בהישמע קול הצפירה, המפלח מידי שנה את רעש החיים הסואן, מנקה את בוץ האימונים מהמדים ומגהץ את קמטי השגרה - נימתח בדום. בהערכה והוקרה לטובי בנינו, פקודינו, אחינו ומפקדינו, שמסרו נפשם בהגנה על ביטחון המדינה. בהצדעה ובלב רועד, ניזכר בכל אחד מהם, במעשיהם ובתרומתם הגדולה לאין שיעור.
בצפירה השנה לבי ירעד פעמיים נוספות, לנוכח הידיעה הכואבת כי עומדות שתי משפחות, שני אבות, שתי אמהות, שתי בנות זוג ושישה אחים ואחיות שאיבדו את היקר להן מכל והצטרפו בעל כורחן למשפחת השכול.
בינואר האחרון, איבדנו בלב כבד שני מפקדים יוצאי דופן, שזכינו בהם כמובילים את שורותינו במשך קרוב לעשור. אופק ואיתמר, אחיי לנשק, פקודיי הנצחיים, בנפילתכם השארתם חלל גדול בליבם של מאות פקודיכם לאורך השנים, ותבעתם גם ממני להיות מפקד טוב יותר.
ראיתי בעייני רוחי את שניכם מפקדים על גדודים, ראיתי אתכם צועדים לצידי לבושי מדים ומצדיעים לאחינו שנפלו בהגנה על הארץ. לא תיארתי לעצמי שאעמוד כאן ואהיה אני זה שמצדיע לכם. איתמר ואופק, מורשתכם עבורנו היא דוגמה ומופת, הייתם טובי בנינו באמת ובתמים ואתם חסרים לנו מאוד.
חטיבת הקומנדו מורכבת משלוש יחידות מיוחדות, דובדבן, מגלן ואגוז. לוחמי הקומנדו מבצעים פעילות מבצעית בגבולות האויב ומעבר להם, מתאמנים סביב השעון, פועלים ביום ובלילה למעצר מחבלים ובכך מגנים על המדינה.
החטיבה מהווה כוח מגן, מיומן וערכי הצועד לאורם של מאה ושלושה נופלי החטיבה לאורך השנים. לולא הייתם שם אתם - לא היינו כאן אנחנו. לולא החתירה למגע, הריצה העיקשת קדימה, היוזמה, הדבקות במטרה והאמונה בצדקת הדרך - לא היינו כאן. הערכים, החיוך, טוב הלב ואהבת הארץ הם המורשת על בסיסה צומחים וגדלים הדורות הנוכחיים של החטיבה ויחידותיה.
ביום זה, בוערת בי ההבנה הפשוטה אך הבלתי נתפסת, שהקשר בין הזיכרון לחירות הוא ייחודה של מדינת ישראל. מתוך הכאב מתעוררת תחושת גאווה וביטחון פנימי שאני נמצא במקום הראוי ביותר. אני גאה להיות מפקד בצבא ההגנה לישראל. אני גאה לקום כל בוקר, לפקד על חטיבה שמורכבת מנוער איכותי עם ברק בעיניים ורצון אמיתי לתרום. אני, וכל לוחמי, חיילי ומפקדי חטיבת הקומנדו מודים ומצדיעים לאותם עשרים וארבעה אלף, ושבעים חללי מערכות ישראל אשר במותם ציוו לנו את החיים.