הבוקר (שני) נמשכה עדותו הראשית של יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון שהואשם בהמתה בקלות דעת של 10 בני נוער באסון נחל צפית, שתיאר לראשונה את השתלשלות האירועים ביום האסון ובערב שקדם לו.
כאהן, שהקפיד להרחיק את עצמו מהאחריות למות תשע הנערות והנער, אמר שהוא לא חשב שהמדריך אביב ברדיצ'ב, מנהל התוכנית החינוכית שהיה בשטח והנאשם השני בפרשה, מתכוון לטייל בנחל. לדבריו, אחרי שברדיצ'ב והמדריכה נועם דור שינו את התוכנית לטייל בנחל צאלים, הוא לא הבין שהחליטו לצאת לטייל בנחל צפית.
מנהל המכינה סיפר על שיחתו עם ברדיצ'ב ערב האסון. "מבחינתי, בשיחה עם אביב אנחנו משדרים על אותו גל", אמר לשופט יובל ליבדרו. "לא עולה תוכנית לטייל בנחל, אני רואה נחל כסכנה. אני מבין בערב שהם בעין תמר, בבית של נועם עם אבא שלה. לא סתם אבא, תושב המקום וסגן מפקד יחידת חילוץ ערבה. הוא (ברדיצ'ב, א"ק) אומר שנתייעץ עם מישהו שאבא של נועם הכווין אותנו אליו, והאפשרות היחידה שעולה זה לראות שיטפונות", שחזר כאהן. "אני ישן רגוע. הולך לישון רגוע כשהחבר'ה בחניון מסודר".
בבוקר האסון סיפר כאהן על שתי הודעות שקיבל. "בוקר טוב, עבר לילה שקט", שחזר מנהל המכינה את ההודעה הראשונה. "זה מה שנשאר לי בראש. הוא כתב 'קמנו יבשים'. זאת הייתה הסוגיה, אם ישנים בשטח כשצפוי גשם או ישנים בתוך מועדון", אמר. "הייתה לנו ישיבה של ועד מועצת מכינות בלטרון בשעה 10:00, ותוך כדי הישיבה אביב שולח בשעה 11:02 תמונות. אני רואה אותן קרוב לשעה 11:25 ומזדעזע, כי אני רואה תמונה שהיא לא עין תמר. זה לא מה שאני מכיר. אני רואה משהו אחר ולא יודע מה בדיוק אני רואה".
כאהן המשיך: "אני אומר 'רגע רגע רגע'. הדבר הראשון שאני עושה זה גולל אחורה, אולי פספסתי הודעה. אני קורא מחדש הודעה שאביב שלח בבוקר, וקורא שמתוכננים לטייל את נחל צפית ותמר ועכשיו אני מבין. התמונות מזעזעות אותי, אני מבין שאני לא מבין מה קורה. אני רואה שאביב כותב במפורש שיוצאים לטייל בנחל צפית ונחל תמר. הוא כותב גם את התרגולת, שהוא 'עושה נחל' כמו שדיברנו על 'לעשות נחל'. אני מברר מה קורה ושואל את נועם: 'אתם מאופסים על גשמים?' נועם עונה שאמור להתחיל טפטוף ב-12:00, ושהם אמורים לצאת מהנחל תוך שעתיים-שלוש ולהגיע בין 17:00-16:00 לחניון.
"אני מבין שהם בתודעה שאני יודע מה קורה, והתשובה של נועם אומרת שכרגע אין גשם", הוסיף כאהן. "התרגולת שלנו היא שאם אין גשם אתה יכול לטייל. זה חבר'ה שאני סומך עליהם, אני מבין שהם התייעצו. זו ההבנה שלי ואני רואה שהם מאופסים לגבי הנחל כי ברור לי שהם עושים הכי טוב".
הוא אמר כי בשלב מסוים אמר למדריכה נועם שיישארו ערניים כשהגשם יתחיל לרדת. "אני מבין שהם הולכים כברת דרך, אמרתי שיהיו ערניים וינתחו את האגן. אתה יכול לחצות ואדי ויבוא פתאום נחל גדול שיכול לשטוף אותם", הסביר כאהן.
5 צפייה בגלריה
"אני רואה שהם מאופסים לגבי הנחל, ברור לי שהם עושים הכי טוב". המדריך אביב ברדיצ'ב
(צילום: חיים הורנשטיין)
לדבריו, הוא לא קלט את גודל הבעיה בזמן אמת. "אני מקבל תשובות וברור לי שהם עובדים לפי ההנחיות", ניסה להסביר. "היום אני חושב שפה הייתי צריך לעשות עוד משהו. עוד איזה בירור. הייתי צריך לשאול עוד שאלות, לא יודע. בעצם לא שאלתי מה התוכנית, מה הם עושים".
השופט יובל ליבדרו תהה: "ראית את התמונות והזדעזעת. איפה יש בהודעות ביטוי לזעזוע שלך? מה אתם עושים שם? מי אמר לכם להיות שם? איך אתה לא עוזב את הישיבה ומתחיל לדבר בטלפון? גילית מעורבות עמוקה. זה נראה כאילו הכול בסדר". כאהן השיב כי "לגבי הטלפון בזמן אמת לא עולה בעיה, התגובה של 'מה אתם עושים שם' לא רלוונטית. אני זה שלא הבנתי אותו, הסיפור של הכעס יורד מהפרק. יש לי חבר'ה שאני סומך עליהם ואת כעסים אני משאיר לאחר כך. הרציונל הוא שיש תחזית, והיא יכולה להתממש בזמן שמטר מהנחל לא ירד גשם". הוא הדגיש כי מבחינתו, היה זה ברור שהמדריכים יובילו את החניכים החוצה ברגע שהגשם יתחיל.
סנגורו של כאהן, עו"ד אורי קורב, שאל אותו מה הוא חשב לגבי הסכנה במקום. "לא עלה בדעתי שיש שם סכנה", ענה כאהן. "כשמטיילים בנחל איך שאנחנו מטיילים, זה לא מסוכן. לא יכול להפתיע אותך שיטפון".
במהלך הדיון שחזר כאהן לראשונה את הרגעים שאחרי האסון מנקודת מבטו. "אני מקבל טלפון מנועם דור שאומרת שקרה משהו. אני לא זוכר בדיוק, נגמרה ישיבת הוועד ואני אורז את הדברים שלי ומתחיל לנסוע לכיוון דרום. בדרך אני מתחיל טלפונים לכל מיני אנשים. אחראית המכינות במשרד החינוך, מנכ"ל מועצת המכינות דני זמיר שהייתי איתו בישיבה. אני אומר לו 'שמע, היה אירוע קשה מאוד. אני לא יודע מה המצב. קבוצה שלי נכנסה לטייל בנחל. אני לא יודע למה אבל זה המצב. אני נוסע דרומה'. שיידע".
לדבריו, בשלב מסוים בנסיעה הוא לא היה מסוגל להמשיך לנהוג. "אני רועד בכל הגוף, עוצר באיזושהי תחנה, לא זוכר", סיפר כאהן ואמר כי את המשך הנסיעה עשה אדם אחר. "מגיעים לשטח ומשם אנחנו מתנהלים, אבל לא נתנו לנו להיות מעורבים", אמר. "כשהגעתי לשטח אמרתי שאני ראש המכינה ואחראי על כל מה שקרה. לא זוכר איך סיימתי את זה. זו האמירה שאמרתי, ואני מאמין בה עד היום".
לפי כאהן, המשטרה ביקשה שיעבור עם החניכים למשטרה בדימונה, ואנשי המכינה ביקשו לשהות בביתה של דור בינתיים. "חיכו לנו פסיכולוגיות מיחידת החילוץ, אחת מהן היא אמא של אחד הילדים שהיו שם", נזכר כאהן. "הן מתדרכות אותי והשוטרים לוקחים את החניכים אחד-אחד לתשאול. אלינו מגיעים בשעה 00:30 ועד 06:00 בבוקר. אחרי אירוע כזה לא ידענו מה לעשות, הפסיכולוגית אומרת 'תעשו סבב, להוציא, לדבר'. עשינו סבב ואני חייב להגיד שהוא היה היסטרי לחלוטין. לא באמת התנהלה שם שיחה". במקביל הגיעו כבר שיחות טלפון רבות מהמכינה. "יש שאלות, איפה החבר'ה. המצב היה מאוד מאוד כאוטי וקשה".
