במזרח התיכון נפל האסימון. מדינות האזור, כולל ישראל, הבינו שתי עובדות: אחת - שארצות הברית מתנתקת ממנו ומתמקדת בעימות עם סין במזרח אסיה, ובעימות הפחות חשוב עם רוסיה באירופה, ומעוניינת שהמזרח התיכון יישאר שקט ויציב לתקופה ארוכה.
העובדה השנייה קשורה באבחנה הקודמת, והיא שאיראן חותרת להיות מדינה סף-גרעינית ולא להחזיק ישירות בנשק גרעיני, לפחות בשנים הקרובות. עם זאת, איראן תמשיך בחתירתה תחת היציבות באזור, כולל במדינות המפרץ הסוניות, כדי להשיג הגמוניה שיעית. איראן מתכוונת להמשיך ולעשות שימוש במיליציות השיעיות החמושות ובקבוצות האוכלוסין השיעיות הגדולות כדי להגשים את מטרותיה האסטרטגיות.
גורמי ביטחון ומודיעין מערביים טוענים שגם ארה"ב שותפה להערכה על כוונות איראן, אולם ממשל ביידן ממשיך את המשא ומתן בווינה על חזרה להסכם הגרעין המקורי מ-2015 מתוך כוונה להשיג שני יעדים: למנוע "פריצה" איראנית ליכולת גרעינית מלאה, כולל עיצוב ראש הקרב הגרעיני, ולגרום לאיראן – כשתהפוך למדינה סף-גרעינית – להיות במרחק של זמן רב ככל האפשר מהיכולת לייצר את הפצצה.
גורם בטחוני בכיר בישראל אומר ל-ynet שבשום מצב ישראל אינה מבקשת וגם לא תבקש רשות לפעול באיראן. ישראל רוצה שהאמריקנים ימשיכו לסייע לה ושממשל ביידן לא ינטוש אותה כשתגיע שעת ההכרעה
1 צפייה בגלריה
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ומולו נשיא ארה"ב ג'ו ביידן והצמרת הישראלית - בנט, גנץ וכוכבי
(צילום: AP, רויטרס, EPA, AFP, שאול גולן)
נבהיר: מדינה סף-גרעינית יכולה בתוך חודשיים עד שישה חודשים לייצר מתקן נפץ גרעיני מתפקד ולהרכיב אותו על טיל שיישא אותו למטרתו. לאיראן יש כבר טילים כאלה שמגיעים לישראל, ואולי גם רחוק יותר, לאירופה. יש לה גם יכולת להעשיר אורניום במהירות רבה באמצעות צנטריפוגות חדשות שפיתחה. לא ברור אם ובאיזו מידה האיראנים פיתחו את מתקן הנפץ עצמו. ההנחה היא שהם מסוגלים לעשות את זה בתוך כחצי שנה.
בעניין מתקן הנפץ יש מחלוקת בין קהילות המודיעין של ארה"ב ושל ישראל, אבל כולם מסכימים שאיראן יכולה כעת בתוך חודשים ספורים, שלושה-ארבעה, להיות מדינה סף-גרעינית לכל דבר.
יתרה מזאת, שירותי המודיעין האירופיים, האמריקניים וגם אלו של ישראל, מסכימים שאיראן לא חותרת ישירות להיות בעלת נשק גרעיני (מה שמכונה "הפריצה לגרעין") אלא רוצה להישאר במעמד של מדינה סף-גרעינית, שבו היא יכולה לאיים על שכנותיה וגם על מעצמות כמו ארה"ב מבלי שתסתכן בסנקציות. ללכת עם ולהרגיש בלי.
להערכה המשותפת הזו במערב יש משמעות דרמטית, מפני שהיא מאפשרת לביידן לומר לאחרונה לנשיא היוצא ריבלין שלא יאפשר שלאיראן יהיה נשק גרעיני במשמרת שלו. ביידן לא אמר שהוא לא יאפשר לאיראן להיות מדינה סף-גרעינית. בעניין הנשק הגרעיני עצמו הוא יכול להתחייב, על בסיס אותה הערכה של כל יועציו וסוכנויות המודיעין.
ממשל ביידן אמנם מפגין קשיחות לנוכח הסרבנות והעקשנות ומשיכת הזמן של איראן במשא ומתן בווינה. לכן תקפו בשבוע שעבר כלי טיס של צבא ארה"ב מחנות של המיליציות העיראקיות השיעיות, שפועלות במימון איראני כדי להטריד ולאיים על החיילים האמריקניים שנותרו עדיין בעיראק. הממשל הבליג תחילה על ההתגרויות מצד האיראנים, שנועדו ללחוץ גם בהקשר של המו"מ בווינה, ואסור לטעות: ביידן ימעט ככל האפשר להשתמש באמצעים צבאיים, והוא מקווה להשיג את מטרות המינימום שלו בהקשר האיראני באמצעות הרבה דיפלומטיה וקצת לחץ כלכלי. ישראל ומדינות המפרץ צריכות כעת לדאוג לעצמן.
תיעוד התקיפה האמריקנית בגבול סוריה-עיראק
וזו הסיבה, להערכת גורמי מודיעין מערביים מהימנים, לכך שהאיראנים לא ממהרים להגיע להסכם בווינה. הם ממשיכים במלוא הקצב לפתח ולייצר צנטריפוגות חדישות ומרכיבים נוספים של מערכת הנשק הגרעינית, באופן שגם אם יושג סיכום על חזרה להבנות הגרעין המקוריות - יישארו הידע וכלי הייצור, וראש קרב גרעיני יוכל להיות מורכב בתוך שבועות ספורים. איראן סף-גרעינית תוכל לממש את האסטרטגיה החתרנית שלה במזרח התיכון, כולל נגד ישראל, בלי שמישהו יוכל לאיים עליה.
ישראל לא רוצה שיובן שנתנה אור ירוק להסכם
כפי שהופגן באפגניסטן, תמונת התנתקות ארה"ב מהאזור גם במחיר נטישת בעלי בריתה - במקביל למירוץ של איראן לסף-גרעין - ברורה כעת גם למדינות שעד כה גיששו באפלה. והאסטרטגיה הנגדית כבר גובשה. היא מתבססת על שילוב ידיים של המדינות המוסלמיות-סוניות המתונות, הפרו-מערביות, וישראל, מול איראן וזרועותיה.
הסכמי אברהם בין איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו לבין ישראל היו הסנונית הראשונה בסדרת מהלכי פיוס אזוריים שנובעים מההבנה הזו. אפילו טורקיה ניסתה ללא הצלחה לתקן את יחסיה עם ממשל הגנרל סיסי במצרים במסגרת אותם מאמצים, אבל סעודיה וקטאר כבר השלימו ביניהן, וכך גם מפרציות אחרות שהשלימו עם קטאר שנעשתה שחקן אזורי חשוב.
על פני השטח נראה כאילו סעודיה ומדינות נוספות במפרץ מנסות להתפייס גם עם איראן, אבל אפשר להעריך די בבטחה שזה נעשה כמין תעודת ביטוח, בעוד בחשאי מתנהלת פעילות אזורית מתואמת לבלימת איראן בכל האמצעים האפשריים. לא ניתן לפרט מה קורה מתחת לפני השטח ומה חלקה של ישראל בפעילות המשותפת, אבל הדברים מתבצעים. גם האיראנים מבינים היטב שהחזית המזרח-תיכונית האנטי איראנית נמצאת בשלבי גיבוש מתקדמים וכבר פועלת נגדם.
הרמטכ"ל כוכבי במסר לאיראן בסיום קורס קצינים
(צילום: דובר צה"ל )
אשר לישראל - למרות שממשלת האחדות בראשות בנט עוד נלחמת על שרידותה הפוליטית, בתחום הביטחון יש לה כבר מדיניות ברורה שהיא למעשה המדיניות שגיבשו נתניהו וגנץ עוד בימי הממשלה הקודמת. הקווים המאפיינים די ברורים:
בנושא הגרעין ישראל משתדלת מאחורי הקלעים לגרום לכך שממשל ביידן לא יוותר בנושאים חיוניים, כמו הפיקוח על העשרת האורניום ותוכנית נשק אפשרית. כמו כן ישראל מנסה לשכנע לא למהר ולוותר על מנוף הלחץ שמספקות הסנקציות.
אין רצון שהממשל יחוש (וגם יציג לציבור בארה"ב) שקיבל אור ירוק מישראל, ולכן מערכת הביטחון עדיין לא הציגה לאמריקנים בקשות לתמורה - חיזוק צה"ל כדי שישמור על יתרונו האיכותי הצבאי מול איראן המתגרענת גם אחרי הסכם. ישראל ביקשה עד כה רק השלמות ותוספות לטילים הגנתיים ואמצעים נוספים שיאפשרו לה להתמודד עם איומים מלבנון ומעזה, אבל לא מעבר לזה.
אחרי שייחתם ההסכם אפשר להניח שישראל תיכנס לדיון רציני עם ארה"ב על שני סלי-נושאים. אחד הוא יכולות צבאיות שיש לארה"ב ואין לישראל, ופיתוח יכולות חדשות. ישראל עומדת על כך - וזה נאמר לאמריקנים בגלוי, גם על ידי הרמטכ"ל כוכבי - שאם איראן תהיה קרובה להשגת נשק גרעיני ישראל תפעל צבאית-התקפית כדי לסכל את הפריצה לנשק הגרעיני עצמו. בסל הצבאי נכללים כמובן גם שיתופי פעולה מודיעיניים ואחרים בין ארה"ב לישראל שנוגעים לגרעין ולסיכול החתרנות האיראנית באזור.
הסל השני הוא המדיני-אסטרטגי, שיעסוק בעיקר בגיבוש הבנות בין ישראל לארה"ב ביחס ל"מה עושים אם" איראן תפרוץ לעבר הגרעין או תהיה קרובה לכך. גורם בטחוני בכיר בישראל אומר ל-ynet שבשום מצב ישראל אינה מבקשת וגם לא תבקש רשות לפעול באיראן. ישראל רוצה שהאמריקנים ימשיכו לסייע לה ושממשל ביידן לא ינטוש אותה כשתגיע שעת ההכרעה.
עד כמה צריך לחשוש מנשיא איראן החדש?
(צילום: משה מזרחי)
מרכיב נוסף במדיניות בהובלת שר הביטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי הוא הגברת הפעילות המסכלת נגד איראן בכל התחומים, אבל בניגוד לממשלה הקודמת – בלי רעשים, צלצולים והתפארויות. חלק קטן מתפרסם בתקשורת, אבל אפשר לומר ששיתוף הפעולה בין צה"ל, המוסד, גורמים אזוריים וגם האמריקנים עצמם כיום הדוק ואינטנסיבי מאשר היה לפני חצי שנה.
הפעילות בשיתוף עם כל הגורמים האזוריים וארה"ב נועדה לא רק לסכל את החתרנות ומאמצי איראן להגיע ליכולת גרעינית, אלא גם כדי להביך את המשטר ואולי בסופו של דבר אף לגרום להפלתו. בישראל חוששים שבעקבות הסכם הגרעין שייחתם כנראה, איראן תקבל מיליארדים שיאפשרו לה לייצב את כלכלתה ולהעניק סיוע רב יותר ונדיב יותר לשלוחיה, בעיקר לחיזבאללה, למיליציות בעיראק ובסוריה ולחות'ים בתימן.
המאמץ כעת הוא גם להשפיע על ממשל ביידן שלא ימהר להסיר את כל הסנקציות, וגם להספיק לערער את אמון העם האיראני בממשל האייתוללות במידה שתסכן את שרידות המשטר. איש לא יאמר במזרח התיכון שזו הכוונה, אבל ישנם דברים שלא נאמרים.
האיראנים מבינים את התמונה ולכן מחריפים את צעדיהם, כולל פעולות חבלה בתעבורה הימית ובכלכלת המדינות המשתייכות למחנה הסוני המתון ולישראל. הפיצוץ בנמל דובאי ביום רביעי יכול להיות חלק מהמלחמה הזו, אבל הפרק החדש בתולדות המזרח התיכון רק בתחילתו, וייתכן שכתוצאה ממנו יתלכדו כל החזיתות שבהן צה"ל נאבק לחזית אחת גדולה; ההתבססות האיראנית בסוריה, מפעל דיוק הטילים בלבנון שנמשך ומדאיג את ישראל, עזה, והאיום מתימן שאסור לזלזל בו. כל אלה פעילים כבר היום, ואיראן עשויה ללכד אותם ולהפוך אותם לחזית אחת פעילה נגד ישראל - בעיקר אם ייחתם הסכם והמיליארדים מייצוא הנפט יחזרו לזרום.
