מנהיגי העולם נדרשים לנקוט עמדה בנוגע למלחמת רוסיה-אוקראינה, וההנהגה הפלסטינית נתונה ללחץ רב בשל שתיקתה. בקרב הציבור הפלסטיני הדברים מעט שונים. פלח לא מבוטל מזדהה באופן פומבי עם העם האוקראיני, בעיקר כעם שנתון גם הוא תחת כיבוש וסובל מפליטוּת, מאפרטהייד, מהתקפות, ממעצרים ומירי. האליטה המדינית והמשכילים סבורים שעל הפלסטינים לאמץ עמדה נבונה התומכת – באופן מוחלט ובלי קשר לממשלה זו או אחרת – בעקרונות החוק הבינלאומי, בזכויות האדם ובזכות להגדרה עצמית. בכלל זה הם מציעים לקרוא לפתרון הסכסוך בדרכי שלום ובדיאלוג, ולא בכוח צבאי.
אולם ההנהגה הפלסטינית עודנה שותקת. על אף הסולידריות העממית, היא מבינה היטב שהדיפלומטיה האוקראינית הרשמית תומכת במדיניות של ישראל לייהוד ירושלים ובמלחמותיה החוזרות ונשנות, כולל במאי 2021.
אל לנו לטעות – אין לכך קשר למוצאו היהודי של הנשיא האוקראיני וולודימיר זלינסקי. גם לפניו אוקראינה לא הפגינה כל סולידריות רשמית או דיפלומטית עם סבלו של העם הפלסטיני. בשנים עברו לא היינו עדים ללחץ עולמי על אוקראינה או על כל מדינה אחרת לאמץ עמדה של סולידריות עם הפלסטינים. לעומת זאת, כעת מופעל על הפלסטינים לחץ לנקוט עמדה ברורה לגבי המשבר.
חשוב לציין שלא כל הפלסטינים תומכים באוקראינה. חלקם מקדמים בברכה את פלישת הצבא הרוסי, בתקווה שתוביל לסדר עולמי חדש ולהיחלשות ההגמוניה האמריקנית. הם סבורים שהמאבק החשוב הוא בין רוסיה לארה"ב, ולפיכך מתייצבים לצד רוסיה, נגד בעלת בריתה החזקה של ישראל, מתוך מחשבה שהדבר יחליש אותה.
הפלסטינים מוכרחים להימנע מלהכעיס את רוסיה או את ארה"ב. בסופו של דבר, העיקרון הבסיסי בדיפלומטיה הוא שהחברים של היום עלולים להיות האויבים של מחר, ולהפך
את שתיקתה של ההנהגה הפלסטינית ניתן כנראה להסביר על רקע המחלוקת הזאת. במילים אחרות, בשתיקתה היא מנסה לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד, הפלסטינים רוצים להימנע ממחלוקת או בעיות עם ממשל ביידן, מכיוון שזה עלול להזיק לאינטרסים שלהם, למשל, פתיחה מחדש של משרדי אש"ף בוושינגטון ופתיחת משרדי הקונסוליה האמריקנית בירושלים המזרחית. מצד שני, לאש"ף וליו"ר הרשות מחמוד עבאס יש קשרים עם מוסקבה זה חמישה עשורים, ואלה הדוקים מקשריהם עם ארה"ב. הדבר ניכר בבירור מהשיחות התכופות והישירות של עבאס עם ולדימיר פוטין ומהקשר האמיץ בין בכירים נוספים בשתי הממשלות.
הרשות הפלסטינית ממלאת פיה מים; היא זקוקה לרוסיה, אבל גם לא מעוניינת בבעיות עם אוקראינה, כלומר עם ארה"ב. מצד אחד, הרשות זקוקה לרוסיה כדי לדחוף את הקוורטט לקיים ועידה בין-לאומית שתכריח את ישראל לערוך כנס שלום על אף התנגדותה העיקשת. מצד שני, היא מבינה היטב שארה"ב ממלאת תפקיד מהותי בהקשר הפלסטיני עוד טרם הסכמי אוסלו, ושהממשל האמריקני נחשב למתווך המסורתי בין הרשות הפלסטינית ובין ישראל.
ד"ר דלאל עריקאתלהערכתי, העמדה של הרשות משרתת את האינטרס ארוך הטווח של הפלסטינים. האינטרס הדיפלומטי הוא להמשיך ולהקפיד על איפוק ושתיקה, ולא לנקוט עמדה מדינית רשמית. הפלסטינים מוכרחים להימנע מלהכעיס את רוסיה או את ארה"ב. בסופו של דבר, העיקרון הבסיסי בדיפלומטיה הוא שהחברים של היום עלולים להיות האויבים של מחר, ולהפך. לפיכך האינטרס הפלסטיני, הוא ורק הוא, צריך לעצב את התגובה הפלסטינית ואת יחסי החוץ.
לצד זאת, אין כל בעיה בהדגשה המוסרית החוזרת ונשנית, שבלי הבדלי דת, גזע ומין, העם הפלסטיני מזדהה עם כל עמי העולם שסובלים מאלימות ומטרור מדינתי מאורגן, וממשיך לקרוא לאכיפת החוק הבינלאומי ולפתיחה של חקירה פלילית בהאג בכל מקרה של פשע נגד האנושות.
- ד"ר דלאל עריקאת היא מומחית פלסטינית לדיפלומטיה ולתכנון אסטרטגי ומרצה באוניברסיטה הערבית-אמריקנית בג'נין. גרסה מקוצרת זו של המאמר מתפרסמת במסגרת פרויקט אופק לתקשורת המשותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. המאמר המלא פורסם באתר היומון הפלסטיני אל-קודס. תרגם מערבית: עמיר טאובר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
