דברים אלה נכתבים מתוך דאגה אמיתית לתושבי ירושלים, למדינת ישראל ולאלה הפוקדים את בתי החולים המרכזיים בירושלים - הדסה עין כרם והדסה הר הצופים. זאת לאור תקנות חדשות של משרד האוצר, שכביכול נועדו לפתור את האפליה המקוממת של בתי החולים הציבוריים, ובהם הדסה, לעומת בתי החולים הממשלתיים. אך במקום זאת תקנות אלו רק מחריפות את המצב.
לפני יותר מ-100 שנה ייסדה אמריקנית יוצאת דופן ששמה הנרייטה סאלד את ארגון נשות הדסה – הארגון הציוני של נשים באמריקה – כשהיא מונעת בלהט הציונות ומתוך אהבתה לישראל ולתושביה. בכך היא הניחה את היסודות הן למערכת הבריאות של מדינת ישראל והן לבתי החולים של הדסה, שהם ממרכזי הרפואה המובילים בישראל. לאורך השנים, הודות לתמיכה של ארגון נשות הדסה, הוקמו בישראל בתי חולים, בתי ספר לסיעוד, מערך טיפות חלב ועוד. נשות הדסה שזרו את פעילותן לכל אורך ההיסטוריה של מדינת ישראל ובעתידה, וגייסו מיליארדי שקלים לבתי החולים של הדסה, שמשרתים בנאמנות את כל תושבי ירושלים ומדינת ישראל.
אין זה סוד כי מצבם של כל בתי החולים בישראל מאתגר, אך קשה במיוחד מצבם של בתי החולים הציבוריים, ובהם הדסה, שאינם מקבלים תמיכה תקציבית שוטפת, וזאת בניגוד לאחיהם, בתי החולים הממשלתיים שגירעונותיהם מכוסים על ידי המדינה. מדובר באפליה זועקת לשמים, שכתוצאה ממנה נפגעים תושבי ירושלים וכל מי שעולה לעיר הבירה של מדינת ישראל לשם קבלת טיפול רפואי.
הערכים של שוויון וטיפול שווה לכולם, הוא הבסיס עליו הוקמו בתי החולים של הדסה, והתחשיב המקומם שנוצר על ידי מי שיצרו את התקנות החדשות, הוא בלתי נסבל
אם לא די בכך, בימים אלה נתבשרנו כי גזירה הרת גורל אף יותר ניצבת לפתחם של בתי החולים הדסה, בצורת תקנות חדשות שכביכול נועדו לפתור את האפליה המקוממת. אך כאמור, במקום זאת רק מחריפות את המצב. בחינה של תקנות אלו מעלה כי במקום לשפר את מצב בתי החולים, היא רק תחריף אותה ותקצץ את תקציב בית החולים בחצי. ברור לכל שבית החולים לא יוכל לתפקד בצורה שכזאת. התקנות הללו הן בעצם גזר דין מוות לבתי החולים ולחולים שכה תלויים בהם.
זאת ועוד, תקנות אלו פוגעות אנושות דווקא באזרחיה הפגיעים יותר של מדינת ישראל – באלו שנפצעו במלחמות ובנפגעי פעולות איבה הזקוקים לשיקום, בזקנים, בסיעודיים ובעלי המוגבלויות. התקנות החדשות קובעות כי דין מיטה אחת בבית החולים אינו כדין מיטה שנייה. והמיטה של הנזקקים יותר, לשיטת משרד האוצר, נספרת כפחותת ערך ובכך עלולה להעמיס אף יותר על תקציב בית החולים. הערכים של שוויון וטיפול שווה לכולם, הוא הבסיס עליו הוקמו בתי החולים של הדסה, והתחשיב המקומם שנוצר על ידי מי שיצרו את התקנות החדשות הוא בלתי נסבל.
אם גזירות אלה אכן יושתו על בתי החולים הדסה ואם הדברים לא ישתנו, בתי החולים הדסה ייאלצו בעתיד הקרוב לצמצם ואף לסגור מחלקות שלמות. כיצד ניתן להשלים עם מצב שכזה?
כבר שנתיים, שבתי החולים הדסה ניצבים בחזית המלחמה בגלי הקורונה המתנפצים על מדינת ישראל. האם זה האופן שבו גורמי הממשלה במדינת ישראל צריכים לנהוג כלפי תושבי ירושלים ושאר המדינה? על ממשלת ישראל להימנע מהטלת גזרות בלתי סבירות אלו שפגיעתן תהיה קשה מנשוא.
רודה סמולו היא נשיאת הדסה, הארגון הציוני של נשים באמריקה