בהפגנה בתל אביב בשבת שעברה נשא דברים לראשונה נציג רשמי של יהדות ארה"ב. ריק ג'ייקובס, היו"ר הוותיק של התנועה הרפורמית, הזרם הגדול של יהדות אמריקה, יצא בתקיפות נגד המהפכה המשפטית. זה היה מעשה חסר תקדים. יהדות ארה"ב ומנהיגיה נזהרו מאז ומתמיד מלעסוק בענייני הפנים של ישראל. הם הלכו על קצות האצבעות. תחת הכלל כי "לישראל יש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי", הם גזרו על עצמם שתיקה בענייני הפנים שלה ופעלו בכל הכוח כדי לחזק אותה ביטחונית ומדינית. הקהילה היהודית הגדולה (שישה מיליון) והחשובה בעולם התייצבה לצד ישראל בימיה הקשים והטובים, חיבקה אותה באהבה ונמנעה מלייעץ לה מה לעשות ואיך.
חריג מסוים נרשם לפני כחמש שנים. הקהילה היהודית בארה"ב יצאה אז בתקיפות נגד חוק הלאום, לא משום שהטילה ספק בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אלא בעיקר כי לא קבע שוויון בחברה הישראלית והפריד במפורש בין יהודים למיעוטים החיים בקרבה. לא לשכוח: היהודים הם מיעוט, והיו מיעוט לכל אורך ההיסטוריה שלהם, ועל כן תמיד יגנו על זכויות מיעוט בכל מקום ובכל זמן.
אפשר שהיה זה רמז לתהליכים המתחוללים ביהדות ארה"ב ואשר שינו את פניה ועמדותיה כלפי מדינת ישראל. השינוי הוא כפול: הראשון בין-דורי והשני ערכי. הדור משתנה והולך. הסבים והסבות של הקהילה הזו, נקרא להם "דור 1948", נשבו בקסמם של מנהיגי ישראל הצעירה, תמכו בה בדבקות והתגייסו בכל עת לעזרתה, כולל בנדיבות גדולה. היקף התרומות השנתי מארה"ב לישראל הוא 12 מיליארד שקל. מאז הקהילה התבגרה, הארגונים הוותיקים מתקשים להכתיב לפדרציות ולקהילות מה לעשות, צמחו מרכזי כוח חדשים ובהם ארגונים, קרנות וכמובן הפילנתרופים החדשים של דור ההייטק, אשר דרך חשיבתם שונה ותמיכתם בישראל ביקורתית.
השינוי המשמעותי יותר הוא הערכי. בעוד ישראל הולכת ימינה, כפי שהוכיחו תוצאות הבחירות האחרונות, בארה"ב המגמה היא דווקא הפוכה. הסטודנטים היהודים חוברים לארגוני שמאל ומאמצים את גישתם לישראל. סקרים שנערכו בקרבם העלו תוצאות מדאיגות. למשל: שליש מהם מגדיר את נוכחות ישראל בשטחים כ"טיהור אתני"; תמיכתם בישראל פוחתת ויש בהם ששותפים גם לתנועת ה-BDS. עבורם, קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי היא עובדה מוגמרת ועתה הם מעמידים את סולם הערכים שלהם - ובראשו דמוקרטיה, שוויון, הגנה על מיעוטים – אל מול ערכיה של ישראל. השבועות האחרונים מלמדים אותם כי התשובה כבר הססנית ובקרוב תהיה שלילית.
היממות שחלפו אחרי הפוגרום בחווארה האירו את התהליכים האלה והדגישו אותם. מנהיגות הקהילה היהודית וחבריה לא יסתפקו עוד בתגובה מגומגמת כמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם סופגים את הלחץ והביקורת בארה"ב ועל כן הם מצפים שישראל תתנער בחריפות לא רק ממעשי הפורעים אלא גם מדברי השר בצלאל סמוטריץ' וחברים אחרים בקואליציה שהתחרו מי יהיה נחרץ ומקורי יותר ברעיון למחוק את העיירה הפלסטינית.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגהביקורת האמריקנית הרשמית והנוקבת בעניין חווארה, והמתונה יותר ביחס להפיכה המשטרית, קלעו את הקהילה להתלבטות: האם להתייצב לצד ישראל או לא? זה מבחן ערכי ממדרגה ראשונה; יום הדין של הקהילה היהודית, שתמיד חששה ממבחן הנאמנות הכפולה ומהאפשרות שיגיע היום שבו היא תידרש לבחור. אין לי ספק שבעקבות אירועי חווארה תצטרף הקהילה היהודית לממשל האמריקני, לתקשורת בארה"ב ולדעת הקהל בה, ותתבע מישראל לגנות את הפוגרום, לפצות את הנפגעים ולבוא חשבון עם האחראים לו.
וגם, כן גם, למתן את ההפיכה הזאת שמרחיקה אותנו מהם, כדי להבהיר לעצמם שישראל "שלהם" היא אכן עדיין שלהם. הלהבות בחווארה הם תסריט יום הדין של הקהילה היהודית בארה"ב. אם ישראל לא תנהג בתבונה ובשכל, היא תאבד בדרך את הנכס היקר ביותר שלנו בארה"ב.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות בממשלת ישראל ה-36
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
