בשבוע שעבר היה נשיא צרפת, עמנואל מקרון, במרכז העניינים. הטיפול במחירי החשמל והגז המאמירים, האינפלציה, ההפגנות של "שיירת החופש" והסרת הגבלות הקורונה במדינה נדחק בין השיחות הדחופות עם פוטין, ביידן, זלנסקי, ינס סטולטנברג, בוריס ג׳ונסון ואולף שולץ.
את התמונה של שני הנשיאים בקרמלין, יושבים משני קצוות השולחן הענק בפגישתם ב-7 בפברואר 2022, קשה לשכוח. בין אם הייתה שם כוונה להשפיל, או הפחד הפתולוגי של ולדימיר פוטין מווירוסים וחיידקים, היא לא שידרה כימיה בין המנהיגים.
4 צפייה בגלריה
הדוב הרוסי הריץ את התרנגול הצרפתי, בזמן שהמו"מ כבר הסתיים. נשיא אוקראינה זלנסקי לצד מקרון
(צילום: Getty Images)
נשיא רוסיה הכריז, במסיבת העיתונאים שאחרי הפגישה עם מקרון, כי "חלק מהרעיונות שהעלה הנשיא יכולים להוות בסיס למשא ומתן". במשפט שאחריו הוא כבר הבהיר עם מי הוא באמת רוצה לדבר: "נאט"ו לא יכולה להטיף לנו מוסר על תנועת הצבא שלנו בתוך המדינה, בתירוץ שאנחנו עומדים לפלוש לאוקראינה". המסר היה ברור - רוסיה רוצה לסגור עניינים עם מי שנחשבת בעיניה בעלת הבית האמיתית של נאט"ו, ארצות הברית. זו הייתה רק המנה הראשונה בתפריט המשפיל שהגיש לו נשיא רוסיה - והמנות הקרות לא הפסיקו להגיע מהמטבח הרוסי.
מקרון החליט להיות השושבין של הפגישה הזו בין פוטין לביידן, כדי לייצג את האינטרסים של אירופה. ביום ראשון פוטין עוד נתן למקרון להאמין שהוא השדכן המאושר של ועידת הפסגה שתדחה את הפלישה הרוסית לאוקראינה, ואז הודיע - בציניות האופיינית לו - ש"עדיין מוקדם לפגישת פסגה". ביום שני כבר כל העולם הבין למה. פוטין חתם על עצמאות הרפובליקות הבדלניות במזרח אוקראינה, דונייצק ולוהנסק. מקרון, אגב, קיבל על כך הודעה כשעה לפני הנאום הזועם של פוטין.
הדוב הרוסי פוטין הריץ את התרנגול הצרפתי במשך החודש האחרון, בשעה שהחליט כבר מזמן שהמו"מ הסתיים. למרות הנחישות והטון התקיף ששידר מקרון בשיחות עם פוטין, הימר נשיא צרפת על התנהגות מתונה של הדוב הרוסי. כשבוריס ג'ונסון ובעיקר ג'ו ביידן הכריזו כבר בשבוע שעבר ש"הפלישה לאוקראינה יכולה לקרות בכל רגע" והחלו לפנות את אזרחיהם מהמדינה, קרא משרד החוץ בפריז לצרפתים לחזור הביתה רק ביום שבת - והכריז בראשון כי "אלו המאמצים האחרונים האפשריים והנחוצים כדי למנוע עימות ממדרגה ראשונה באירופה", למרות שהרכבת כבר יצאה מהתחנה.
היום מיהרו הבריטים להכריז סנקציות על רוסיה ואפילו אולף שולץ, שרחוק מלהיכנס לנעליה הגדולות של אנגלה מרקל, אזר אומץ והכריז על הקפאת פרויקט צינור הגז "נורד סטרים 2", פרויקט שאמור להעביר גז מרוסיה לעומק אירופה ולהניב למוסקבה הכנסות גדולות. שולץ עשה זאת למרות התלות של גרמניה בגז הרוסי. נשיא צרפת מצא את עצמו ללא המזוודה של הדיפלומט וגם באיחור עם המקל של המנהיג הקשוח.
בינואר הפכה צרפת, למשך שישה חודשים, לנשיאת אירופה. בדרך כלל לא מקנה המעמד למדינה זכויות הנהגה פוליטית של האיחוד, אלא מאפשר לה להציע יוזמות חדשות. רוב המדינות מתרכזות בנושאים מנומסים כמו סחר או תרבות. עם זאת, בנאום שנשא מקרון ב-19 בינואר בפני הפרלמנט האירופי בשטרסבורג, הוא דיבר כאילו היה נשיא האיחוד - בין היתר על "הסדר ביטחון חדש באירופה". כבר אז אמר מקרון כי "אנחנו צריכים לבנות את הכוח המשותף הזה בין האירופאים, ואז להתחלק בו עם בני בריתנו בנאט"ו - ואז לדון עליו עם רוסיה׳". שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, השיב כבר אז כי "׳הדיונים עם אירופה בנושא אינם על הפרק כרגע".
במשך כל שנות כהונתה, בין 2005 ל-2021, הייתה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל "הבורר" של אירופה. מקרון היה לצידה מאז כניסתו לתפקיד במאי 2017 והתכוון לרשת אותה. נשיאי האיחוד ומועצת אירופה מתקשים להיות הקיטור של רכבת ההרים האירופית, על 27 קרונותיה - ומישהו צריך להיות הבוס. מקרון רוצה להיות המנהיג הזה. לזכותו יאמר שהוא היחיד שמנסה לייצג את האינטרסים האירופיים בעולם.
אלו לא הצרות היחידות של מקרון בנושא מדיניות החוץ: בשבוע שעבר הוא הכריז כי החיילים הצרפתים שנמצאים במאלי מאז 2013 ונלחמים בטרור איסלאמי יחד עם כוחות בינלאומיים נוספים, יעברו לבסיסים בניג'ר השכנה - בעקבות התסיסה נגד צרפת שמעודדת החונטה הצבאית שתפסה את השלטון.
גם בלבנון מנסה הנשיא מקרון להיות מעורב. הוא היה הראשון לבקר במדינה לאחר הפיצוץ בנמל ביירות באוגוסט 2020, והביקור שלו בסעודיה בתחילת דצמבר שעבר נועד, בין היתר, כדי לגשר בין הצדדים. באותה הזדמנות הוא העביר ביקורת מרומזת גם על חיזבאללה, כשהוא מצפה מהסעודים לרסן אותם. העניינים תקועים גם שם.
מקרון קיווה להגיע להתמודדות בבחירות לנשיאות צרפת, שיתקיימו ב-10 וב-24 באפריל, כשהוא אפוף בהילת מנהיג אירופה. לצרפת מסורת עתיקת יומין של דיפלומטיה בינלאומית, ואזרחיה אוהבים להרגיש שהנשיא שלהם הוא דמות מוערכת בעולם. כעת מקרון הפך לנשיא של קרא נכון את המפה, והפקיר את השיחה על ענייני הפנים למתחריו בבחירות. מקרון אמנם מוביל בסקרים בהפרש ניכר, אך יצטרך לעבוד קשה יותר - בתקווה שהמלחמה בין אוקראינה לרוסיה לא תמוטט את הכלכלה העולמית, והרוחות הרעות שמנשבות ממוסקבה לא יזניקו את הימין הקיצוני מעלה מעלה בבחירות.
