ביום הפיגוע בכניסה לאריאל, שבו נרצחו שלושה ישראלים, ציין במקרה לגמרי יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) את יום הולדתו ה-87. שלא במקרה היה זה גם יום השנה להכרזת העצמאות הפלסטינית מ-1988, אז הודיע באלג'יר קודמו בתפקיד יאסר ערפאת על הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים.
המדינה הפלסטינית אמנם לא הוקמה עד כה, אבל אבו מאזן ממשיך לכהן כיו"ר הרשות כבר 17 שנה. בנימין נתניהו, שחוזר כעת לתפקיד ראש הממשלה, מתקרב במהירות לוותק שלו ואף יעקוף אותו אם יצליח לסיים את כהונתו בת ארבע השנים והראיס יפרוש מפאת גילו המתקדם או משום שלא יוכל להמשיך. אולם למרבה האירוניה, הרבה ואפילו הרבה מאוד מסיכויי הצלחת נתניהו וממשלתו תלויים ברצונו הטוב של הזקן, מחמוד עבאס, וביכולתו להמשיך לכהן, גם פיזית.
אמנם מדובר בנשיא פלסטיני חלש, חסר לגיטימציה ציבורית שנתפס כטרוריסט מסוכן בקרב חוגי הימין הקיצוני, ועדיין: אם כהונתו תסתיים בגלל סיבה בריאותית כזו או אחרת, או שלחלופין הוא יחליט לפרק את הרשות הפלסטינית לנוכח המצב מול ישראל, המציאות הביטחונית שעימה ייאלצו להתמודד נתניהו ושותפיו הקיצוניים לממשלה תהיה הרבה יותר קשה מהנוכחית.
אנו בימים של הסלמה ומספרי ההרוגים והפיגועים ממשיכים לעלות, ועדיין, אבו מאזן הוא במובנים רבים הילד שעוצר את הדליפה מהסכר עם אצבעו באמצעות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. המצב הביטחוני בשטח כרגע הוא פרומו לשיטפון שאנו עתידים לראות כאן, להתפרצות גדולה עוד הרבה יותר ממה שהיינו עדים לה עד כה, והרשות ונשיאה הם אלה שמעכבים את הסחף הגדול, יחד עם שב"כ וצה"ל – שסומנו לאחרונה גם הם כאויבי הציונות הדתית.
נתניהו, בצלאל סמוטריץ’, איתמר בן-גביר ואחרים יכולים לצעוק בקולי קולות שאבו מאזן הוא אויב מר, שיש לפעול להשמדתו ומה לא, אולם הוא והרשות הם הגורמים החוצצים בין שמירה על הסטטוס קוו הנוכחי בגדה, על מורכבותו הרבה והפיגועים הקשים, לבין התפרצות נרחבת נוסח אינתיפאדה, כזו שתיאלץ את צה"ל לשוב למרכזי הערים הפלסטיניות ומחנות הפליטים ולא לזמן קצר.
אבי יששכרוףצילום: טל שחרבמקרה של התפרצות עממית גדולה, ללא הרשות הפלסטינית תיאלץ ישראל לנהל את מערכות הביוב, המים והחשמל של תושבי הגדה, תרחיש שאפילו נתניהו, ואולי גם בן-גביר וסמוטריץ', היו רוצים להימנע ממנו בשלב זה, בוודאי אם חושבים על המחיר (גם בנפש) שיתלווה לכך כתוצאה מלחימה ישראלית בתוך ערי הגדה המערבית. קל לנחש שבמקרה של הסלמה רבתי ביהודה ושומרון, חמאס בעזה לא ירצה לראות את פתח והגדה המערבית גונבים לו את ההצגה, ונהיה עדים לירי רקטות גם מהרצועה.
הימין הקיצוני, למרבה צערו, אם ירצה לייצב את המצב הביטחוני ולבסס את שלטונו בישראל, יצטרך להשיג שקט ולשם כך הוא יזדקק לרשות פלסטינית חזקה ויציבה, עם בעל בית בעל סמכות ויכולות. כרגע, על אף חולשתו הרבה של עבאס וגילו המתקדם, הוא מצליח להפגין שליטה מסוימת במצב. ההוכחה לכך היא המצב בשכם וההצלחה של הרשות (בסיוע ישראלי) לגרום למבוקשים להסגיר עצמם ולמסור את נשקם.
- אבי יששכרוף הוא פרשן "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
