בית המשפט העליון דחה הבוקר (יום ג') את בקשתו של הרוצח עמירם בן אוליאל לקיים דיון נוסף בעניינו, אחרי שבאוקטובר האחרון כבר נדחה הערעור שלו לעליון נגד ההרשעה ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה, בפיגוע בדומא ב-2015. מי שדחתה את הבקשה לערעור הנוסף היא נשיאת העליון אסתר חיות, שציינה בהחלטה כי במקרה הנוכחי אין הצדקה לדיון חריג שכזה.
בן אוליאל (27), נזכיר, מרצה שלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנות מאסר, לאחר שהורשע כי זרק בקבוקי תבערה על בית המשפחה, שהובילו למותו של תינוק בן שנה וחצי ושל שני הוריו, וכן לפציעתו הקשה של ילד בן ארבע. בן אוליאל ועורכי דינו טוענים שיש לזכותו כיוון כיוון שההודאה שלו בחקירה שעבר בשב"כ נעשתה תוך שימוש בכוח פיזי, אבל הערעור כאמור נדחה - וכעת גם הבקשה לערעור נוסף.
בהחלטתה הבוקר ציינה השופטת חיות: "הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. דיון נוסף הוא הליך נדיר וחריג, שיש לייחדו למקרים שבהם נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה. עיון בפסק הדין נושא הבקשה מלמד כי לא נקבעה בו כל הלכה, ודאי לא הלכה גלויה, ברורה ומפורשת ומשכך אינני סבורה כי יש מקום לקיים בו דיון נוסף".
לדבריה, "הטענות שהעלה בן אוליאל באשר לאופן שבו נבחן עניינו בראי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, נוגעות כולן למישור היישומי ולמעשה, הן טענות ערעוריות מובהקות. טענותיו מתייחסות, כאמור, לנפקות (לרלוונטיות) הקשר הסיבתי בין האמצעי הפסול למסירת ההודאות העוקבות; לטענה בעניין אי-מתן משקל מספק לאמצעים החריגים שהופעלו כלפי בן אוליאל ולהפעלתם בתקופת 'מניעת מפגש'; ולהיעדר ההתייחסות לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בפסק הדין. בכל הנוגע לטענות ערעוריות מסוג זה כבר נפסק בעבר כי אף אם נפלה בפסק הדין שגיאה ביישום הדין, אין בכך כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף בו".
"במקרה דנן, המסקנה בדבר קבילות ההודאות העוקבות נסמכת על הנסיבות הספציפיות הנוגעות למבקש ועל ממצאי העובדה שנקבעו בהקשר זה. אך אין במסקנה זו בשום אופן כדי להכשיר או לעודד שימוש באמצעים פסולים הפוגעים בזכויות היסוד של נחקרים לשם השגת הודאות מפיהם, אף אם מדובר במי שביצעו מעשים מתועבים ומחרידים כמעשים שבביצועם הורשע המבקש".
לפי בקשתו של בן אוליאל, שהגיש עורך דינו, אביגדור פלדמן, "במרכז פסק הדין עולה השאלה הרודפת את המשפט הישראלי שנים רבות: סמכותו של שב"כ להשתמש בחקירות אלימות, מענות ומכאיבות, כדי לחלץ מידע מהנחקרים החשודים בעבירות חמורות נגד בטחון המדינה".
בן אוליאל הודה כאמור ברצח בחקירה שעבר ואף שחזר את המעשה, אבל אז חזר בו וסנגוריו טענו שדין ההודאות להיפסל. הטענה המרכזית של עורכי הדין במשפטו נגד ההרשעה היא שבן אוליאל עבר "חקירות צורך" – מונח משפטי המתאר חקירות של אדם שהוגדר כ"פצצה מתקתקת": אדם שחייבים להוציא ממנו מידע שימנע פגיעה של חפים מפשע. חקירות אלו עשויות לכלול שימוש בכוח פיזי, והן אפשריות רק באישור היועץ המשפטי לממשלה, שאכן ניתן במקרה של בן אוליאל.
הרצח בדומא התרחש בלילה של ה-31 ביולי 2015, לאחר שביתם של משפחה דוואבשה עלה באש מבקבוקי התבערה שנזרקו לעברו. עלי התינוק בן השנה וחצי נהרג במקום, אביו סעד מת מפצעיו כמה ימים לאחר מכן, והאם ריהאם מתה כחודש לאחר האירוע. הילד אחמד בן הארבע הוא בן המשפחה היחיד ששרד, אך נפצע באורח קשה מכוויות. בנובמבר של אותה שנה נעצר בן אוליאל בחשד לרצח, ולאחר כמה ימי חקירות, הוא הודה כאמור במעשה.
ארגון "חוננו", שמלווה את בן אוליאל, מסר בתגובה להחלטה הבוקר: "אסתר חיות, כמו חבריה אבירי זכויות האדם, שמה את זכויות המסכנים והנדכאים בחברה ללעג וקלס, תומכת בעינויים לצורך הוצאת הודאה מנחקרים כמו במדינות עולם שלישי. בתקופה בה מדברים על בית המשפט כ'מגן זכויות האדם' הזכירה לנו אסתר חיות כמה שקר עומד מאחורי המשפט הזה".
