האדם עושה את המקום, ולא המקום את האדם. אחרי שהאדם מקים מקום - למקום יש משמעות ואליו מגיעים אנשים שמשמרים את מה שיצרו וכן הלאה והלאה, דור אחרי דור. על המחשב הנייד של מנהלת הקהילה של קיבוץ עין השלושה, שירי אביב, מצגת מפורטת, תוכנית עבודה, שלב אחרי שלב, להחזרת חברי הקיבוץ הביתה: "חינוך", "רווחה", "ערכים", "שייכות", "גאווה מקומית" ועוד ועוד מושגים יפים מסודרים על קוביות מקושטות במצגת המושקעת שלה.
שירי היא האדם שעושה את המקום, אפילו מבראשית. אחריה, אולי, יצטרפו. "אני לא שואלת את המשפחות האם הם חוזרים לקיבוץ או לא, כי זה לא רלוונטי. אנחנו עושים תהליך ארוך ומורכב, בונה, שבסופו של דבר יביא אותם חזרה הביתה גם בלי לשאול את השאלה המתבקשת. אבל קודם כל החזרת האמון. זה הבסיס. אנחנו צריכים אותם כאן, כדי לבנות הכל מחדש. זה לוקח זמן, אבל זה יקרה", היא אומרת. כ-150 מחבלים פשטו על עין השלושה בשבעה באוקטובר. 6 אזרחים נרצחו. הקיבוץ "שוחרר" רק למחרת. כיום, כל המשפחות מתגוררות בנייני מגורים בנתיבות.
זה לא אותו הבית שהם זוכרים. הוא גם לא יהיה אותו הדבר. הוא יהיה, אם הוא יהיה, משהו אחר, שהם ידרשו לבנות, במובן החברתי וגם הפיזי
לפחות עשרה ישובים בעוטף עזה שהמדינה הגדירה "אדומים", כלומר שאינם ראויים בשלב הזה למחייה אדם, עדיין מפונים למגורים זמניים. הקהילות אימצו לעצמם חיים חדשים במגורים הזמניים. הקהילות תלויות באוויר, על סף פירוק ופיזור. ישנם קיבוצים קטנים שלגביהם קיים חשש מאוד כבד שלא ישרדו את התקופה. קיבוץ בארי הוא לא אחד מהם. חברי הקיבוצים קרועים בנפשם. נעים בין כאב עמוק שלא נגמר, לניסיונות לקושש מעט תקווה ומבט אופטימי צופה פני עתיד.
זה לא אותו הבית שהם זוכרים. הוא גם לא יהיה אותו הדבר. הוא יהיה, אם הוא יהיה, משהו אחר, שהם ידרשו לבנות, במובן החברתי וגם הפיזי. בימים אלו הליך הריסות הבתים הואץ, וכבר שוקדים על תוכניות הקמה חדשות. ברמה המדינית ישנה התקדמות חשובה. חוק "תקומה" עבר השבוע בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ובאמצעותו יוכר עוטף עזה כ"אזור מיקוד לאומי" שיאפשר מתן יציבות לחבל תקומה למשך תקופה של עד 10 שנים, שבה יתאפשר שיקום נרחב בחבל – פעולות בכלל תחומי החיים שמטרתן חזרה מהירה ומיטבית לשיגרה ועידוד צמיחה ופיתוח.
החוק יאפשר למנהלת תקומה סמכויות לבצע ולקדם פרויקטים לטובת שיקום ופיתוח החבל, להסיר חסמים ולייעץ לממשלה בכל הקשור לשיקום ופיתוח החבל ובתוך כך לנהל את התקציב באופן הנכון והיעיל ביותר במנהלת", כך לדברי מינהלת "תקומה"'. למרות הבשורה, הביורוקרטיה מסובכת ומתישה. מנהלי קהילות בישובי העוטף מספרים על "התשה ביורוקרטית".
"כדי לקבל 2 מיליון ש"ח, למשל, לשיקום תשתיות אני נדרש להגיש מיליון ואחד טפסים, לעבור על תוכניות בעזרת יעוץ משפטי ומה לא. אצלנו בישוב ישנם 3 אנשים שמבוקר ועד לילה עסוקים רק בעבודה ביורוקרטית כדי לעמוד בדרישות. זו לא עבודה של ימים, אלא חודשים. למעשה מאז תחילת המלחמה. זה בלתי סביר", תיאר זאת מרכז משק של אחד הקיבוצים בעוטף.
מתן צוריביישובי העוטף שעדיין מפונים העבירו שאלונים לתושבים. אחת השאלות הייתה "מה יגרום לכם כתא משפחתי לחזור הביתה". באופן מובהק התושבים ענו - "הקהילתיות". כל עוד הקהילתיות תישמר, הם יחזרו הביתה, למרות החששות ותחושת חוסר הביטחון. כל עוד הישובים ישכילו לבנות את הקהילה מחדש, להפוך אותה לאטרקטיבית במובן העמוק של המילה, נראה את הצמיחה המיוחל בחבל ארץ זה אשר ביטחונו הופקר. כאשר האדם ישוב אל ביתו - גם המקום יתחדש.
