הפיגועים הקשים בירושלים ביממה האחרונה מציבים את ישראל שוב בפני העובדה המרה שלפיה לחלק ניכר מגל ההסלמה של השנה החולפת אין כתובת, דיוקן ומרכזי כובד שמאפשרים התמודדות יעילה. כמו פיגועים קודמים בבני ברק, בדיזנגוף בתל אביב ובהנחת מטעני החבלה בירושלים, גם שני האחרונים בוצעו על ידי מי שפעלו עצמאית ובהשראת ההסתה ברשתות - המונעת ברובה מחמאס מעזה - ללא זיקה לארגון כלשהו.
ועדיין, נוכח המתיחות החריפה, החולשה העמוקה של הרשות הפלסטינית וקיומה של הנהגה חדשה בישראל המצהירה שהיא שואפת לדרך אחרת בהתמודדות עם הטרור, אותן פעולות נטולות כתובות עלולות ליצור דינמיקה שתחולל הסלמה רב-זירתית. ולקראת הרמדאן שיחל בעוד פחות מחודשיים, נדרש מאמץ רב-ממדי מורכב.
בממד המודיעיני והמבצעי, הכרחי למקד מאמץ באיתור ובסיכול מהלכים של "זאבים בודדים" שאפשר ויתרבו בעקבות אפקט חקיינות, ויתממשו בירושלים, ביהודה ושומרון ומקרב החברה הערבית בישראל. ניתן ללוות את המאמץ במהלכי תודעה (בעיקר במרחב המקוון) הממחישים לציבור הפלסטיני את המחיר שמשלמות משפחות המחבלים, אולם נדרשת גישה צנועה ומפוכחת נוכח השפעתם המוגבלת של כלים אלה.
מול הרשות הפלסטינית נדרשת מדיניות מורכבת במיוחד. ישראל ואבו מאזן מצויים בשבועות האחרונים בחיכוך גובר ששיאו בהודעה על הפסקת התיאום הביטחוני, ונראה כי עלו על מסלול התנגשות כמעט ודאי. בשלב הזה - ולמרות ההתרסה הבוטה שנוקטים בכיריה - עדיפה לישראל רשות מתפקדת על פני היעלמותה, חלופה שתחייב למלא חללי ממשל שעלולים להיווצר בשטחים. לצורך כך, חיוני לנצל את ביקורו של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן בשבוע הבא כדי ללחוץ על הרשות לחדש את התיאום, לנסות - ללא צפיות גבוהות מדי - לדחוק בה לבסס משילות בצפון השומרון, ואולי גם להגביל את הענישה הכלכלית שעלולה לערער את המציאות האזרחית ביהודה ושומרון.
חיוני שישראל תמשיך את הידוק הזיקות - בהקשר הפלסטיני ובסוגיית ירושלים - עם שחקנים אזוריים. ביקור בנימין נתניהו בירדן בשבוע שעבר היה רב חשיבות בהקשר הזה, ומומלץ לקיים פגישות דומות עם מנהיגי מצרים, טורקיה, מרוקו ומדינות המפרץ - מהלכים שיכולים לתרום הן להרגעת האווירה הטעונה לקראת הרמדאן והן להפעלת לחץ על הרשות.
במקביל נדרש לנקוט גישה מפוכחת ונוקבת כלפי חמאס בעזה. השנה האחרונה הייתה הרגועה ביותר בגזרה הזאת מזה שנים רבות, אך גם הסוערת ביותר ביהודה ושומרון מזה יותר מעשור, ויש קשר בין שתי המגמות: חמאס, שמנצלת את המחוות האזרחיות התקדימיות שישראל מקדמת בעזה לצורך ביסוס מעמדה השלטוני, מטפחת בגדה טרור, הסתה וגיבוש תשתיות מבצעיות (כפי שנחשפו לאחרונה על ידי שב"כ), תומכת בהתארגנות "גוב האריות" ומתירה שיגורי רקטות כשנראה לה שקיים לחץ פנימי שנדרש לשחרר, כמו לאחר הפעולה האחרונה בג'נין.
הפיגועים האחרונים מוכיחים את חוט השני העובר בין עזה לבין יהודה ושומרון וממחישים את הצלחת חמאס לאכוף על ישראל בידול או לקדם מעין מב"מ (מערכה בין המלחמות), שמאפשרת לה מצד אחד לקדם ג'יהאד ולחזק את מעמדה במערכת הפלסטינית, ומצד שני להימנע ממערכה רחבה מול צה"ל. על ישראל להפגין נחישות בעיצוב כללי המשחק מול חמאס: לא לוותר על הרגיעה, אבל לנקוט ענישה והגבלות נוכח מאמצי חמאס להבערת יהודה ושומרון וירושלים, ובפרט כשהתנועה מנצלת יציאת פועלים מעזה לצורכי טרור וריגול. מומלץ גם לבחון את ההבטחה שהועלה עם תום מבצע "שומר החומות" ולא מומשה עד היום: להתנות את המחוות האזרחיות בהתגמשות חמאס בסוגיית השבויים והנעדרים.
בסוף השבוע צפו שתי בעיות יסוד שהפתרון להן הוא ביטחוני. הראשונה היא מעמדם הלא מוגדר של כ-370 אלף תושבי מזרח ירושלים שעשרות שנים נושאים תעודות זהות מבלי להיות אזרחים, ונעים בחופשיות בין השטחים לבין ישראל. השנייה קשורה במשבר הדור הפלסטיני הצעיר והתלוש, המתריס ונטול המרות, ש"החלוץ הקטלני" שלו מקדם את פיגועי הבודדים וחבר בתשתיות כגון "גוב האריות". בשני המקרים, המענה חייב לכלול רכיבים כלכליים ומדיניים.
יעד העל הישראלי כעת הוא ייצוב המציאות ושימור רגיעה לקראת הרמדאן. לא מדובר בביטוי לחולשה או לכרסום בכוח ההרתעה. זהו יעד חיוני במיוחד בעת הנוכחית, נוכח המשבר הפנימי הגובר סביב הסוגיה המשפטית המעלה בעולם הערבי תהיות באשר להתחזקות הסבירות לפרוץ מלחמת אחים במדינה, ועלולה להקשות על גיבוש קונצנזוס ולגיטימציה מבית אם תתפתח מערכה חיצונית. הזיקה ההדוקה בין המשבר הפנימי לבין המתח החיצוני מחייבת את הממשלה לבחון דחייה בקידום שינויים דרמטיים מבית, במיוחד הרפורמה המשפטית, כאשר ישראל ניצבת בפתחם של הרי געש ביטחוניים כה נפיצים.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il