"המפלצות האלה יודעות לשחק לנו במוח, הציפייה שלי היא לא מהם אלא מהממשלה שתחזיר לנו קצת תקווה, שתחזיר את סבתא שלי". כך אומר היום (ד') ל-ynet Live אלון אדר, שסבתו יפה בת ה-85 נחטפה לעזה ומוחזקת בשבי חמאס יחד עם 220 חטופות וחטופים, ילדות וילדים. לדבריו, שחרורן של החטופות ועדותה של יוכבד ליפשיץ, הם מקור של תקווה. "מאוד שמחתי. זה נתן לי גם מין תקווה קטנה שאולי באמת מטפלים בה והיא מקבלת את הכדורים שלה".
גם הוריו של אלון אהל בן ה-22, שנחטף לעזה מהמסיבה ברעים, מנסים לשמור על אופטימיות: "זה אור בקצה המנהרה, כי אנחנו מקווים שככה ייגמר הסיפור עם אלון ועם יתר החטופים". צפו בריאיון המלא:
החטופים והנעדרים עידית אהל אלון אדר
(צילום: שמוליק דודפור)
הכותרת
המחדל, הלחימה, וההבטחה: מאחורי הקלעים של פעילות שב"כ
20:20
"אלון נסע למסיבה ברעים עם חברים", מספרת עידית אהל, אימו, "הוא הגיע לשם בחמש וחצי בבוקר, ובשעה שש כבר התחילו הרקטות. יחד עם החברים הוא נכנס לאוטו והבין שהוא צריך למצוא מחסה. הם הגיעו למיגונית ברעים, ובאיזשהו שלב נכנסו מחבלים והתחילו לזרוק הרבה רימונים. חלק מהאנשים זרקו את הרימונים בחזרה החוצה כדי להציל את מי שבפנים, אלון זרק רימון אחד או שניים, ואז אחד מהם התפוצץ בתוך המיגונית. היו פצועים, אבל אלון עמד יחסית בכניסה ולכן לא נפצע בצורה קשה".
איך אתם מקבלים את כל המידע הזה?
קובי: "עד היום לא קיבלנו איזשהו מידע מאף גורם רשמי במדינה. קיבלנו את המידע הראשוני הזה דרך חבר של אלון שהיה ונפצע במיגונית וניצל, שדיווח לנו כבר בשבת בצהריים. כשהבנתי ממנו שמשהו לא בסדר, נסעתי לסורוקה. היינו שם עד הלילה וגילינו שהוא לא הגיע לשם. התחלנו לקבל מידע דרך כל מיני גורמים של חברים והמשפחה שהייתה איתו, ומשם בעצם התחלנו".
התמונות שאנחנו רואים מהטנדר, זה שביב המידע האחרון שיש לכם?
קובי: "נכון. אנחנו רואים פה בעצם תמונות מלפני האירוע, עוד לפני שהם הבינו בדיוק את הסיטואציה. אנחנו רואים פה את התמונה שמעלים אותו לטנדר, שזה בעצם נתן לנו להבין שהוא נחטף, חי, והוא נראה גם בסך הכול בריא ושלם. אולי קצת פגיעות שטחיות".
עידית: "חברים ומשפחות מעבירים לנו מידע, וככה בעצם הרכבנו תמונת מצב. הצבא שומר לעצמו את המידע".
קובי: "אין לנו בעיה עם זה, אני לא בא בטענות לאף אחד. להפך, אני מעדיף שהצבא וכל הגורמים המעורבים יעשו את העבודה. אני צריך רק דבר אחד: שיבואו ויגידו לי 'אלון חזר הביתה, בוא תיקח אותו'. אני לא בא בדרישות".
מה שקורה כעת מבחינת השחרורים של יהודית ונטלי, ושל יוכבד ונורית, מה זה עושה לכם?
קובי: "יכול להיות שזה דווקא איזשהו אור בקצה המנהרה, נותן איזושהי אופטימיות. אנחנו מאוד מקווים ורוצים שגם עם אלון ועם כל שאר החטופים זה יהיה הסיפור של סיום האירוע. לכן אני חושב שצריך לתת היום לגורמים הכי משמעותיים לעשות את העבודה. יכול להיות שאפילו בשקט. גם אם אני לא מקבל היום את המידע הזה, שיעשו את העבודה".
עידית: "אנחנו מאוד אופטימיים. אנחנו מלאי תקווה, וזו הדרך שלנו לעבור את התקופה הקשה מאוד. אנחנו רוצים שהבן שלנו יחזור ואנחנו עושים המון למען לקהילה שלנו, שמאוד תומכת בנו, כדי לשמור באיזשהו מקום על אנושיות ותחושה של עשייה ונתינה. אנחנו מאמינים שאם אנחנו עכשיו נהיה במקום טוב וננסה להעביר איזשהו מסר חיובי לסובבים שלנו, זה יביא אחר כך את הטוב גם לחטופים שנמצאים שם ולאלון, הם צריכים עכשיו המון חוסן".
הלוואי שהקארמה הזאת תחזור אליכם. אלון אדר, הנכד של סבתא יפה, יש חדש?
אלון: "מאז אותו יום שבת ומאז שהסרטון שלה הופיע בכל העולם אין שום דבר חדש. אף אחד לא ראה או שמע סרטון נוסף. גם הנשים שחזרו לא יודעות להגיד לנו מה איתה, וכל יום כזה מוריד קצת מהתקווה".
כשראית את יוכבד ונורית, זה פותח אפשרות שגם יפה תהיה בין המשוחררות?
"זה חלום. הלוואי. כל ישראלי שחוזר וכל בן אדם משלנו שחוזר זו שמחה גדולה".
מה הרגשת כשראית באמת את החזרה שלהן? את מסיבת העיתונאים של יוכבד?
"מאוד שמחתי. זה נתן לי גם מין תקווה קטנה שאולי באמת מטפלים בה והיא מקבלת את הכדורים שלה. מצד שני, ביום שבת ראינו מה המפלצות האלה יודעות לעשות, ושהן יודעות לנהל את המערכה הזאת מאוד טוב. יודעות לשחק לנו במוח, יודעות לפגוע בנו. הציפייה שלי היא לא מהם, הציפייה שלי היא מהמדינה שלנו, מהממשלה שלנו, מהעם שלנו. שנחזיר קצת תקווה ונחזיר את הילדים שלנו, ונחזיר את אלון ונחזיר את סבתא שלי. שנצליח להחזיר את כולם, כי יש לנו מספיק מוות בעם הזה, יש לנו מספיק אבדות".
