בדיונים הביטחוניים שנערכו בימים האחרונים הציג צה"ל עמדה מאוד ברורה: הסבירות למערכה רב זירתית עלתה. אנחנו בהתנגשות עם האיראנים שמנסים לחמם את כל הגזרות, ולמעשה הצליחו להפוך את הפלסטינים לסוג של שלוחה נוספת שלהם למטרות טרור בשטחים, בעזה וגם בקרב ערביי ישראל.
3 צפייה בגלריה
מה שהאיראנים לא הצליחו מרחוק הם מנסים מקרוב. חמינאי
(צילום: EPA /IRAN SUPREME LEADER OFFIC)
במילים אחרות: מה שהאיראנים לא הצליחו מרחוק הם מנסים מקרוב. לכן, כשבכירי הצבא נשאלים לגבי החזרה לשגרה בעקבות הסבב האחרון, הם טוענים שזה רק אירוע נקודתי ברצף התקריות, כשהאיראנים בסיוע השלוחות שלהם ממשיכים לעבוד, דרך הוצאת פיגועים או ירי רקטות מרצועת עזה, מלבנון וגם מסוריה - כפי שראינו אמש כאשר שלוש רקטות נורו מסוריה ואחת מהן נחתה בשטח ישראל בגולן.
לאיראנים אין בעיות ראייה וגם ההבחנה שלהם נותרה מספיק חדה כדי לזהות את שתי המגמות המדאיגות שכולם מדברים עליהן: מחד, ארה"ב יוצאת מהאזור ועיסוקה בפלישה הרוסית לאוקראינה הוליד את חידוש היחסים של איראן עם ערב הסעודית וכן את חיזוק הקשר איראן-רוסיה. המגמה השנייה נוגעת לישראל, שנמצאת במשבר פנימי עמוק שטומן בחובו גם משבר עם בעלת הברית האסטרטגית, ארה"ב. לכן מבחינת האיראנים נוצרה הזדמנות פז לאתגר את ישראל ולגבות מחיר על התקיפות המרובות בסוריה וגם על אדמת איראן, לפי פרסומים זרים.
הנחת המוצא היא שההחלטה התקבלה על ידי המנהיג העליון, עלי חמינאי, וירדה ממנו לכל דרגי הביצוע וכן לשלוחות באזור. כך נוצר אותו חיבור הדוק איראן-חיזבאללה-טרור פלסטיני. עם זאת, הקבינט שמע מגורמי ההערכה שהירי שבוצע מלבנון בחג לא היה בידיעתו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. האחרון אמנם מכיר כמובן את היכולות של חמאס בדרום לבנון והם לא היו מתבססים שם ללא תמיכתו, אבל מי שירו לא ביקשו וממילא לא קיבלו אישור. זה עדיין לא אומר שהוא מתנגד, אך יש הבדל אם המהלך לא היה שלו.
3 צפייה בגלריה
חיזבאללה מעדיף סבבי לחימה ולא עימות כולל עם ישראל. נסראללה
(צילום: AFP / HO / AL-MANAR)
נכון לעכשיו נראה שחיזבאללה מעוניין לפגוע באמריקנים ומחפש מטרות, ובשלב זה הוא יעדיף סבבי לחימה מול ישראל ולא עימות כולל. המטרה היא לשנות את המשוואה בגבול הצפון ולשחוק עוד יותר את ההרתעה הישראלית שנבנתה אחרי מלחמת לבנון השנייה.
מבחינת ישראל הדבר מחייב פעולות דחופות: האצת המוכנות במערך ההגנה האווירית על כל המשתמע, האצת בניית המכשול בגבול הצפון, השלמת פערי מיגון ולבסוף - תיאום ציפיות מול האזרחים לגבי מלחמה שכזו. הדבר נכתב כאן עשרות, אם לא מאות פעמים, ועדיין לא מיותר לחזור על כך: מלחמה עם חיזבאללה תהיה שונה בתכלית עבור העורף ממה שהכרנו עד כה.
גם שלוחת החמאס בעזה לא מעוניינת בהסלמה חריפה מדי, כך לפי צה"ל, ונוח לה להסית לטרור ביהודה ושומרון ובירושלים, תוך כדי ניסיון לערב את ערביי ישראל. יחיא סינואר מוביל את הקו שגורס שעדיף להמשיך לשקם את המצב הכלכלי ברצועה מבלי להיכנס לעימות בסגנון שומר החומות, שממנו אין לחמאס שום דבר להרוויח. לכן בפועל הוא מתדלק את הטרור וזוכה לחסינות, וגם השיגורים שיוצאים מעזה הם מטעם "ארגונים סוררים", כך שהמחיר שצה"ל גובה נמוך יחסית.
סינואר יודע שבסופו של יום ישראל לקחה לו את המנהרות באמצעות המכשול התת-קרקעי, ואת איום הרקטות באמצעות מערכת כיפת ברזל. מכאן שהבטן הרכה היא הפיגועים שיוצאים מערי הגדה: 18 אזרחים וחיילים נרצחו בחודשיים וחצי האחרונים, ואנחנו רק בתחילת אפריל. בשנה שעברה כולה, המספר עמד על 32. אלה נתונים שלא הכרנו מאז האינתיפאדה השנייה.
כל זה הוא תוצאה של הסתה פרועה והמון נשק שזרם לשטח מהגבולות הפרוצים ומגניבות מבסיסי צה"ל. רוב המפגעים אינם בעלי עבר ביטחוני ושיוך ארגוני, כך שקשה מאוד לשב"כ ולצה"ל לאתר אותם מראש, מה שהופך את האתגר למורכב עוד יותר מאשר בעבר.
לנוכח התוצאות הקשות אין מנוס מחשיבה מחודשת לגבי חלוקת הקשב של מערכת הביטחון בין הגזרות. מעזה נורו יותר מ-50 רקטות ומלבנון כ-40, אך למרות הפגיעה בשגרה, חשוב לזכור שלא היו הרוגים. בכלל, מאז מבצע שומר החומות לא היו הרוגים מירי רקטי מעזה וגם אם מערכת כיפת ברזל מפספסת פה ושם, היא מספקת הגנה מצוינת בשגרה. לכן נכון שלפחות מבחינת הקשב המטכ"לי, המשאבים והקשב מפיקוד הדרום יועברו לגזרה הרותחת בשטחים, כולל מודיעין, טכנולוגיה וכוח אדם.
נכון גם להסביר זאת לציבור הרחב: הטילים מהווים הפרה פושעת של הריבונות הישראלית, אבל בינתיים הקלצ'ניקובים, הסכינים ופיגועי הדריסה מסוכנים עוד יותר. שר הביטחון יואב גלנט כבר הורה לתגבר את המשטרה במרכז בכוחות צה"ל.
הר הבית אמש
(צילום: אלבוסלה, אלארסאל)
וכרגיל, כל העיניים נשואות להר הבית. כשבמערכת הביטחון מתריעים שההכרזה על חזרה לשגרה זה לא מה שהיה פעם, הכוונה היא שהמצב יכול להתלקח שוב ומהר בגלל חבית הנפץ הירושלמית. כל השחקנים בזירה מנסים להדליק את ההר, ועשרת הימים האחרונים של הרמדאן (שמתחילים ביום שלישי) הם הרגישים ביותר. סוף השבוע הזה היה שקט שם באופן יחסי, אולם ביומיים שלפני כן אירעו עימותים קשים בין צעירים שהתבצרו עם אבנים וזיקוקים לבין כוחות המשטרה שפינו אותם ועצרו מאות מהם.
כעת, השאלה הגדולה היא האם העימותים יתחדשו והאם תאושר עליית יהודים להר. בהתאם למקובל בחג הפסח היא תאושר היום ומחר, אבל המשטרה המליצה אמש, בדיון הערכת המצב, שהחל משלישי היא לא תתאפשר, כדי למנוע הסלמה אפשרית. את ההחלטה הסופית יקבל ראש הממשלה, שיודע כי איסור עליית יהודים להר תעורר ביקורת בחוגי הימין, בטח בימי ממשלת "ימין על מלא". כמו כן, בדיון אמש הבהיר המפכ"ל יעקב שבתאי כי התקרית בחוף ימה של תל אביב בליל שבת הייתה פיגוע.
אלו ימים רגישים למדי ואפילו הרי גורל, שבהם מתבקשת מקסימום אחריות ושיקול דעת בנושאים הרגישים ביותר. אלא שלפי גורמים שנכחו בדיוני הקבינט, ציפיות לחוד ומציאות לחוד: לדבריהם חלק מהשרים כלל לא שלטו בפרטים ולא הכירו את הסיכונים בכל זירה. גורם ביטחוני אמר כי במקום ללמוד את הנושאים הביטחוניים הם עסקו רק בדבר אחד: המהפכה המשפטית. זאת לא סתם רכילות, אלא סיבה אמיתית לדאגה.
