והמתבקשת לא נעשתה ביוזמת הפרקליטות, אלא רק לאחר בקשה של עו"ד ירום הלוי, פרקליטו של זדורוב. תוצאות הבדיקה היו מטלטלות: התגלה כאמור כי אחת השערות מתאימה ל-DNA המיטוכונדריאלי של חבני.
9 צפייה בגלריה
זדורוב לאחר הזיכוי, בביתו בקצרין. הבדיקה החדשה התבצעה רק לאחר בקשה מסנגורו
(צילום: אפי שריר)
העובדה הזו מתיישבת, לכאורה, היטב עם העדות של חבני במשטרה. לטענתו, בת זוגו לשעבר, אולה קרבצ'נקו סיפרה לו זמן קצר לאחר הרצח של תאיר כי היא זו שעומדת מאחוריו וכי כדי להסוות את עצמה, לבשה את בגדיו של חבני בזמן הרצח. חשוב להדגיש כי חבני עצמו אינו חשוד ברצח בגלל שהוא מחזיק באליבי מוצק, לפיו היה הרחק מקצרין בזמן המעשה.
חשוב גם לציין כי השערות שנבדקו הגיעו למעבדה ללא שורש. לכן, הזיהוי של תוצאות ה-DNA אינו מצביע רק על חבני, הוא מצביע על מטען גנטי ששייך לשושלת משפחתו. השאלה שנותרה פתוחה היא: כמה אנשים מלבד חבני נושאים את אותו מטען גנטי? עו"ד הלוי, סנגורו של זדורוב, טען כי מדובר באנשים בודדים, עד עשרות. לעומתו, "גורמים בכירים במערכת המשפט" מיהרו לצנן את ההתלהבות וטענו כי הממצא נבדק על ידי מומחה גנטיקה ישראלי שקבע שהמטען הגנטי תואם לעשרות אלפי אנשים בישראל.
מלבד שלוש השערות שנבדקו, בדוח איסוף הראיות מזירת הרצח ניתן למצוא שערות רבות שלא נבדקו, חלקן אבדו; בהן בין היתר שערות שנאספו מכף יד שמאל של תאיר, ולאחר שהתקבל פרופיל חלקי או לא התקבל פרופיל כלל – הן לא נשלחו לבדיקה משלימה; גם טביעות אצבע שהועתקו בתא שירותים מספר 2 ומספר 3 לא הושוו לחשודים נוספים בתיק, כולל קרבצ'נקו; לכך מתווספות עוד ראיות פורנזיות שנאספו בתאי השירותים הסמוכים וגם דגימות DNA זכרי שנמצא בחתך חולצתה של תאיר ולא נבדק למי הוא שייך.
9 צפייה בגלריה
השופט אשר קולה. כתב כי פרשת אולה קרבצ'נקו ואדיר חבני תרמה להחלטתו לזכות את זדורוב
(צילום: ראובן קסטרו)
בפסק הדין היום סקר השופט קולה את פרשת קרבצ'נקו וחבני, וכתב כי אף שלבדה אינה יכולה להביא לזיכוי זדורוב, "עניין זה מצטרף למארג הכולל של הראיות ומוסיף אף הוא לספק הסביר שבעניינו של הנאשם".
הדגימות מהציפורניים שהושמדו
שאלה נוספת היא מדוע הושמדו מבחנות עם דגימות שנאספו מתחת לציפורניה של תאיר ראדה עוד בשנת 2008, במהלך המשפט? במהלך איסוף הראיות, נדגמו ציפורניה של תאיר משתי הידיים, וכן נדגם חומר ביולוגי מתחת לציפורניה בעזרת מטושים. כשביקש עו"ד ירום הלוי, סנגורו של זדורוב, להשוות את הדגימות לקרבצ'נקו, התברר כי המבחנות הושמדו כבר בשנת 2008.
מה חושבים תושבי קצרין על הזיכוי?
(צילום: עידו ארז)
יצוין כי בבדיקה שהתבצעה בשנת 2006 לא נמצא DNA זכרי תחת ציפורניה. הפרופיל נמצא מתאים לתאיר ראדה ולא נמצאה אינדיקציה לפרופיל אחר. אולם משהושמדו הראיות עצמן, לא ניתן לשלול את האפשרות שייתכן שבדיקות מתקדמות יותר שאפשריות כיום, יכולות היו לאבחן פרופיל של אישה אחרת.
למי שייכות שלוש טביעות הנעל הזרות – שמשרטטות לכאורה את מסלול בריחתו של הרוצח?
בולטת מעל כל השאלות הפתוחות בתיק היא שאלת טביעות הנעל הזרות. שאלה זו הותירה ספק בליבו של שופט העליון בדימוס, יורם דנציגר, שזיכה את זדורוב בדעת מיעוט ב-2015. בין הממצאים המטרידים ניצבת טביעת נעל שהוטבעה בדם על אסלת השירותים – ועליה סימני דם ניגר "טרי".
טביעת נעל זו נוצרה בטרם נקרש הדם, ומשמעות הדבר שהיא הוטבעה ככל הנראה בסמוך לזמן הרצח. כל הצדדים בתיק הסכימו שטביעת הנעל לא שייכת לזדורוב, אך לא נמצא למי הנעל כן שייכת. בהמשך לטביעת נעל זו נמצאו עוד שתי טביעות נעל, אחת על מתקן ההדחה והשנייה על הקורה שמפרידה בין תא מספר 2, שבו נמצאה תאיר, לתא הסמוך מספר 3. שלוש טביעות נעל אלו משרטטות לכאורה נתיב בריחה מזירת הרצח לתא הסמוך.
השופטים בערכאות קודמות קיבלו את הסברה שטביעות הנעל נוצרו על ידי המחלצים שנכנסו לזירת הרצח לאחר מציאת גופתה של תאיר. אולם אם אכן היו אלה טביעות נעלי המחלצים – שהגיעו לזירה שעות ארוכות לאחר הרצח – הדם היה נקרש בשלב זה, וסביר להניח שטביעת הנעל הייתה נראית אחרת.
בנוסף, על פי חומרי החקירה, הראשונים שהגיעו לזירה היו שני אזרחים שהשתתפו בחיפושים אחר תאיר. הגבר הראשון טיפס מעל התא וראה את תאיר מוטלת שם. השניים לא נכנסו בעצמם לתוך תא השירותים, ולאחר שאב הבית פרץ את הדלת, נכנסו פנימה שני פרמדיקים כדי לנסות לבצע פעולות החייאה. הם היו היחידים שנכנסו פנימה.
איש מלבדם, כך על פי המזכרים וחומרי החקירה – לא נכנס לתוך תא השירותים עצמו. אפילו לרופא שהגיע כדי לקבוע את מותה של תאיר לא אישרו החוקרים להיכנס לתוך התא. ואף על פי כן, נעליהם של כמעט כל מי שנכחו במקום נבדקו, גם אם לא נכנסו לתא, ונשלל כל קשר בינן לבין טביעות הנעל על האסלה.
שופט המחוזי יצחק כהן קבע במשפט המקורי כי עקבות אלה אכן אינן של זדורוב, ואף על פי כן, סבר שאין בכך כדי להוות ספק לזיכויו. שופט העליון דנציגר טען כי יש בראיה זו כדי לגרוע ממשקל ההודאות, ובפסק הדין היום, השופט אשר קולה היה נחרץ עוד יותר. "אין לפנינו הסבר הגיוני להיווצרותן של העקבות הזרות ואין לפנינו הסבר הגיוני לזליגת הדם על גבי העקבה שעל מכסה האסלה כ-5 שעות לאחר הרצח", כתב קולה.
הפרשן המשפטי ד"ר מתן גוטמן מסביר על משמעויות הזיכוי
(צילום: נדב אבס, ירון ברנר)
ראש הרכב השופטים הוסיף: "תמיהות אלו, בהכרח יוצרות ספק סביר, אם לא למעלה מכך, שאלו הוטבעו על ידי הרוצח, כך לגבי העקבה שעל גבי האסלה, כך לגבי חלקי העקבות שעל מיכל ההדחה והקיר המפריד, וכך לגבי כתם הדם של המנוחה על גבי מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי". השופט קולה קבע גם שלא היה "מחלץ אלמוני שלא זוהה".
מי הצעירה אותה ראתה אחת התלמידות בשירותים בסמוך לשעת הרצח?
בסמוך לשעת הרצח נכנסו מספר תלמידות לחדר השירותים שבו נרצחה תאיר. רבות מהן דיווחו כי תא השירותים מספר 2 – שבו אותרה גופתה – היה נעול. שתיים מהן תיארו כיצד דפקו על הדלת ושמעו מישהו אומר "תפוס" בקול של צעירה, או של בן המתחזה לבת.
נ', בת כיתתה של תאיר, סיפרה בעדותה במשטרה ולאחר מכן בבית המשפט, שהגיעה לשירותים בסביבות השעה 13:30 – בסמוך לשעת הרצח המשוערת. "ספרי לנו על הילדה שראית, מתי היא נכנסה, מתי ראית אותה יוצאת?", נשאלה נ' בבית המשפט – והשיבה: "היא נכנסה לפניי, היא נעמדה לפני המראה, ראתה שנכנסתי והלכה, אני לא יודעת מי הילדה הזאת. היא באה מכיוון חדר המורים, ראיתי אותה נכנסת". נ' העידה בחקירה הנגדית כי אינה מכירה את הילדה וכשהיא נשאלת על ידי הסנגור כיצד היא נראתה, ענתה: "היה לה שיער מתולתל והיא חבשה משקפיים. הייתה לה חולצה שחורה של בית הספר, על החולצה היה סמל של בית הספר, היא לבשה מכנסי ג'ינס". נ' הוסיפה שהילדה הייתה גדולה ממנה: "שנה או שנתיים מעליי".
מדוע סיפרה אולה קרבצ'נקו לשלושה אנשים שונים שהייתה מעורבת לכאורה ברצח?
ב-2018 אישה נוספת זומנה למסור עדות במשטרה ולספר את הידוע לה על מעורבותה, לכאורה, של קרבצ'נקו ברצח. אותה אישה היא גורם שלישי בפניו הודתה לכאורה קרבצ'נקו כי הייתה מעורבת ברצח. סנגורה של קרבצ'נקו וכן בפרקליטות שוכנעו כי כל התוודות שכזאת, אם אכן התרחשה, קשורה אך ורק למחלת הנפש ממנה סבלה.
אילנה ראדה, אמה של תאיר, מגיבה לזיכוי: "הפרקליטות שיקרה"
(צילום: נדב אבס, ירון ברנר)
אותה עדה סיפרה כי הייתה משוכנעת תחילה שחברותיה של תאיר ביצעו את הרצח, וכי קרבצ'נקו ניסתה לשכנע אותה כי היא הרוצחת האמיתית ואמרה לה: "מה, את חושבת שהחברות של תאיר היו מסוגלות לנשוך אותה ככה בצוואר?". העדה סיפרה עוד כי הכינה את קרבצ'נקו לעובדה שהסדרה "צל של אמת" תתמקד בה, ושכדאי לה לעבור בדיקת פוליגרף, אך קרבצ'נקו אמרה לה לדבריה שהיא חוששת "שכולם יידעו שהיא רצחה".
הסכין שמעולם לא נמצאה: היא הייתה חלקה או משוננת?
הסכין שבאמצעותה בוצע הרצח מעולם לא נמצאה, ושאלת הלהב הייתה אחת הסוגיות שבלב המחלוקת בין הצדדים. בהודאה שלו זדורוב אמר כי רצח את תאיר בעזרת הסכין היפנית עמה עבד – סכין יפנית בעלת להב ישר. חוות דעת שהביאה התביעה קבעה שהלהב היה ישר, אולם ההגנה התעקשה כי הלהב היה משונן. כשהוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לדון בסוגיה, הוגשה חוות דעתה של ד"ר מיה פורמן, שקבעה כי להב הסכין שבה בוצע הרצח היה משונן. בית המשפט המחוזי אמנם העדיף את חוות דעתו של ד"ר זייצב, וקבע שהסכין הייתה בעלת להב ישר, אך בבית המשפט העליון קבעו השופטים כי יש להעדיף את חוות דעתה של ד"ר פורמן, וכי להב הסכין היה משונן.
"סוגיית להב הסכין מלמדת על חוסר התאמה בין הודאותיו של המערער לבין ממצא אובייקטיבי בתיק", קבע השופט דנציגר ב-2015. ב-2017, לאחר פרישתו מכס השיפוט, אמר דנציגר: "האם זה אומר שזדורוב לא יכול היה להיות הרוצח? לא. זה לא אומר שאי-אפשר שהוא יהיה הרוצח. ברור שהרצח בוצע באמצעות סכין יפנית עם להב משונן. אבל זה מטריד, כי יכול להיות שיש עוד סכין שלא נמצאה, יכול להיות שיש עוד אדם שלא נמצא. זה הדבר, זה מעורר תהייה שלי לא נתנה לישון בשקט".
