נחשפים מסמכי המשפט שהוביל למונח "פקודה בלתי חוקית בעליל": ארכיון צה"ל במשרד הביטחון פרסם הבוקר (שישי) פרוטוקולים ומוצגים ממשפט כפר קאסם, שנערך לאחר הטבח ב-1956 שבו לוחמי מג"ב ירו למוות ב-49 מתושבי היישוב.
המסמכים מהמשפט בבית הדין הצבאי, שנערך בין 1956 ל-1958 והתנהל בחלקו בדלתיים סגורות, פורסמו בהתאם להחלטת בית הדין הצבאי לערעורים. במשרד הביטחון אמרו כי הפרסום הותר בעקבות חוות דעת מקצועיות עדכניות של הגורמים הביטחוניים והמדיניים, שהובאו באמצעות התביעה הצבאית בשלהי 2021.
טבח כפר קאסם התרחש ביום הראשון של מלחמת סיני, מבצע קדש, אז הורה פיקוד המרכז להטיל עוצר על כל הכפרים הערביים באזור המשולש - למקרה שתפרוץ מלחמה עם ירדן. מפקד החטיבה המרחבית בזמנו, יששכר שדמי, החליט להקדים את שעת כניסת העוצר מ-21:00 ל-17:00, וההודעה על כך נמסרה למנהיגי הכפרים חצי שעה לפני כניסת העוצר. כשחזרו פועלי כפר קאסם לביתם מבלי לדעת על העוצר, הם נורו על-ידי גדוד משמר הגבול שפעל בכפר - ו-49 נהרגו.
סגן גבריאל דהאן, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, סיפר בעדותו כמה ימים לאחר הטבח כי קיבל הוראה מרב-סרן שמואל מלינקי להטיל עוצר על הכפר החל מהשעה 17:00 עד 6:00 בבוקר למחרת. לדבריו, ההוראה הייתה להודיע למוכתר הכפר כי "כל מי שייראה בין השעות הנ"ל 'יירה וייהרג'". הוא סיפר כי אחד המפקדים שאל את מלינקי כיצד לנהוג בכאלו שיגיעו מאוחר יותר ליישובים הערביים באזור המשולש, מכיוון שמדובר בכאלה שאינם יודעים על העוצר. תשובתו של מלינקי, על פי עדותו של דהאן, הייתה "בלי סנטימנטים, מוטב שיהיו כמה הרוגים, כך שיהיה שקט באזור. הוא הדגיש שלא יהיה רצח, אלא הרג. אני הבינותי מדבריו שהרי זה בהתאם לפקודה ורצח זה – אם אני מוטה מהפקודה".
דהאן סיפר כי חילק את חייליו לכמה חוליות, שהוצבו בכמה מקומות בכפר קאסם. לדבריו, הוא הסביר בשעה 15:00 את פרטי הפעולה בדיוק. "לא נשאלתי שום שאלה על ידי מישהו מהשוטרים בעניין הפעולה", אמר דהאן בעדותו. ב-16:15, הוא סיפר, ראה ערבי מכריז בקול רם על העוצר.
הוא הוסיף כי ניגש לחוליה שבפיקודו של רב-שוטר שלום עופר, שהייתה ממונה על הצד המערבי של היישוב, והורה לאפשר לכל האנשים שנראו באים לכפר באותו זמן לעבור, מבלי לפגוע בהם. "בינתיים נכנסתי לתוך הכפר", שחזר דהאן. "השעה הייתה בערך 17:10, וראיתי עוד אנשים בחוץ. יריתי צרור מהעוזי באוויר וכדי להפחידם וצעקתי בערבית 'להיכנס הביתה'. שמעתי צרור וכמה כדורים בודדים מכיוון צפון לכפר, ששם הייתה חוליה נוספת. ניגשתי לשם ונתברר לי שראו שלושה ערבים מתקרבים והוא פתח עליהם באש, הרג אחד ושני האחרים נעלמו".
30 גופות, ליד זוגות אופניים
אבל הירי לא פסק. "שמעתי יריות מכיוונים שונים", אמר דהאן. "נסעתי לכיוון העמדה המערבית, שם ראיתי מספר קטן של הרוגים אינני זוכר כמה. אז היה כבר חושך. באותו זמן ראיתי קבוצה של אנשים, ביניהם גברים, נשים וילדים נכנסים לכפר. את הנשים והילדים שלחתי לתוך הכפר עם ליווי ונשארו שלושה גברים, רציתי לברר איתם מאין באו. הם התחילו לצעוק: 'למה אתם עוצרים אותנו, תנו לנו ללכת' והתחילו להסתובב. ניסו לברוח. הוריתי לאנשי הג'יפ לפתוח עליהם באש. הם עשו זאת וגם אני עצמי עשיתי. הרגנו את שלושתם". לאחר מכן הודיעה החוליה שהייתה בצפון היישוב כי גם שני הערבים הנוספים נהרגו מהירי.
דהאן שב לעמדה המערבית ואז הגיעה מכונית משא ובה היו בין 20 ל-30 תושבים ערבים. "הוריתי להם לשבת בתוך ארגז המכונית", הוא שחזר. "הודעתי להם על העוצר ולקחתי אותם לבית הספר. אמרתי להם להישאר שם עד הבוקר כי לא רציתי שיתפזרו. שמעתי שוב יריות ממרכז הכפר. ניגשתי לשם. בדרך פגשתי שתי ערביות וצעקתי עליהן להיכנס לבית ולא לצאת יותר. הן עשו זאת".
בהמשך עדותו סיפר דהאן כי שמע בסביבות השעה 17:35 יריות רבות מהרבה כיוונים ביישוב, בעיקר בצד המערבי. "ניגשתי לשם. שם מצאתי שלוש מכוניות משא ומספר זוגות אופניים וכ-30 ערבים הרוגים ליד המכוניות", הוא סיפר. "שאלתי את רב-שוטר שלום עופר, שהיה במקום עם חולייתו, אם הוא עשה את זה. הוא הסביר לי שהוריד אותם מהמכונית. הם התחילו לברוח והוא פתח עליהם באש. צעקתי עליו שלא היה צורך לעשות זאת ואמרתי לו שראה בעצמו רגעים מספר לפני כן שלא נגעתי לרעה באנשים שהיו במכונה וליוויתי אותם לכפר. הוריתי לו לא לירות יותר ורק לעצור אותם עד שאני אבוא".
הוא סיפר כי אז קיבל הוראה מטיומקין לנהוג במתינות עד 19:30 ואז להחמיר. "מיד הודעתי לכל העמדות את פקודתו לנהוג במתינות". הוא הוסיף כי ב-19:30 קיבל הוראה להמשיך לנהוג במתינות ולא לירות, אלא רק במקרה של התנגדות בכוח למעצר או במקרה של בריחה. "זמן קצר לפני ההוראה הזו הגיעה מכונית משא ובה ערבי אחד. עצרתי אותו, שאלתיו מהיכן בא וזיהיתי אותו. לאחר זאת אמרתי לו שייסע אחרי ולקחתי אותו הביתה. בשעה 21:00 קיבלתי הודעה לבוא למטה הפלוגה, שם מסרתי עדות".
דהאן הדגיש כי "נהגתי בדיוק לפי איך שהבינותי את פקודת המג"ד מלינקי ב-29 באוקטובר בקבוצת הפקודות. לדעתי רב-שוטר עופר הגזים בהריגתו, מכיוון שראה ממני דוגמה כיצד לנהוג ולא נהג לפיה". על שלום עופר הוא הוסיף: "הוא מוכר לי כבחור חם מזג ומספר פעמים השתמש בנשקו בחוסר זהירות, בזה שירה אל מטרות בתוך שטח הבסיס בצורה מסוכנת ואני נזפתי בו".
במשפט שנערך לאחר מכן קבע השופט בנימין הלוי כי על חייל אסור לציית לפקודה אם מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, כינה זאת "פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה" וקבע כי ציות לפקודה זו הוא עבירה פלילית. בפסק הדין כתב כי אין מדובר ב"אי-חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, המתגלה רק לעיני חכמי משפט, אלא הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל".
העונשים שקוצרו, ומשמעות המילים "אללה ירחמו"
העונש החמור ביותר הוטל על מפקד הגדוד, רס"ן שמואל מלינקי: 17 שנות מאסר, אולם בית המשפט העליון קיצר בהמשך את העונש ל-14 שנים. על דהאן נגזרו תחילה 15 שנות מאסר, אך עונשו קוצר בערעור לעליון ל-10 שנים. שלום עופר זכה גם הוא לקיצור העונש שלו מ-15 ל-10 שנים.
מלינקי עצמו סיפר בעדותו, שהתקיימה ב-1 בנובמבר 1956, כי כמה שעות לפני הטבח הוא נקרא למפקד החטיבה, אלוף-משנה יששכר שדמי. בכל עדותו מלינקי אמר כי קיבל פקודות משדמי, שעונשו היה קנס של 10 פרוטות.
לדברי מליקני, נאמר לו כי "העוצר מתחיל בשעה 17:00 באותו יום ונמשך עד למחרת ב-6:00. כל מי שיעזוב את ביתו ייכה". מלינקי אמר כי שאל את שדמי כיצד לנהוג באלה שישובו לבתיהם אחרי שעת העוצר, כיוון שהם לא קיבלו מידע על העוצר. לדבריו, שדמי השיב לו במילים האלה: "אין אני רוצה סנטימנטים ואין אני רוצה בשום מאסרים, לא יהיו מאסרים. אמרתי לו 'בכל זאת?' על זאת השיב לי בערבית 'אללה ירחמו', כלומר לפי הבנתי את המושג הנ"ל הוביל למושג העברית 'ברוך דיין אמת'".
מלינקי סיפר בעדותו כי ניסה לקבל הבהרות לגבי הפקודה, אך ללא הצלחה. הוא הוסיף כי בשעה 17:30 יצא לסיור "היות שלא הייתי שלם בלבי עם רוח ההוראה בגלל חומרתה... האי שקט שלי נבע מתוך היותי מעורה ברוח ההוראות החמורות ואופי ההקפדה המוכרת לי עד כה ביחס לחיי אזרח המדינה ואפילו לגבי חיי אזרח ארץ אויבת".
הוא הוסיף כי בסביבות 17:50 נודע לו על הרוג אחד בכפר קאסם. "אמרתי שהדבר לא מוצא חן בעיניי היות שהשעה היא מוקדמת מזמן התחלת העוצר וזה עלול להיות מחוסר זמן מספיק להתארגנות של התושבים הערבים". אז, סיפר מלינקי בעדותו, הוא קיבל דיווח על 15 הרוגים בכפר קאסם. "פקדתי להודיע לכל הכוח להפסיק מיד את האש, אפילו אם הערבים יצאו את הבית בניגוד להוראה שניתנה לי על ידי אל"מ שדמי".
שדמי הזכיר לא מעט את מלינקי בעדותו, ועל כך שהאחרון לא שאל שאלות בתדרוך האחרון לפני העוצר. שדמי סיפר על הידיעות הראשונות שקיבל על הרוגים. "באותו רגע תפסתי את חומרת המצב ורציתי לדעת מיד היכן מלינקי, על מנת לשמוע ממנו מה מתרחש". לדבריו, בשיחה ההיא הסביר לו מלינקי מדוע האירוע התרחש: "טענתו הייתה שהוא פעל ברוח הפקודות", נזכר שדמי. "חזר על זה שאמרתי לו לפעול ביד חזקה ולכן הוא נתן הוראה לפעול ביד חזקה".
שדמי הוסיף: "הייתי בטוח שלא הורה להם לפתוח בהרג על תושבים בלתי מזוינים שבשום פנים אין להגדירם כמתפרצים, מתפרעים השואפים להפר את העוצר. אשר קרה בכפר קאסם לדעתי חורג מתחום הוויכוח על רוח הפקודה, מדיניות היד החזקה, ונכנס לתחום הפלילי של רצח בדם קר של אזרחים שלא גילו כל התנגדות לשלטונות".
הרצוג בכפר קאסם: "סליחה בשמי ובשם מדינת ישראל"
(צלם: אבי קנר, לע"מ)
בשנה שעברה ביקר נשיא המדינה יצחק הרצוג בכפר קאסם והשתתף בטקס לזכר הרוגי הטבח שאירע בשנת 1956. "מבקש סליחה בשמי ובשם מדינת ישראל", אמר הרצוג בערבית. זו הייתה הפעם השנייה בלבד מאז הטבח שנשיא המדינה משתתף בטקס לזכר ההרוגים. הנשיא הקודם שעשה זאת היה ראובן ריבלין, ב-2014, שכינה את הטבח "הרג נפשע". שבע שנים לפני כן ביקר בכפר קאסם נשיא המדינה דאז שמעון פרס ואמר כי "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד".
