לאחרונה התפרסם כאן מאמרו של פרופ' איל וינטר שביקש כביכול להכיר בליברליזם כדת. לטענתו, "דת אינה מחייבת אמונה באל או בבורא עולם" והוא מביא כדוגמא את הדתות במזרח אסיה. כנראה הצדק איתו: ניתן להגדיר דת כמערכת תפיסתית שמַתווה פרקטיקה התנהגותית, והגדרה זו ודאי הולמת את הליברליזם. במסגרת אותה הכרה, פירט פרופ' וינטר כי דת הליברליזם תורשה להקים ישיבות, תלמידיה ייהנו מקצבאות ומפטור משירות צבאי, ויוסמכו רבנים שיכהנו בבתי דין משלה.
מן הסתם לא הייתה זו הצעה קונקרטית, אלא תרגיל מחשבתי לניגוח הדתיים: מדוע הדת שלכם מקנה לכם מגוון הטבות? במה היא נעלה על הדת שלנו? דא עקא, ההצעה דווקא משחקת לידיהם של דתיים בישראל. לא מעט מהם ממילא טוענים שהליברליזם, ובעיקר הזרם המתקרא "פרוגרסיביות", הוא סוג של דת.
חילונים ליברלים לעיתים שׂמים ללעג את האמונות המטאפיסיות של הדתיים: בריאת העולם, הציפייה למשיח ובפרט אלוהים - "החבר הדמיוני", כפי שחלקם נוהגים לכנותו. אחרי הכול, הללו נטולי בסיס עובדתי. כל זאת בלי לשים לב כי גם הליברליזם נגוע בשורה של אמונות מטאפיסיות. איפה הניסוי שיוכיח, למשל, את קיומן של זכויות האדם? הן המצאה אנושית לכל דבר ועניין, לאו דווקא יותר הגיונית מאלוהים.
ואם בהקמת ישיבות ובתקצוב אברכים חשקה נפשכם, יגידו הדתיים, פקחו נא עיניכם: הליברליזם חולש זה מכבר על שלל "ישיבות" מתוקצבות היטב, בהן כל מוסדות האקדמיה והתרבות, כולל תאגיד השידור הציבורי. בעוד ההקצאות לחינוך החרדי צפויות להגיע לכשלושה מיליארד שקל, תקציב ההשכלה הגבוהה לבדו עולה על 12 מיליארד שקל, כשהתרבות והתאגיד מוסיפים עוד כמה מיליארדים בודדים. אז אם רוצים להשוות, הרי שדווקא המוסדות הדתיים צריכים השלמה.
הרעיון להקים בתי דין ליברליים תחניק בפי הדתיים צחוק מר. למה זה דורש הליברליזם עוד בתי דין? וכי אין לו די בבתי המשפט הקיימים, שבהם הוא הדת השלטת? למעשה, השליטה הזאת היא שהניעה רבים מהדתיים לתמוך ברפורמה המשפטית. נקעה נפשם מדת הליברליזם שחודרת לחייהם וכופה עליהם את תפיסותיה ופסיקותיה.
כיוון שכך, הליברלים המבקשים לעצמם את מעמד הדתיים באו לברך ונמצאו מקללים. אלה עם ישיבותיהם ואלה עם מוסדותיהם, אלה עם בתי הדין הרבניים ואלה עם בתי המשפט הכלליים. אז על מה ילינו הליברלים? אדרבא: מההיבט הציבורי, הליברלים נהנים מהרבה יותר כוח ותקציבים.
הניסיון לנגח את הדתיים בכלים שלהם מזכיר קטע מאחד מסיפוריו של ריצ'רד פיינמן, פיזיקאי יהודי מבריק ואתאיסט מושבע, על מפגש בינו לבין פרחי רבנות אורתודוקסיים: "החלטתי לסבך את התלמידים בוויכוח הגיוני. גדלתי בבית יהודי, אז ידעתי באיזה היגיון פלפלני אני צריך להשתמש וחשבתי, 'זה יהיה כיף'... ואתם יודעים מה קרה? אלה תלמידי רבנות, נכון? הם היו טובים ממני פי עשרים. ברגע שהם ראו שאני דוחף אותם לבור הם התחילו להתפתל, להסתובב - אני לא זוכר איך - והם השתחררו. חשבתי שעליתי על רעיון מקורי — איפה. התווכחו על זה בתלמוד במשך דורות. אז הם חיסלו אותי בקלי קלות - יצאו מזה בלי בעיות" (מתוך "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן").
נעמה שורקובכן, ההכרה כדת מן הסתם לא תקדם את הליברלים מבחינת הטבות, אך היא תעניק חותמת רשמית לכל טענות הדתיים כלפיהם: המטאפיסיקה שלכם לא פחות דמיונית משלנו. אם בתחרות דתות חפצים הליברלים, להלן הצעה חלופית, שביסודה גישה פחות מקובלת כלפי דת ולפיה המערכת התפיסתית בעצם טפלה לפרקטיקה ההתנהגותית. במילים אחרות, אין לבחון דת על פי ה"אמת" של קביעותיה התיאורטיות, ולכן אין חשיבות לשאלה אם יש ממש באלוהים או בזכויות האדם. מעלתה של דת נגזרת מהתועלת שהיא מספקת ברמה האישית, הקהילתית והלאומית.
איך מודדים תועלת של דת? באופן פשוט: מידת השיפור הממוצעת שהיא משפיעה על הפרטים שנתונים לסמכותה (מרצון או שלא מרצון), בפיזור מקסימלי. כלומר: בהינתן שתי דתות בעלות שיפור ממוצע זהה, תינתן עדיפות לדת שמשפרת פחות את חייהם של רבים לעומת דת שמשפרת יותר את חייהם של מעטים. כעת נסו לבסס את עליונות הדת שלכם, תהיה אשר תהיה: הראו כי התועלת שלה גבוהה מזו של המתחרות. לליברלים זו אמורה להיות משימה יחסית קלה.
- נעמה שורק היא פעילת קיימות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
