"תמיד הצטיין": מאות ליוו היום (ראשון) את סמ"ר ליאור רביב (21) מראשון לציון, לוחם בגדוד 932 מחטיבת הנח"ל, שהובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בעיר. רביב נפל בהיתקלות עם מחבלים בפעילות בבית החולים שיפא במערב העיר עזה, כשבוע לפני שחרורו מהשירות הסדיר. הוא הותיר אחריו שני הורים ושלוש אחיות.
סמ"ר רביב למד בישיבת בני עקיבא בראשון לציון, משם המשיך למכינה הקדם צבאית קשת יהונתן. הוא היה אמור להשתחרר בחודש אפריל השנה, אך בצה"ל כבר הודיעו לו ולחבריו כי ימשיכו לארבעה חודשים כמשרתי מילואים בצו 8.
גיסו רותם רמתי סיפר כי "ליאור לא סיפר על הלחימה. הוא לא רצה להדאיג את ההורים ואת המשפחה. הוא היה אדם שכולו טוב, נעים, שקט וערני לסביבה. הוא מאוד רצה להיות לוחם ולעשות שירות משמעותי, היה תמיד ראשון ותמיד הצטיין".
במוצאי שבת, מעט אחרי חצות, נולד לו אחיין. "זו המתנה שהוא השאיר לנו אחרי נפילתו", אמר גיסו. "בשבועות האחרונים הוא היה שולח הודעה לפני שנכנס לרצועה: 'אני נכנס, נתראה בקרוב'. בפעם האחרונה הוא לא שלח, ואנחנו לא יודעים מתי בדיוק נכנס. לפני שבוע הוא היה בחופשה בבית, וחזר במוצ"ש לפני שנפל. מאז לא היה איתו קשר - עד שקצינים דפקו בדלת.
"בתחילת התמרון הוא היה 56 ימים בלי הטלפון, ואחר כך יצא למפגש עם המשפחה. זו הייתה הפעם הראשונה שראו אותו. אנחנו יודעים שהוא ניהל יומן מלחמה, אבל עוד לא קיבלנו אותו", אמר הגיס רמתי.
ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך ספד לו: "אומרים כי בחג הפורים צריך להיות בשמחה, אך איך אפשר להיות בשמחה כאשר נלקח מאתנו עוד מלח הארץ? ליאור, בן 21 בנופלו, היה התגלמות הפנים היפות של החברה הישראלית. מלא בציונות ואהבת הארץ, בנתינה אינסופית ובהקרבה למען האחר. חבריו ללימודים ולצוות מספרים כי ליאור תמיד נהג בצניעות, ענווה ונועם הליכות. היה ילד מסור למשפחתו, אמונתו ומדינתו. כמה עוד בנים ובנות נקריב במלחמה הזו? הורים לא אמורים לקבור את ילדם, זו לא דרך הטבע. זה המחיר הכבד מנשוא שאנו משלמים כדי לחיות כאן״.
בחלקה הצבאית בבית העלמין ברחובות הובא למנוחות רס"ל עילי דוד גרפינקל, לוחם דובדבן ממושב סתריה, שנפל בסוף השבוע בחילופי האש עם מחבל בפיגוע בבנימין. מאות ליוו את גרפינקל בדרכו האחרונה. "אני מתגעגעת אליך, לחבק אותך, לנשק אותך", ספדה בבכי האם שירלי.
האם אמרה עוד בהלוויה: "אני מתגעגעת שתחזור הביתה לסופ"ש ואכין לך אוכל, מתגעגעת לראות את האחים שלך מתמגנטים אליך, שכובים עליך בערימה, רוצה לראות את העיניים הכי יפות. איזו זכות שבחרת בי להיות אמא שלך, ילד יפה, מצחיק, חכם וכזה טוב. איזה חכם היית, מעט מילים הרבה מעשים. משפטים קצרים וקולעים ומטלטלים".
האם סיפרה: "לפני שהוא נכנס לעזה, זה היה החלום שלו, אמא שלי קראה תהילים כדי שלא ייכנס, חשבה לנצח את אלוהים. כשהוא נכנס סמכתי עליו. הוא התקשר ושאלתי אם הוא מפחד, הוא אמר 'אמא, אני בטוב' ושאל אם אני והאחים שלו בטוב ושמחים. הבטחתי לו ולעצמי שאני יותר לא דואגת. יודעת, כמו שלימד אותי, שכשטוב לי ולאחים שלו - טוב לו. אני מבטיחה לך שנעשה הכי כדי שיהיה לך טוב, ונעשה לנו טוב. תודה עילי שהיית, אני אוהבת אותך, ניפגש בהמשך המסע".
האב עומר נפרד בבכי: "עילי, בני בכורי. קיוויתי ללוות אותך בקרוב לחופה, אבל ה' רצה אחרת, אנחנו רק קיבלנו פיקדון".
מפקד היחידה, סא"ל ד', ספד: "עילי נפל כגיבור. פעלת מתוך שליחות למען המדינה, נלחמת כגיבור כתף אל כתף, נלחמת בגבורה גם בשבעה באוקטובר וגם מול המחבל".
