בית הדין הרבני הגדול בירושלים קיבל את הערעור וביטל את התשלום שהוטל על א', שספגה אלימות מבעלה המתעלל וגרה בדירה השייכת לשניהם. א' הייתה מחויבת לשלם לו דמי שכירות - למרות שהוא מרצה עונש מאסר בפועל לאחר שהתעלל בה ובבתם המשותפת.
"אנחת הרווחה שנשמעה מפי הדהדה למרחקים", אמרה א'. "זו הייתה אנחת רווחה מהולה בצווחת שמחה מעומק הלב, שמבטאת באופן מדויק את התחושה שצדק נעשה. אני, האישה השקופה ששנים נרמסה תחת אלימות בלתי נתפסת ונאבקת על צדקתה בערכאות המשפט כבר שנים, הרגשתי חזקה. ראו אותי, האמינו לי ועשו איתי צדק".
החלטת בית הדין נחשפה במרץ בשנה שעברה ב-ynet ו"ידיעות אחרונות". מסכת ההתעללות שעברה א' במשך שנים מצד בעלה לא ידעה גבולות. בשנת 2003 נגזרו על הבעל 23 שנות מאסר בפועל בגין שורה של עבירות אלימות ומין קשות מאוד בה, בבתם המשותפת ובחברותיה.
לאחר שבן הזוג הורשע במעשים הקשים שביצע, החלה א' בהליך גירושים. ב-2019 בית הדין הרבני נתן תוקף לגירושיה, אלא שאז החלו דיונים בנוגע לחלוקת הרכוש בין השניים. אז התבשרה א' כי משום שהתגוררה בבית לבדה והבית רשום על שניהם, היא מחויבת לשלם לבעלה לשעבר דמי שכירות מרגע הגירושים ועד היום בסך כ-80 אלף שקלים. בסוף נוסח ההחלטה, כתב הרכב בית הדין כי לאישה שלוש ברירות: לקנות את חלקו של הבעל בבית, לשלם לו דמי שכירות חודשיים, או למכור את הבית.
עורכי דינה של א', רונית א' זיסמן וארתור שני ממשרד ארתור שני ושות', הגישו לאחר פסק הדין ערעור לבית הדין הגדול בירושלים. הרכב הרבנים אברהם שינדלר מימון נהרי וציון לוז-אילוז קיבלו את הערעור. הם מסרו כי "אנו מודים לבית הדין הרבני הגדול ושמחים על התוצאה".
