נחיתת העולים מאתיופיה בישראל בשנה שעברה
(צילום: נתן וייל, לע"מ, הסוכנות היהודית)
בתום שנה של הקפאה בעקבות מלחמת האזרחים ועתירה לבג"ץ בטענה שאין לעולים זיקה ליהדות, ייצא מחר (רביעי) לדרך השלב השני של מבצע העלייה "צור ישראל" מאתיופיה. החלטת הממשלה מנובמבר 2021, שהובילו שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה ושרת הפנים איילת שקד, קבעה שיגיעו ארצה 3,000 ממתינים עם משפחה מקרבה ראשונה בישראל. לשם כך אושר תקציב בסך 570 מיליון שקל.
הטיסה הראשונה במבצע תנחת מחר במטוס מיוחד של הסוכנות היהודית. יהיו בה כ-180 עולים, שיתאחדו עם קרוביהם בישראל ויתקבלו בטקס חגיגי במעמד השרה תמנו שטה והיו"ר בפועל של הסוכנות היהודית יעקב חגואל. למחרת ינחת מטוס נוסף, עם כ-160 עולים, ובתוך כמה שבועות תושלם עלייתם של אלפי הממתינים שמחכים שנים ארוכות להגיע ארצה.
4 צפייה בגלריה
"אנחנו מאמינים שאלוהים רצה שנעלה עכשיו". בני משפחת דמטיי בביתם באתיופיה
(צילום: סיוון חילאי)
לפי ההערכות, יש כיום באתיופיה כ-8,000 ממתינים לעלייה. לרובם יש משפחה שחיה בישראל, והם נשארו מאחור בדרך כלל בשל שינוי סטטוס משפחתי, למשל מרווק לנשוי, מה שמוביל להקמת משפחה חדשה ובקשה לאישורים נוספים. כך קרה לקפלה דמטיי שהוריו וחלק מאחיו עלו לישראל לפני 23 שנה והוא נשאר בגונדר עם אשתו ובנם התינוק. כיום לקפלה (56) ואדיסה (39) יש שישה ילדים, הגדול בן 23 והקטן רק בן שלושה חודשים.
המשפחה - שמונה נפשות - חיה בבית קטן שבנוי מאדמה. יש בו חדר אחד בגודל של פחות מ-10 מ"ר. בצד אחד המזרנים שעליהם הם ישנים בלילה בצפיפות, ובצד השני מטבח צנוע עם פינג'אן קפה ושני סירי אינג'רה. הם מתגוררים בשכונה מספר 18, בה התקבצו משפחות יהודיות. ליד יש בית כנסת שבו הם מתפללים והילדים לומדים עברית.
לפני שעזבו את הכפר במטרה לעלות לישראל קפלה עבד בחקלאות וחי בתנאים סבירים. כאן, בגונדר, הוא מנסה לעבוד כל יום בעבודות מזדמנות, כמו חטיבת עצים והרמת משאות כבדים, ששכר יומי בהן מסתכם בכ-12 שקל. הסכומים האלה לא מאפשרים אפילו רכישה של מוצרי מזון בסיסיים. "במשך שנים אנחנו מתמודדים פה עם רעב וצמא, אבל הגרוע מכל עבורי זה לחפש בית לילדים שלי", קפלה מספר, "בגלל שאנחנו משפחה גדולה לא רוצים להשכיר לנו דירה".
הקושי הנוסף הוא כמובן הגעגועים למשפחה בישראל. "התמונה של אבא שלי תלויה כאן על הקיר, הוא ואמא שלי גרו בנתניה ולפני שנה הוא נפטר", קפלה אומר, "לא הספקתי להיפרד ממנו וזה כואב לי מאוד". כשקפלה מדבר על שני העשורים הקשים שעברו עליהם הוא מזיל דמעה ומנסה לשמור על איפוק. "האמונה עזרה לי להחזיק מעמד", הוא מוסיף, "אני לא כועס שלא עלינו קודם, אני פשוט מאמין שאלוהים רצה שנעלה עכשיו. החיים כאן היו מאתגרים אבל יש לנו סבלנות ואנחנו מחכים כבר להגיע לישראל - זה הבית שלנו". ואכן, ביום רביעי הם יגשימו חלום: קפלה, אשתו וילדיו, וגם שלושה מאחיו, יעלו ארצה ויתאחדו עם בני המשפחה בישראל.
משימת הטסת העולים ארצה, ועוד לפני כן הכנתם לקראת החיים בישראל, הוטלה על הסוכנות היהודית, בתיאום עם משרד העלייה והקליטה, משרד הפנים ומשרד החוץ. המבצע נערך בסיוע תרומות של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה, קרן היסוד, הקרן לידידות ותורמים וידידים אוהבי ישראל מרחבי העולם.
השרה תמנו שטה ויו"ר הסוכנות חגואל פגשו את העולים באדיס אבבה בהכנות האחרונות לפני העלייה. "מדובר בהמשך המסע לתיקון העוול שנגרם למשפחות רבות מיהודי אתיופיה. כפי שהבטחתי, לא אשאיר אף אחד מאחור", אמרה תמנו שטה. "זהו מבצע עלייה ענק שיוצא לדרך בשותפות ייחודית בין העם היהודי וממשלת ישראל. העולים ייקלטו במרכזי קליטה ויחלו בצעדים הראשונים שלהם בישראל", אמר חגואל.
4 צפייה בגלריה
לא רצה לעזוב את ישראל, אחרי ששמע סיפורים על ירושלים בילדותו. בנימין טספהון ואמו ששטה, אתמול
(צילום: סיוון חילאי)
בין אלפי הממתינים באדיס אבבה ובגונדר יש רבים שגם הפעם לא יגשימו את חלומן לעלות לישראל. הם יאלצו לחכות לפעם הבאה שהממשלה תאשר תקציב לעולים נוספים. ביניהם פגשתי בגונדר את בנימין טספהון בן השבע, שבעקבות סדרת כתבות שפרסמנו עבר ניתוח בבית החולים וולפסון לטיפול במום מולד בליבו. את סיפורו של בנימין חשפנו בחודש פברואר בשנה שעברה, כשהגעתו ארצה לא התאפשרה בשל איסור כניסה לזרים במהלך מגפת הקורונה. לאחר לחצים כבדים, סיפורו נידון בכנסת והגעתו לישראל אושרה. הניתוח עבר בהצלחה ולאחר חודש בנימין נאלץ לשוב לאתיופיה. הוא לא רצה לעזוב את ישראל, אחרי ששמע סיפורים על ירושלים בילדותו.
בנימין ואמו חיים בגונדר, אליה חזרו. עברה שנה מאז הניתוח ומצבו הבריאותי לא מזהיר. הוא מתנשף בכבדות ולא נבדק אצל רופא מאז שחזר לאתיופיה. כעת, עם חידוש מבצע העלייה, כל משפחתה של האם, ששטה, תעלה לישראל. הוריה וחמשת אחיה צפויים להגיע בשבועות הקרובים ארצה. משום שהתחתנה, היא, בנימין ובתה התינוקת ישארו בגונדר. "אני שמחה בשבילם שהם סוף סוף עולים, אבל עצובה שניפרד ואנחנו נישאר כאן", אמרה.
