"המטרה היא שכל אחד מכם יחטוף אגרוף לפנים עד לסוף האימון", כך פתח מדריך הקרב מגע את האימון הראשון שלנו כטירונים בגדוד 12 בגולני. "100% שתחטפו. אני רוצה שתכירו את התחושה כדי שתדעו להתנער ולהילחם". התמזל מזלם של רוב הטירונים, שעד אז נמנעו מלקבל אגרוף לפנים. מרגע שאתה נכנס לזירת קרב, עדיף להיות מוכן ולא להשלות את עצמך. חוטפים אגרוף, ובתקווה מחזירים שלושה.
ניכר שקרן וקסנר מעולם לא קיבלה אגרוף לפרצוף. ביום שני היא הודיעה שהיא מפסיקה את תמיכתה באוניברסיטת הרווארד בכלל, ובפרט את המימון של תוכנית המלגאים שהפעילה ב-34 השנים האחרונות בבית הספר למדיניות ציבורית ע"ש ג'ון קנדי. ההחלטה נבעה מהתסכול המוצדק עקב תגובתה הרופסת והמתפתלת של האוניברסיטה לטבח שביצע חמאס, ומול תגובתם 34 ארגונים פרו-פלסטינים בקמפוס, שהאשימו את ישראל באחריות בלעדית.
מתחילת המלחמה נחשפנו לתגובות דומות מארגונים שכמו הרווארד הראו שיש רפש מגעיל משקט: אי-הכרה בחמאס כארגון טרור, אפס סולידריות לקורבנות הטבח, האשמת ישראל וניסיון לייצר סימטריה בין הצדדים. חבל לבזבז זמן על פושטי רגל מוסריים שכאלה. מאמר זה קורא להסתכל על החלטת קרן וקסנר אך ורק מנקודת המבט הישראלית. ומנקודת מבט זו, מדובר בטעות קולוסאלית, משתי סיבות.
ראשית, ייצוג ישראל בקמפוס. קרן וקסנר מנמקת את החלטתה בכך שבעקבות חוסר התמיכה מהנהלת האוניברסיטה, הסטודנטים הישראלים (ובהם מלגאי התוכנית) מרגישים נטושים. כבוגר האוניברסיטה (אך לא של התוכנית), אני יכול להגיד בפה מלא שאף תלמיד ישראלי לא ננטש, כי לא היה מי שינטוש. מעולם לא קיבלנו תמיכה.
בית הספר למדיניות ציבורית בהרווארד פוליטי מאוד, וככזה, הוא אינו סימפטי לישראלים. הסכסוך נוכח בכל שיעור מאתיקה ועד סטטיסטיקה והדעה הרווחת נגדנו. את הקרב הזה מתחילים הסטודנטים הישראלים בעמדת נחיתות. לעובדה שאת קירות בית הספר מקשטים שמות של תורמים יהודים אין משמעות. כסף, גם הרבה ממנו, לא משכנע שם.
אבל כסף הבטיח שיהיה מי שינסה לשכנע. מלגות קרן וקסנר הבטיחו נוכחות ישראלית שנתית של כעשרה סטודנטים באחד הקמפוסים הפוליטיים והחשובים בעולם. נוכחותם הפיזית, התערותם במרקם החברתי, מערכות היחסים שיצרו עם מנהיגים עתידיים מהעולם, קולם האותנטי שהושמע בשיעורים – אלו הישג אמיתי ב"חזית ההסברה". עם היעלמותם, הוואקום יתמלא במהרה. בקמפוס יש קבוצות אנטי-ישראליות העובדות בדיוק בשביל ההישג הזה. ללא סטודנטים ישראלים קל בהרבה לארגן אירועים, להכפיש ולשקר. אם אתה לא בזירה – הפסדת.
שנית, לא מדובר רק בנטישת קרב תודעתי, אלא גם בהפסד עצום של תוכנית שפיתחה את מיטב משרתי הציבור הישראלי. בית הספר למדיניות ציבורית בהרווארד הוא הטוב מסוגו בעולם. זו מלכתחילה הסיבה המרכזית שבגינה קרן וקסנר פעלה דווקא שם. כבר 34 שנים שהתוכנית מממנת רמטכ"לים, שופטי עליון, מנכ"לי משרדים ועוד. הם נחשפים לחינוך איכותי, לשיטות עבודה מתקדמות ולדרכים מוכחות לפתרון בעיות שמשפיעות על ישראל בצורה אמיתית.
חשוב מכך, הם מפתחים קשרים אישיים עם עמיתיהם המקצועיים, קשרים המחזקים את ישראל באופן מוחשי. כשבכיר במשרד האוצר האמריקני מכיר באופן אישי את מקבילו הישראלי, שיתוף פעולה הופך קל יותר. קשרים כאלה קשה מאוד לפתח רק בסביבה מקצועית. פיתוח מוקדם שלהם, בסביבה אקדמית, הוא נכס אסטרטגי אמיתי.
שחר ברוקנרבירור שטחי מעלה שהנהלת הקרן אמנם לא התייעצה עם בוגרי המלגה, אך רבים רואים בהחלטתה נכונה, אמיצה ומוסרית. הם טוענים שהרווארד, כמוסד אקדמי, איבד את מצפונו הערכי. הם צודקים לחלוטין, אבל עדיף להיות חכם מאשר צודק. עלינו להסתכל על מה הרוויחה מדינת ישראל מהתוכנית ולזכור שאוניברסיטה מורכבת מאסופת אנשים שמשתנה באופן שנתי. כל שנה הקרב התודעתי נפתח מחדש ונטישת הזירה פוגעת רק בנו. הנהלת הקרן הודיעה אמנם שתמצא מוסד אקדמי אחר, אבל בכל מוסד נחשב בארה"ב קיימת אותה בעיה. זו הזירה ואיתה צריך להתמודד.
אל לנו לנטוש אף זירה. דווקא עכשיו עלינו להבטיח נוכחות ישראלית במקומות הקריטיים הללו. נטישת הרווארד היא לא רק הפסד אסטרטגי משמעותי, אלא בדיוק התוצאה שאליה מכוונים הכוחות האנטי-ישראלים. הם קוראים להחרמת ישראל ולניתוק ממנה, והחלטת הקרן גורמת בדיוק לכך. הנהלת הקרן ובוגריה צריכים להתנער מהאגרוף שקיבלו ולחשוב איך מחזירים שלושה אגרופים בחזרה.
- שחר ברוקנר הוא מנכ"ל impala. בוגר תוכנית ה-MPP בבית הספר למדיניות ציבורית ע"ש ג'ון קנדי באוניברסיטת הרווארד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
