"הליכוד היא תנועה דמוקרטית, מותר לכל אחד להתמודד", היה נוסח התגובה הראשוני שמסרו "מקורבי נתניהו" לאחר הכרזתו אמש (יום ב') של יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין על כוונתו להתמודד על ראשות התנועה. מקורבים אחרים לבנימין נתניהו נקטו לשון ממלכתית מעט פחות. ח"כ שלמה קרעי, למשל, הדביק לאדלשטיין – אסיר ציון - את התואר "חתרן". יאיר נתניהו, הבן של, מיהר לשלוף מהארכיון ידיעות מרשיעות אודות חמיו של אדלשטיין.
ההכרזה של אדלשטיין היא קו פרשת מים ביום שאחרי הפסד השלטון. שלא כמו ניר ברקת, שמפזר כספים ורמזים על אודות כוונותיו, אדלשטיין ניצב מול המצלמות ואמר בפה מלא שהוא עומד להתמודד על ראשות הליכוד. איכשהו נדמה שכבר היינו בסרט הזה, והשתנתה רק זהותו של מי שלוהק על ידי מקורבי נתניהו לתפקיד הנבל. לפני שנה היה גדעון סער בכיר הליכוד שקרא תיגר והסביר, בדיעבד בצדק, שנתניהו לא יכול להקים ממשלה. כולנו זוכרים איך זה נגמר, ונדמה שרק בקרבת יו"ר האופוזיציה יש מי שזקוק לריענון קל.
סביבת נתניהו – שהיה אז בשיא כוחו - דאגה להראות לסער שהוא לא רצוי. משהכריז כי בכוונתו להתמודד על ראשות התנועה הוא הפך במקרה הרע לפרסונה נון גרטה ובמקרה הרע עוד יותר לאויב המדינה. את מה שהתרחש בחצי היממה מאז הכרזת אדלשטיין, ראינו גם אז: ההודעות הנזעמות בקבוצות הווטסאפ של הליכוד, ההאשמות בחתרנות, הבדיקה הדקדקנית של קרובי משפחה והאשמתם בשמאלנות.
הקואליציה, מודעת לחולשתו של נתניהו, קידמה את חוק הפיצול והציבה לעצמה יעד קטן של ארבעה ח"כים שיוכלו להתפלג ממצודת זאב. אם יראו לאדלשטיין את הדלת, הוא אכן עלול לצאת ממנה
סער הפך אז מבכיר במפלגה ששרד את מאמצי החיסול של נתניהו לאדם המושמץ בליכוד. אפילו במסדרונות הכנסת יצאו ח"כים מגדרם כדי להפנות לו כתף קרה. עושה רושם שאדלשטיין נמצא בדרכו הבטוחה לאותו מקום.
כעת ברור שהרבה מהתלאות שעברו על נתניהו בחצי השנה האחרונה היו יכולות להימנע, לו נהג בנדיבות של מנצחים אחרי שביצר את מעמדו. למשל, מורה להסיר את החרם מסער. למשל, מזמין אותו לתפקיד התואם את מעמדו, ניסיונו ומיקומו בפריימריז. תחת זאת, בחרו לדחוק את רגליו החוצה והתוצאות ידועות. סער ניצל את החרם והבידוד הכפוי כדי לתכנן נקמה קרה. נתניהו, שהיה תלוי באצבעותיהן של המקורבות לסער, מיכל שיר ושרן השכל, ראה כיצד אחת חומקת למליאה והשנייה נעלמת בזמן שהכנסת מתפזרת על ראשו. זאב אלקין, שהיה מקורבו בעבר, נטש בחמת זעם בפתחה של מערכת הבחירות.
עקיבא לםדניס ויסלפואז כן, היינו כבר בסרט הזה, וזו הזדמנות מצוינת להראות שהלקחים נלמדו. הליכוד היא מפלגה עממית, זה סוד קסמה. היא התנועה הדמוקרטית הגדולה והכמעט אחרונה בישראל. פוליטיקה היא תחום המתאפיין במאבקי כוח, אגו גדול ויחסי אנוש, לכן תחרות על ראשות התנועה היא לאו דווקא איום, אלא הזדמנות לצמוח ולגדול למחוזות חדשים.
הקואליציה, מודעת לחולשתו של נתניהו, קידמה את החוק לפיצול הליכוד והציבה לעצמה יעד קטן של ארבעה ח"כים שיוכלו להתפלג ממצודת זאב. אם נתניהו ומקורביו יראו לאדלשטיין את הדלת, הוא אכן עלול לצאת ממנה – ולהרחיק את הליכוד עוד יותר מהשלטון.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
