לקראת הרגע לו ציפתה אמריקה הנוקמת, נשלפו ממחסני התעמולה כל המילים הקדושות: "ידנו הארוכה תגיע", "הצדק נעשה", "אפגניסטן לא תהיה עוד גן עדן לטרוריסטים". הנשיא ג'ו ביידן הניח את גולגולתו של מנהיג אל־קאעידה איימן א־זוואהירי על חגורתו וניצב לנאום קצר בפני אומה, בו התגאה פעמיים: על החיסול עצמו, במשמרת שלו, כאשר הפופולריות שלו שקועה עמוק באדמה; ועל הדרך הזכיר למתנגדי הנסיגה מאפגניסטן כי ארה"ב יכולה להשיג מודיעין משובח גם כשהמגפיים של חייליה לא נעוצים במרחבי קאבול.
הנשיא שמנהיג מעצמה בשקיעה מואצת השיג לעצמו תמונת ניצחון לתפארת, שבה ינופף בבחירות האמצע בעוד כמה חודשים. הוא יציג אותה גם במרוץ לנשיאות אם מפלגתו ובריאותו יאפשרו לו להתמודד ב־2024. ביידן לא ישכח את התמונה שקיבל אובמה ב־2011 לאחר חיסול בן לאדן, שסייעה לו להשיג קדנציה שנייה. אלא ששני החיסולים הללו לא באמת רוצצו את ראש הנחש. הוא ממשיך להכיש באסיה, אפריקה ובמזרח התיכון.
א־זוואהירי ישב במרפסת בבית בשכונת פאר שהועמד לרשותו על ידי בכיר בטאליבן, אותו ארגון שעימו חתמה ארה"ב על הסכם בדוחא: נסיגה אמריקאית תמורת הבטחה שהטאליבן לא יארח על אדמתו ארגוני טרור, כפי שעשה בעבר. הנסיגה לפני כשנה יצרה כאוס והזכירה את הבריחה מסייגון. אמריקה התפנתה, הטאליבן הרים ראש וביד רחבה החל לארח מוחות טרור.
ברשות אמריקה הפצצות החכמות בעולם, כולל "נינג'ה", כלי משחית שאין בו חומר נפץ אבל יש לו שישה להבים מושחזים שמתבייתים על המטרה ומבתרים אותה. תעשיית הנשק האמריקאית הניחה את הנינג'ה על שולחן מקבלי ההחלטות, וזו עשתה את הופעת הבכורה הפומבית שלה במרפסת של א־זוואהירי. מה יהיה עתה גורל ההסכם?
בספטמבר 2001 נפלו השמיים על אמריקה. מטוסים חטופים בידי אנשי אל־קאעידה באו לנקום בה על יהירותה ותרבותה. כ־3,000 אזרחים אמריקאים נרצחו בפיגועי ה־11 בספטמבר. חפים מפשע רבים נהרגו גם בשנים האחרונות בבתי ספר או בכנסיות שנטבחו על ידי מחזיקי נשק, שנמכר בארה"ב ללא קושי. כשהמעצמה הגדולה בעולם מוחזקת בגרון על ידי תעשיות הנשק, הריקבון שלה מוכרח להיות מואץ.
אורלי אזולאיאחרי פיגועי התאומים, כשאמריקה בוכייה ושוצפת רגשות נקם, יצא הנשיא בוש הבן למלחמה בלתי מוצדקת בעיראק, רק כדי להוציא עצבים של ציבור מתוסכל. עיראק הרי לא סייעה לאל־קאעידה. להפך, אנשי הארגון היו שנואי נפשו של סדאם חוסיין. אחר כך אמריקה שקעה באפגניסטן, מלחמה שבה נהרגו אלפי חיילים ועשרות אלפי אפגנים. בתום 20 שנה היא קיפלה את הזנב והותירה את הבמה לטאליבן, שכאמור אירח מחדש את אנשי אל־קאעידה.
לא־זוואהיריי ימונה מחליף. תעשיית הנשק האמריקאית תמשיך לפתח את הסופר־נינג'ות. וכמו אצלנו, בין ישראל והפלסטינים, לא יקום המנהיג שיחליף את הסכין המושחזת של הפצצה החכמה בדיאלוג של עוצמה, אבל שיש בו גם מידה של חמלה והבנת מצוקתו של החלש.
