מטח הרקטות ששוגר אמש לעבר אשקלון היה תזכורת לגבי יכולתה של עזה להציב איומים על ישראל למרות המכה חסרת התקדים שספג האזור במלחמה הנוכחית. בה בעת, היווה המטח תזכורת לקיומו של הג'יהאד האסלאמי, הארגון שאחראי לשיגורים - שדימויו בעיני ישראל השתנה בתכלית בעקבות מלחמת חרבות ברזל.
לג'יהאד האסלאמי היה תפקיד מרכזי במסגרת הקונספציה שהתקבעה בישראל בנוגע לחמאס בשנים שלפני 7 באוקטובר
לג'יהאד האסלאמי היה תפקיד מרכזי במסגרת הקונספציה שהתקבעה בישראל בנוגע לחמאס בשנים שלפני 7 באוקטובר. התפיסה הרווחת התבססה על הנחה שלפיה מדובר בארגון "סורר", עושה דברה של איראן הפועל דרך קבע לערער על ההסדרה שמקודמת ברצועה, ובכך מהווה אתגר הן לישראל והן לחמאס. וכך, הארגון בעל הכוח הצבאי השני בגודלו בעזה אך בעל ההשפעה הציבורית המוגבלת ביסס דימוי של "עושה צרות" סדרתי השונה במהותו ויעדיו מחמאס.
בשנים האחרונות קידמה ישראל שלושה מבצעים שהיו ממוקדים בארגון: "חגורה שחורה" (2019), "עלות השחר" (2022) ו"מגן וחץ" (2023). כולם לוו בנרטיב ולפיו מהלכי ישראל נגד הארגון הסורר מסייעים לחמאס לעלות על נתיב ההסדרה, וכי עצם הישיבה של האחרונה על הגדר, בלי להצטרף ללחימה, מעידה הן על רתיעה מישראל והן על כמיהה ביציבות המבוססת על מחוות אזרחיות.
כלל העימותים הסתיימו כצפוי במכות אנושות לג'יהאד האסלאמי ובפגיעה מוגבלת למדי לישראל, מה שכנראה העמיק את תחושת הביטחון העצמי של ישראל. כיום ניתן להבין כי מדובר היה בחלק מתוכנית הונאה ממושכת שבאמצעותה חמאס השפיעה על תפיסת המציאות של ישראל.
בכל רגע נתון חמאס שלט על דינמיקת סבבי ההסלמה ויכל לבלום בכוח את הג'יהאד האסלאמי. ואולם, עצם העובדה שבכירים במערכות המדינית והביטחונית בישראל "זיכו" בפומבי את התנועה מאחריות, הפגינו הבנות כלפי אילוציה, ומעולם לא השיתו עליה ענישה בגין אי-אכיפת המרות שאליה הייתה מחויבת בתמורה למחוות האזרחית, חיזקו את הבנת סינוואר שלפיה הצליח לטעת בתודעה הישראלית חוסר הבנה קיצוני לגבי המציאות בעזה.
הג'יהאד האסלאמי שותף לכל שלבי העימות הנוכחי, תמיד בתפקיד זוטר שממחיש את משקלו הצבאי המוגבל יחסית. הוא נטל חלק בתמרונים שקדמו לפשיטת 7 באוקטובר, פעיליו השתתפו במעשי הטבח באותו היום (לרבות חטיפת ישראלים), והארגון משולב במערכה הצבאית נגד התמרון של צה"ל בעזה. חמאס גם מקפידה לשלב מדי פעם את נציגי הארגון בשיחות על גורל המלחמה ועסקת החטופים, מהלך שנועד להקרין לכאורה שותפות לאומית ולבסס דימוי כאילו התנועה אינה אחראית לבדה על המתרחש בעזה, ובכך להדוף תביעות כלפיה לנטילת אחריות כריבון בפועל.
המלחמה הנוכחית חשפה באופן טראומתי את האמת המרה לגבי יחסי הכוחות האמיתיים בעזה. במסגרת הזאת, הושם קץ לנרטיב "הסוררים" שבאמצעותו נומק מדוע לא נכון היה לקדם פגיעה נגד חמאס בגין אירועי הסלמה שהתפתחו ברצועה, ולמה התנהלות חמאס שונה משל יתר הפלגים.
את לקח הג'יהאד האסלאמי נדרש לתרגם להבנה שלפיה חמאס הוא האיום המרכזי והכתובת הבלעדית לכל התרחשות בעזה. בהקשר הזה חשוב שלא ללכת שבי אחר טיעונים שחמאס עצמו מנסה לשווק, כמו למשל אי-ידיעתו או אחריותו על גורל כל החטופים ברצועה, או אפשרות שיהיו גורמים בעזה שינסו לסכל באמצעות "התגרויות" עסקאות או הסדרות עתידיות.
הג'יהאד האסלאמי הוא מטרד שכל קיומו תלוי בטהרן, ובמקרה שלו ניתן אם מעוניינים להביא ל"מיזעורו", בעיקר באמצעות פגיעות צבאיות בעזה ומחוץ לה. בד בבד, חיוני להמשיך לדבוק בהכרה שלפיה חמאס בעל העוצמה הצבאית והאחיזה הציבורית העמוקה הוא האיום המרכזי על ישראל מתוך המערכת הפלסטינית, וכי מיגורו יצריך אמצעים מגוונים, יארך זמן ולא פחות חשוב - יחייב בשלב מסוים השתלטות על כל רצועת עזה.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
