הדרך לגיהינום בעוטף עזה עוברת בנחל צפית והר מירון. "אמא אני לא מאמין שאני אומר את זה", מביט בי בני, כמה ימים לאחר הטבח בעוטף ואומר: "איזה מזל שאילן רק טבעה. לא עינו אותה, לא אנסו אותה, לא חיללו אותה". זה מה שנער בישראל לומד להעריך - ההפקרות השולטת במדינה, הובילה למוות המיותר של אחותו האהובה "רק" בטביעה.
אסון מכינת בני ציון בנחל צפית 2018, אסון הר מירון 2021, השבעה באוקטובר – 2023 - חוט עבה מקשר בין האסונות.
אם אסון מכינת בני ציון בנחל צפית היה נלקח ברצינות על ידי הרשויות, וכך גם אסון הר מירון, יש סיכוי גדול שהשבעה באוקטובר 2023 היה פשוט שמחת תורה.
כחמש שנים מתקיים משפט של הנאשמים בהמתה בקלות דעת באסון מכינת בני ציון. משפט קשה, מתיש מבזה ולא מכבד מצידם של הנאשמים והסנגורים שלהם. הייתה גם "ועדת הבדיקה הממשלתית למניעת אסונות תוך כדי פעילות מכינות קדם צבאיות" - ועדה מיותרת, על גבול המגוחכת, שכללה שלושה אנשים. שופטת בדימוס ועוד שניים. יו"ר הוועדה עצמה העידה בריאיון לרדיו - "נכשלתי.לא תיקנו דבר".
לצערי, בעקבות מותה של בתי, גילינו שהתרבות הארגונית בעולם המכינות ומשרדי הממשלה האמונים על המכינות, מאופיינת בזלזול בחיי אדם, יהירות וזחיחות. גרוע מזה - שר החינוך בזמן האסון נפתלי בנט, הוביל את תפיסת ה"בטיחות המאפשרת". אפשר וצריך לקחת סיכונים. אין סיבה שתהיה רגולציה. "כשכורתים עצים עפים שבבים" אמר איזה מנחה פודקאסט שלא ראוי שאזכיר את שמו בהקשר של אסון מכינת בני ציון. וארז אשל ממייסדי המכינות הסכים איתו. הבת שלי ועוד תשעה ילדים שנהרגו הם השבבים שעפו כדי שמנהלי המכינה ירגישו שהם יודעים לדבוק במשימה.
לצערי, בעקבות מותה של בתי, גילינו שהתרבות הארגונית בעולם המכינות ומשרדי הממשלה האמונים על המכינות, מאופיינת בזלזול בחיי אדם, יהירות וזחיחות
היו התרעות, היו המון התרעות. אבל ה"רעיון החינוכי" כך אמר נאשם מספר 1 עמד מאחורי ההתעקשות לצאת לשם. המסלול היה נחל צאלים, שאלנו את אילן ערב לפני אם אמרו להם משהו לגבי שינוי המסלול אז היא אמרה בביטחון כמי שסומכת על מי שאמור לשמור עליה - אל תדאגו משנים את המסלול. אז לא דאגנו, ומנהל המכינה שינה את המסלול לנחל מעוקי יותר ועשרה ילדים נהרגו. ככה סתם.
אירוע שהיה אמור לטלטל את החברה הישראלית
אסון מכינת בני ציון הוא אירוע שהיה אמור לטלטל את החברה הישראלית ולהדאיג את אזרחיה - אף אדם או ארגון עד היום לא שילם מחיר. מיד אחרי האסון כל הסיסמאות שהמכינות הקדם צבאיות מתהדרות בהן - רעות, אחריות, מנהיגות וסולידריות התרוקנו מתוכן, אנחנו, ההורים, היינו צריכים להיאבק כדי לבקש עבודת תחקיר אמיתית חיצונית שחותרת לשינוי, אף גורם לא לקח על עצמו אחריות, ואף גורם לא סייע למשפחות השכולות.
לא משרדי החינוך והביטחון שהיו אמונים על פיקוח עבודת המכינות, לא מועצת המכינות וכמובן לא מנהיגי מכינת בני ציון ומנהליה ששניים מהם כיום עומדים למשפט פלילי.
הציעו לנו טקסים והנצחות. מוכנים לשיר ולבכות איתנו, אבל לא לקחת אחריות וללמוד ממחדלים. לא חברה מקדשת חיים אנחנו אלא מקדשת טקסים. אני מזהה מעין תהליך סוציאליזציה מפחיד של "נרמול" השכול והאימה. מאז השבעה באוקטובר, חברה שלמה שהשתבשה עליה דעתה מרוב חוסר היכולת המוצדק להכיל ולקלוט את הזוועות שקרו שם ועדיין קורות - יש לנו חטופים בעזה למי ששכח - מנרמלת את הדיכאון, את השכול את הטראומה, והעיקר ש"יחד ננצח!".
הציעו לנו טקסים והנצחות. מוכנים לשיר ולבכות איתנו,אבל לא לקחת אחריות וללמוד ממחדלים. לא חברה מקדשת חיים אנחנו אלא מקדשת טקסים.
פתאום עשרה הרוגים בנחל צפית בגלל חטא היוהרה לא נשמע כל כך נורא, 45 הרוגים בהר מירון בגלל קיבעון מחשבתי של המשטרה וזלזול של מנהיגי המדינה בהתרעות ,זה ממש קצת לעומת יותר מאלף נרצחים ומאות חיילים הרוגים.
חוט עבה מקשר בין האסונות
מה שהוביל לאסונות אלה הם חטא היוהרה, זלזול בהתרעות, זלזול בנהלים, שיטת ה"סמוך", מינויים של אנשים לא ראויים ומקצועיים. ההתנהלות תוך כדי האסונות הייתה של הלם, כאוס, אטימות וחוסר מקצועיות. חמור לא פחות מכך, ההתנהלות המחפירה אחרי שאופיינה בבריחה מאחריות, אטימות, חוסר מקצועיות ודבקות באינטרסים אישיים.
רותם בר שלוםאם אסון מכינת בני ציון בנחל צפית היה נלקח ברצינות על ידי הרשויות, ואנשים היו באים על עונשם ומשלמים מחיר אישי, ואם אסון הר מירון היה נלקח ברצינות ואנשים היו משלמים מחיר אישי על הרשלנות הפושעת שלהם, יש סיכוי גדול שהשבעה באוקטובר היה נשאר התאריך שמסמן את היום של אחרי פרוץ מלחמת יום כיפור.
אסיים בציטוט מוועדת החקירה של אסון מירון שכמובן רלוונטי לשאר האסונות. אסונות שנגרמו על ידי אנשים. אנשים שהם כביכול מנהיגים. "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו, שהובילה לאסון הנורא בהר מירון. הכתובת שהייתה על הקיר ידועה לרבים במשך שנים רבות. את האסון הזה ניתן היה למנוע, וחובה הייתה למנעו".
רותם בר שלום היא אמא של אילן בר שלום ז"ל שנהרגה ב-26 באפריל 2018 באסון נחל צפית
