סיפורי גבורתם של חברי כיתות הכוננות, שהיו לבדם בקו האש ונלחמו על הבית אל מול הסתערותם של מחבלי חמאס, מתחילים אט-אט להתברר. לצד קיבוצים שתושביהם נטבחו ויישובים שנשרפו, היו גם יישובים שהצליחו להדוף את המחבלים שביקשו לפרוץ את השער. עין הבשור הוא אחד מהם.
ההקלטות של כיתת הכוננות בעין הבשור בזמן הלחימה
בשנה האחרונה סבלו חברי המושב ממכת גניבות רכב. למען התמודדות עם התופעה, הוחלט לפני כמה חודשים להגדיל את כיתת הכוננות במושב. רז שפירא, חבר כיתת הכוננות, סיפר: "גדלנו ל-78 חברים, בדרך כלל יש בין שמונה ל-12. המטרה הייתה לסכל כל תנועה חשודה, כאשר הטריגר היה גניבות אזרחיות. אנחנו קוראים לעצמנו ימ"ר. הצבא לקח לנו את מרבית הנשקים לפני כמה שנים בגלל הגניבות. הם פחדו שהנשקים ייגנבו".
מדי לילה קבוצה של חמישה עד שבעה חברים פטרלה לאורך הגדרות כדי לארוב לגנבים. ביום שבת, מייד עם תחילת האזעקות, הרבש"צ החליט להקפיץ את כולם לגדרות. תוך כמה דקות הגיעו טנדרים ואופנועים והחל קרב גבורה ממושך שבו הצליחו חברי כיתת הכוננות להדוף את המחבלים.
במהלך הקרב, חבר כיתת הכוננות אלעד גפנר נפצע בכתפו מפגיעת כדור ונזקק לפינוי מיידי לסורוקה. אחיו יפתח, פרופ' מאוניברסיטת תל אביב, טיפל בו וניסה לפנות אותו מהשער האחורי של המושב. "רציתי להביא אותו לבית החולים כמה שיותר מהר", שחזר יפתח. "יצאנו לכביש שיוצא לכיוון סורוקה. אלעד אמר לי 'תיזהר ממחבלים'. השכבתי אותו אחורה, כך שאם יהיה ירי, הוא יהיה מוגן".
תיעוד מהלחימה בעין הבשור
תיעוד הבריחה מהמחבלים
הוא הוסיף: "הגענו לכיוון הכביש והתקדמתי לאט. הכביש היה נקי ממערב. כשפניתי ימינה ל-241 נגלה בפניי מחזה בלתי ניתן לעיכול - שלושים מחבלים על שני טנדרים וחמישה אופנועים. טסתי על 60 קמ"ש ברוורס כאשר שני אופנועים רודפים אחרינו תוך כדי ירי, וחזרתי אחורה. אחי צעק שנפגע, הוא ספג שני כדורים ורסיסים. הם פגעו גם בסוללה של הטסלה שבה נסענו, והיא החלה להעלות עשן. המשכתי לנסוע על 150 קמ"ש והגעתי חזרה למושב".
שפירא, חבר כיתת כוננות נוסף, הגיע לחלץ את יפתח ואלעד הפצוע לאחר שהרכב נעצר במקום בטוח. "הבאנו אמבולנס שהיה במושב", סיפר, "אלעד חטף פציעה בכתף וכדור בגב ובישבן. לא ידענו אם יש דימום פנימי. הייתי עם נשק ארוך. העמסנו את אלעד והחלטנו לנסוע לבית החולים דרך כביש 241. היינו עם מוקד מד"א בקשר, ואמרו לנו 'אל תעזו לעלות על הכביש, כל מי שעולה עליו - מת'. הסתובבנו. בדיעבד, כל הכביש מצומת מגן היה מלא ברכבים פגועים. המחבלים נשכבו לצד הכביש, ירו בכל אוטו שנסע ורצחו את הנהג".
לדבריו, "בדרך קיבלתי מיקומים והקלטות של אנשים מהמסיבה ברעים שביקשו שיבואו לעזור להם. היו שוטרים שאמרו שהם נלחמים וזה גיהינום ונגמרת התחמושת. נפגשנו עם נט"ן בעיר הבה"דים. האזור הזה לא יכול לחזור למה שהיה. אני רואה את הצלקות על הבנות שלי. כל מי שהיה באירועים האלה לא יוכל לחזור. אנשים בנו פה את בית חלומותיהם. וכל מה שהיה להם נהרס".
לצד הפינוי הדרמטי של אלעד, תושבי עין הבשור המשיכו להילחם. יריב גני לוין, שנפצע באורח קל בתקיפה של המחבלים, שחזר: "התעוררנו לפצמ"רים. הפגזות ברמה קיצונית. אנחנו רק שבעה אנשים עם נשקים ארוכים בכיתת הכוננות במושב של אלף איש. הייתה דילמה אם לצאת או לא, אבל הרבש"צ הודיע שיש דיווח על חוליית מחבלים על אופנועים בחולית, ושכל אחד ייצא עם נשקים".
לפי לוין, "הגעתי לשער האחורי והיה לנו צבע אדום, אין ממ"ד. ההפגזות נוראיות ורצתי למיגונית. אז החלו דיווחים בקבוצת הוואטסאפ ימ"ר עין הבשור. כל התקשורת הייתה דרך שם. הראו לי סרטון של טנדר עם לוחמים בשדרות ואמרתי 'אין מצב. זה פייק ניוז'. שמענו עוד ירי מכיוון מגן. יצאתי לצד וראיתי בכביש טנדר עם שישה-שמונה מחבלים. היה להם RPG".
לוין שיתף כי לאחר מכן "נסעתי לכיוון השער ושמעתי ירי מטורף. נשכבתי והתקרבתי, אמרתי שאם ירוצו דרך גדר המושב אוכל לפגוע בהם. ראיתי שלוש דמויות בשיחים. שכבתי על הרצפה ולקח לי זמן עד שפתחתי באש. לא ידעתי אם הם מכוחותינו. הם התכופפו ואז ראיתי סרטים על הראש. הורדתי עליהם מחסנית, החלפתי מחסנית וחטפתי כדור בכתף. חשבתי שעקץ אותי דבור והרגשתי חום בגב.
"היה לי מעצור ותפעלתי אותו. אמרתי לעצמי שאם ארוץ לאזור החממות במושב אהיה פחות חשוף. קמתי וכל הזמן היה ירי מטורף. חבר'ה שלנו התאספו בשער וצעקתי שנפצעתי. נשכבתי על הגב עם הפנים לכיוון הגדר, המשכתי לירות כשאני שוכב על הגב וזוחל אחורה. זחלתי לרשת של החממה. חיכיתי שיבואו לעזור לי לצאת ולהתפנות. לא זוכר כמה זמן זה לקח. אבל אז הגיע חייל עם אקדח ומשך אותי חמישה מטר. אמרתי לו 'תחתוך את הרשת, ניכנס לחממה'. זחלנו שם וכל הזמן ירי. ראינו את החול סביבנו מתרומם וקליעים. נכנסנו פנימה ואז פינו אותי למסעדה התאילנדית במושב, שם שכבתי שעתיים. פרמדיק מהמושב טיפל בי. בדיעבד, יום וחצי אחרי מתקפת הטרור, יצאתי לחממות כדי לשחזר את מה שהיה. איפה ששכבתי מצאתי רימון רסס של המחבלים שלא התפוצץ".
מושב עין הבשור הוא כמובן אינו היחיד שהתמודד לבד עם המחבלים. היישובים שנפגעו קשה לא יכלו לעמוד בכמויות של המחבלים שצבאו ונהרו על הגדרות, ויש שהתמודדו מול מחבלים חמושים ברובי סער כשיש להם אקדח אישי בלבד. העובדה שהקימו בעין הבשור את כיתת הכוננות המורחבת שלהם, שנולדה כתוצאה ממכת גניבות רכב וצורך אזרחי, הובילה למענה מהיר יחסית. "כנראה בגלל המכה הראשונית שנתנו", אמר לוין, "הם החליטו שהם עוזבים את עין הבשור ועוברים הלאה. תחקירים על מה היה נשאיר לאחרי זה, אבל הכל צריך להשתנות. אומנם חשבתי שיכולה להיות חדירה ליישובים - אבל לא ברמה כזו. בחיים לא חשבתי על זה. ובעצם, למה לא חשבתי? אני לא יודע למה".
יפתח סיכם: "המחבלים הבינו שיש חבר'ה שמגנים על המושב והם ברחו. באירוע נפצעו שני חברים. אף אחד מעין הבשור לא נהרג, אבל המדינה הפקירה את האזור. המדינה נכשלה בהגנה על עוטף עזה".
