הביקור במרכז הגיוס האוקראיני
(צילום: גיל יוחנן)
המיליציונרים האוקראינים זינקו לעברנו. שניים מהם דרכו לעברנו את הקלצ'ניקובים והתקדמו לאט לכיוון המכונית שלנו. כשהגיעו, אחד מהם דחף את הקנה סמוך לאפו של הצלם גיל יוחנן ואמר ברוסית: "אתם רוסים". זאת אף שעל המכונית שבה נסענו היו מודבקים שלטים ברורים שעליהם היה כתוב Press באותיות לטיניות ובאותיות קיריליות. אפילו מהמושב שלי, ליד גיל, הרגשתי את הבל הריח העז של אלכוהול שנדף מפיו. "אנחנו ישראלים", צעקתי באנגלית, "אל תירו". לא נראה שמישהו מהם מבין אנגלית, אבל המלווה שלנו, רפאל יוחא, הרים את ידיו גבוה כלפי מעלה ואמר להם ברוסית: "אנחנו לא רוסים, אנחנו ישראלים".
מלחמת רוסיה-אוקראינה - כתבות אחרונות:
• עדכונים שוטפים - דקה אחר דקה
• רוסיה, נאט"ו, המורדים, ארה"ב: מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
• עוצר בקייב מ-17:00: "כל מי שיהיה ברחוב ייחשב לאויב"
• הוצאת רוסיה ממערכת "סוויפט": מה המשמעות?
• קרבות מרים בפרברי קייב; העיר משותקת ואלפים נמלטים
• אלו הסנקציות שהוטלו עד כה על רוסיה
המיליציונר שהתייצב מול חזית המכונית בכל זאת דרך את נשקו. הוצאתי את הדרכון הישראלי ואז הגיע המפקד של החבורה ופסק ברוסית: "אקרדיטציה". הראנו לו תעודות עיתונאי והוא נרגע. "למה צילמתם אותנו?", שאל באנגלית שבורה וסימן שהוא רוצה לקחת את המצלמה. גיל החביא אותה והעמיד פנים כמי שלא מבין. תעודות העיתונאי והדרכונים הישראלים כנראה עשו עליו רושם והעניינים נרגעו.
לפני ששחררו אותנו לדרכנו הם הסבירו לנו שבשכונה שבה היינו, מצפון מזרח לקייב, התנהלו קרבות עם אנשי הכוחות המיוחדים הרוסים, הספצנאז, שלעיתים מתחזים לאוקראינים ונעזרים במשת"פים מקומיים, ואנחנו נראינו להם בדיוק כאלה.
לכוון מצלמה לעבר אנשי מליציות אוקראיניות זה כרגע הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות בקייב אם חייך יקרים לך. אבל החשש שלהם הוא בהחלט מובן. הרוסים כרגע מכתרים את קייב, אבל לא בטנקים או במשוריינים אחרים, אלא בצנחנים ובאנשי כוחות מיוחדים שהונחתו בסביבה ממסוקים, או שהגיעו משדות התעופה שאליהם הגיעו במטוסי תובלה. האוקראינים הפילו מטוס אחד כזה וכנראה שהרגו כך עשרות צנחנים רוסים, אם לא מאות.
מידי פעם נשמעים סביבנו קולות נפץ וצרורות ירי שקשה לאתר מאין הם מגיעים ומי היורה. ייתכן שזה היה ירי עצבני של לוחמים אוקראינים כמו אלו שזה עתה נתקלנו בהם מתחת לאחד הגשרים. המחסומים האלה נמצאים בכל מקום, בכל היציאות מקייב. לאנשי הצבא האוקראיני הסדיר, לאנשי המילואים וגם למתנדבים של ההגנה הטריטוריאלית ניתנה הוראה חד-משמעית לא לאפשר לצלם כדי לא לתת למודיעין הרוסי מושג מה קורה ואיפה.
יש מה ללמוד מביטחון השדה האוקראיני
המשכנו לנסוע לתוך השכונה הענייה שרוב תושביה לא ברחו – כך הסביר לנו אחד מהם - מפני שאין להם לאן ללכת. רוב תחנות הדלק היו סגורות. לפני השתיים היחידות שהיו פתוחות נמתח תור מכוניות שאורכו קילומטרים. תור ארוך השתרך גם לפני בית המרקחת היחיד ברובע הזה שהיה פתוח.
לפתע ראינו משמאלנו בשדרה אלפי אנשים, בעיקר גברים, שעמדו בקבוצות מסודרות פחות או יותר. מטבח צבאי נייד מוסק בעצים חילק אוכל חם לתור ארוך של מגויסים, אנשי מילואים, שכנראה קיבלו צו חירום. התקרבנו אליהם עם המצלמה ומיד התקבצו סביבנו אנשים שהבהירו לנו בתנועות מאיימות – כאמור, לא בפעם הראשונה - שאסור לנו לצלם.
פנינו לחזור למכונית, אבל הם חסמו את דרכינו והחזיקו אותנו במעין מעצר מנומס, עד שהגיע הקפטן שגם אותו ניסינו לשכנע שיש לנו אישורים מתאימים, ושאנחנו עיתונאים מישראל ולא יחידה מסווגת של הספצנאז. ייתכן מאוד שהקפטן הבחין בשערי שהלבין והבין שלא כך נראה לוחם ספצנאז רוסי שמסתערב כאוקראיני. אחרי עוד חצי שעה הגיע מהמפקדה של האזור אישור שנצלם את מרכז הגיוס ואת האלפים שקיבלו ציוד ונלקחו במשאיות למקום שבו יוצבו ובו יקבלו נשק.
מרכז הגיוס מוקם בשדה פתוח ומדי פעם עברו בכביש לידו משאיות עם אנשי גווארדיה, שנסעו לקו החזית במרחק כ-4-3 ק"מ משם. כל המתגייסים החדשים, עם סרטים צהובים על הזרוע שמציינים את היותם מתנדבים, עצרו את כל מה שעשו ומחאו כפיים לנוסעים לחזית.
הקפטן אישר לגיל לצלם בתנאי שלא יראו את הבניינים מסביב ושלא יוכלו לזהות את המקום ולשגר לעברו נשק מדויק. "תצלמו בשדה כמה שאתם רוצים", אמר לנו באמצעות מתורגמן שחש לפתע לעזרתנו מבין המתגייסים. אין ספק שתודעת ביטחון השדה של האוקראינים גבוהה הרבה יותר מזו של הישראלים, שמאפשרים לצלם כל מקום שבו פוגעת רקטה של חמאס או של חיזבאללה.
בין רוסים לפלסטינים
הנשים במטבח הצבאי שמארובתו עלה עשן קילפו תפוחי אדמה וחילקו, לפי הערכתי בחצי שעה שהיינו שם, מאות מנות חמות, אוכל ושתייה למתגייסים שעמדו בתור בסדר מופתי. ביניהם פגשנו גם את אנטון, שכבר היה לבוש מכף רגל ועד ראש במדי הסוואה, כולל אפוד וקסדה תקניים, כנראה אמריקניים, שהגיעו במשלוחים האחרונים שנחתו באוקראינה. אנטון לא רצה להזדהות בשמו המלא, אבל הסכים לומר באנגלית הטובה שלו שהוא עורך דין.
הוא שמע שאנחנו ישראלים ובא להגיד לנו שהוא מעריץ של גולדה מאיר, שהייתה אז, כך לדבריו, "הנשיאה הכי חזקה בעולם". לא התווכחתי איתו. הוא המשיך וסיפר שהוא מעריץ את הישראלים, ושכמו שאנחנו מתנגדים לפלסטינים, כך האוקראינים מתנגדים לרוסים שרוצים לקחת מאיתם את עצמאותם. הוא דיבר ללא הרף אבל לא רצה לחשוף את פניו, שמכוסים במעין כובע-מסכת הסוואה. אבל הוא ירק אש וגופרית על הרוסים, והרבה חיבה לישראל, והנאום שלו כנראה הובן על ידי כמה מהסובבים אותנו, שהנהנו בהסכמה.
מתברר שלהיות ישראלי בקייב כיום זה להיות בצד הנכון. לא מפני שהמתנדבים לפנינו מכירים לפרטיה את הדעה המנוסחת להפליא של משרד החוץ שמהלכת בין הטיפות בניסיון לא להרגיז את הרוסים אך לגנות את הפלישה לאוקראינה. הם פשוט עושים הקבלה בין המלחמה והעמידה שלנו מול אויבינו לבין הלחימה הנחושה להפתיע של הצבא האוקראיני כעת נגד הרוסים.
חשוב להזכיר שוב: עד כמה שיכולתי להבין, לא הצבא הרוסי "הרגיל" מכתר את קייב אלא בעיקר כוחות צנחנים מיוחדים. זמן קצר לפני שסיימנו את הצילומים דרשו מאיתנו לפנות מהר את המקום בגלל מידע מודיעיני על כך שצנחנים רוסים צונחים בשולי השכונה וכדאי שנסתלק. הבנתי שלא כדאי להתווכח כרגע עם המפקדים האוקראינים במקום ונסענו לדרכנו.
חשש מתקיפת שכונות מגורים
בקייב כרגע שקט. הרושם המתקבל הוא שהרוסים נתקלים בהתנגדות קשה מצד הצבא והאוכלוסייה האוקראיניים, אולם הם הצליחו להחדיר יחידות קטנות לתוך מרכז הביקרה וגם משת"פים אוקראיניים פרו-רוסיים נמצאים בעיר. אנחנו שומעים מדי פעם צרורות של יריות ופגיעות טילים ורקטות שנורים ממרחק, נוחתים ומתפוצצים פה ושם, בעיקר על מתקנים צבאיים, אך לעיתים קרובות הם מחטיאים כנראה ופוגעים בבתי מגורים.
בניין מגורים בקייב נפגע מטיל רוסי
(מתוך טוויטר)
זלנסקי במרכז קייב: "לא נניח את הנשק"
(מתוך טוויטר)
לפי כל הסימנים, פוטין חשב שברגע שיתייצבו הכוחות המיוחדים והצנחנים שלו מסביב לקייב, האוקראינים ירימו ידיים. זה לא קרה, והצבא הרוסי והגנרלים יחויבו לבצע הערכת מצב מחודשת, שאחריה אולי יפגיזו ויפציצו שכונות מגורים כדי לשבור את רוחם של האוקראינים. בשלב זה הם עדיין מהססים להכניס טנקים לשטחים הבנויים הצפופים, כי הם יודעים ששם מחכים להם אנשי הצבא האוקראיני עם טילי נ"ט חדישים שקיבלו מארה"ב.
יש הסבורים שמידת ההתנגדות העזה והלא צפויה של האוקראינים הוכיחה לפוטין שהוא טעה בהערכותיו. לכן, הם אומרים, הוא קרא אתמול בשידור טלוויזיה לצבא האוקראיני "לקחת את הכוח לידיו", להפסיק להילחם ולהפיל את וולודימיר זלנסקי, ובכך "למנוע הרג נשותיהם וילדיהם במלחמה". יש, מנגד, הטוענים שקריאה זו מראה עד כמה נשיא רוסיה מנותק מהמציאות על ידי היועצים המקיפים אותו.
