מה רוצים מאיתמר בן-גביר, למען השם? הוא הרי בסך הכול מבקש להבהיר בהצעת החוק שלו את המובן מאליו - שבמדינה דמוקרטית נבחרי הציבור ממונים על רשויות האכיפה. זו תמצית מאמרו של עו"ד אהרן גרבר שפורסם כאן השבוע. אולם הצעת החוק להסדרת התפקיד המיועד של בן-גביר לא נועדה להבהיר אי-הבנה קלה בחלוקת הסמכויות שבין השר לביטחון לאומי לבין מפכ"ל, אלא היא מערערת לחלוטין את יחסי הכוחות בין השניים. ההצעה צפויה לפגוע באופן דרמטי באיזון העדין בין השר לבין המשטרה.
פקודת המשטרה מעניקה לשר הממונה מגוון רחב של סמכויות שמבטיחות את יכולתו להתוות את המדיניות הכללית של הארגון ולפקח על ביצועה. בידי השר נתון כוח רב ביותר במינוי המפכ"ל, הוא זה שמאשר את המינויים של התפקידים הבכירים (מדרגת סגן-ניצב ומעלה) ונתונה בידו אף הסמכות להרחיק כל שוטר מתפקידו. בנוסף, השר מאשר את הוראות המשטרה כך שהוא ממילא מעורב באופן ממשי גם בהגדרת עקרונות הפעילות שלה.
מצד שני, המשטרה ממלאת תפקיד ייחודי שאינו דומה לאף רשות ציבורית אחרת, ומשכך היא זוכה ובצדק למעמד עצמאי נרחב. המשטרה אחראית על אכיפת החוק כלפי הציבור כולו ובכלל זה כלפי נבחרי הציבור, והתביעה המשטרתית אחראית ל-90% מהתיקים בישראל. לכן ברור שכדי שהמשטרה תוכל לפעול לאכיפת החוק באופן שוויוני וללא משוא פנים, היא חייבת להישאר כפופה לחוק בלבד. אסור להכפיף אותה למרותו של מי ששיקוליו הם מטבע הדברים פוליטיים.
גם הפעלת הכוח כלפי אזרחים שמוחזק בידי המשטרה במונופול חייבת להיות מנותקת לחלוטין משיקולים פוליטיים או הטיות. שיטור יתר כלפי אוכלוסיות מיעוט ופרופיילינג גזעי הם כבר היום רעות חולות שהמשטרה חייבת להילחם בהם. אפשר רק לדמיין לאן עוד עלולה המשטרה להתדרדר כשהיא תוכפף לפוליטיקאי שעוין חלק מהאזרחים ושחלק ממשנתו היא רדיפתם.
כמי שמחזיקה במונופול על הפעלת הכוח כלפי אזרחים, וכן למימוש זכויות יסוד, חייבת המשטרה לפעול באופן ניטרלי ומקצועי לחלוטין בכפוף לחוק ובמנותק משיקולים פוליטיים או הטיות. היא אמורה להבטיח את זכותם של מפגינים לחופש מחאה בלי שום קשר לתוכנה - בין אם היא נגד פינוי יישובים או מצעד גאווה, ואף אם המוחים מביעים ביקורת חריפה כלפי הממשלה או השר לביטחון פנים. האם זה יהיה אפשרי אם המשטרה תוכפף לפוליטיקאי שמחאה זו פוגעת בו, או שבוחריו מצפים ממנו להשתיק חלק מהקולות בחברה?
הסכנות מפני פוליטיזציה של המשטרה וחדירת שיקולים זרים לתוכה הן עצומות. כך, לדוגמה, נחשפנו בתקופת כהונתו של השר אמיר אוחנה ללחצים שהפעיל על המשטרה שתצמצם את ההפגנות נגד ראש הממשלה, חברו למפלגה, בנימין נתניהו. מה הסיכוי שמשטרה שעצמאותה מוגבלת תפעל לחקור שחיתות כנגד חברי מפלגתו של השר הממונה עליה או שתאפשר הפגנות תחת ביתו?
עו"ד אן סוצ'יודווקא הדוגמה שמביא עו"ד גרבר במאמר להוכחת התזה שלו – תפקודו של השר שלמה בן עמי באירועי אוקטובר 2000 – מוכיחה שהמצב הקיים אינו דורש שינוי, ובטח לא כזה שבן-גביר מבקש לקדם. אכן, ועדת אור התייחסה לקושי שבקביעת גבולות הסמכות בין השר לבין המשטרה והעומד בראשה, אולם הביקורת שלה על תפקוד השר מלמדת שגם במצב החוקי הקיים השר מוסמך ומחויב לפקח באופן אפקטיבי על המשטרה (גם "ועדת צדוק", שעמלה על חוק משטרה, המליצה ב-1999 על הבטחת עצמאות מלאה למפכ"ל, כאשר השר יהיה רשאי להתוות מדיניות כללית אך בהתייעצות עם המפכ"ל והיועמ"ש).
אין ספק שהמשטרה לוקה באינספור בעיות ונדרשים שינויים רבים שיחזקו את אמון הציבור בה, שישפרו את מאבקה בפשיעה ובאלימות ויבטיחו את התנהלותה השוויונית וההוגנת כלפי כלל האוכלוסייה. אולם הרחבת סמכויות השר לביטחון הפנים אינה הפתרון הראוי והיא צפויה לפגוע עוד יותר בלגיטימציה של המשטרה ובאמון הציבור בה. וזאת עוד לפני שלקחנו בחשבון את משנתו של השר המיועד ואת הצהרותיו. הליך חקיקה דורסני ומהיר אינו מצביע על רצון כן לשנות ולתקן אלא על רצון לצבור כוח עצום ללא דיון משמעותי ומקצועי.
- עו"ד אן סוצ'יו היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
