הרשויות בדרום קוריאה ממשיכות היום (ב') לחקור כיצד התאפשר האסון שבו נמחצו שלשום למוות 154 בני אדם בחגיגות ליל כל הקדושים בבירה סיאול, אסון שבו נפצעו עוד 149 איש, ש-33 מהם עדיין מאושפזים במצב קשה. החוקרים אספו צילומים מעשרות מצלמות אבטחה באזור האסון וצירפו אותם לסרטונים שפורסמו ברשתות החברתיות בניסיון להבין את ההתרחשויות שקדמו לטרגדיה, ולקבוע אם האשמה לה צריכה להיות מוטלת על גורם כלשהו.
זירת האסון בסיאול, דרום קוריאה, בשבת
(צילום: רויטרס)
12 צפייה בגלריה
פינוי הנפגעים בשבת בערב. להפגנות נשלחו 4,000 שוטרים, לאירוע של 100 אלף חוגגים - רק 137
(צילום: AFP, רויטרס)
ממשלת דרום קוריאה הקימה פינות זיכרון להרוגי האסון בסיאול ובערים גדולות נוספות, ועשרות אלפי בני אדם פקדו אותן ביממה האחרונה. הם מניחים בהן פרחים, נרות, משקאות וחטיפים, כנהוג בתרבות המקומית. לפינה אחת כזו, ביציאה מהרכבת התחתית ברובע איטוואן, הרובע שבו אירע האסון, הגיע היום הגמלאי ג'ונג סי הון, והוא הניח שם צלב עשוי מעץ: "הצעירים האלה היו בגיל של הנכדים שלי, והם כבר לא יחזרו. מה עוד אפשר לומר? צריך להתפלל עליהם".
האסון, נזכיר, אירע ביום שבת בערב, כשכ-100 אלף מבלים, רבים מהם בני נוער, יצאו לרחובות של רובע איטוואן הפופולרי כדי לחגוג את ליל כל הקדושים, ההאלווין, בפעם הראשונה מאז הגבלות הקורונה שהוטלו לפני שלוש שנים. בשלב מסוים התנקזו המונים מהם לרחוב אחד משופע וצר במיוחד, עד שלא נותר מקום לזוז בו, והם החלו להימחץ זה על-ידי זה. עדי ראייה סיפרו על אנשים ש"נפלו אחד על השני כמו אבני דומינו". יותר מ-80% מההרוגים באסון הם צעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, ו-11 מהנספים הם בני נוער.
בעקבות האסון הכריזה דרום קוריאה על אבל לאומי שיימשך שבוע. בבתי ספר, באוניברסיטאות ובחברות עסקיות בוטלו חגיגות ההאלווין, וגם מופעי קיי-פופ לא יתקיימו. האבל הורגש היום היטב ברחובות הבירה סיאול. על הסמטאות זרועות האשפה של רובע איטוואן שבהן אירע האסון פשטו הבוקר עשרות חוקרים ומומחים לזיהוי פלילי, בעוד באזור שורר שקט מצמרר: חנויות ובתי קפה רבים החליטו שלא לפתוח את שעריהם.
האב שחיפש בטוויטר מידע על בנו התבשר: הוא נהרג
נשיא דרום קוריאה יון סוק-יאול קרא לערוך חקירה יסודית בניסיון למנוע הישנות של מקרים מהסוג הזה, ובארצו כבר מדברים על העובדה שלחגיגות ליל כל הקדושים באיטוואן לא היה למעשה שום גורם מארגן, והרשויות אפשרו להן להתקיים בספונטניות בלי שגוף אחראי כלשהו יסדיר אותן. אף שבדרום קוריאה יש קהילה נוצרית גדולה, המנהג לערוך חגיגות גדולות בהאלווין הוא תופעה חדשה יחסית, שהתפתחה בעקבות הפיכתו של החג לפופולרי יותר ויותר בקרב צעירים שם.
מומחים שבחנו את התמונות ביממה האחרונה אומרים שייתכן כי די היה בבקרה סבירה על כמות הקהל ובהכוונה של התנועה על-ידי הרשויות כדי למנוע את האסון. לפי הרשויות, בזמן האסון היו ברובע רק 137 שוטרים. לשם השוואה, בהפגנות של איגודי עובדים ושל תומכי הנשיא במרכז סיאול באותו היום נפרסו כ-4,000 שוטרים.
בין ההרוגים באסון גם 26 אזרחים זרים, בין השאר מארה"ב, אוסטרליה, יפן, איראן, רוסיה, צרפת ואוסטריה. עם ההרוגים האמריקנים נמנים אן גיאסקה, סטודנטית מאוניברסיטת קנטקי שבאה לתוכנית חילופים בדרום קוריאה, וסטיב בלסי בן ה-20, שביום שבת פרסם אביו בטוויטר בקשה למידע על אודותיו וסיפר שהוא אינו מצליח ליצור קשר עם בנו. גולשים רבים ניסו לעזור לו, אבל שעות אחר כך נאלץ להודיע: "זה עתה התבשרנו שבננו מת. תודה לכם על האהבה. אנו זקוקים לזמן כדי להתאבל".
גם ישראלים היו באזור האסון בזמן הטרגדיה, אך לא ידוע על נפגעים בקרבם. בריאיון ליואב רבינוביץ ומיה דגן ב-ynet radio סיפרה הישראלית דינה גז, המטיילת בדרום קוריאה זה כחודש, על רגעי הבהלה ברובע איטוואן. "כבר כשהגענו ראינו שיש עומס כבד מאוד, ברמה כזו שסמטה שביום יום לוקח לי דקה-שתיים לעבור לקח לנו הפעם 25 דקות לעבור, היה צפוף בצורה מטורפת", סיפרה. לבסוף הצליחו היא וחברותיה להיכנס לבר, אך גם בו הצפיפות הייתה לדבריה גדולה כל כך שאי אפשר היה לרקוד או להזמין שתייה, והן החליטו לצאת.
12 צפייה בגלריה
קישוטים לליל כל הקדושים ליד המקום שבו נהרגו 154 איש. המסיבה הראשונה אחרי שלוש שנות קורונה
(צילום: AP)
12 צפייה בגלריה
כוחות ההצלה בזירת האירוע בשבת. "הסתכלתי והבנתי, זה לא אלכוהול, הם נחנקו"
(צילום: רויטרס)
"ניסינו כמה פעמים לצאת מהבר ופשוט אי אפשר היה. לא הצלחנו להשתלב בתנועה. נתקענו בפתח, ולקח לנו כמה דקות עד שהצלחנו להשתלב בזרם. זה היה פשוט להיכנס לגל ולתת להם לדחוף אותך קדימה. זה היה נורא. הרגשתי שאני מועכת אנשים. ראיתי את העומס ואמרתי לחברה שלי, 'זה לא הגיוני, זה נראה כמו במירון'. לא ראינו שוטר אחד שמכוון את האנשים. כולם פשוט דחפו, דחפו, דחפו".
דינה סיפרה כי בדרכן החוצה דרכו אנשים עליה ועל חברותיה, ולפתע החלו להגיע ניידות משטרה. "התחלנו לשמוע צעקות, התחילו להוציא אנשים מעולפים – אחד, שניים, שלושה, ארבעה. כולם היו מתים, כחולים, חנוקים. התחילו לעשות עליהם החייאות בכביש הראשי. אף אחד לא הבין מה קרה – הרבה אנשים מסביב אמרו באנגלית 'הם שיכורים, זה אלכוהול', ואני הסתכלתי עליהם, אני יודעת עזרה ראשונה, אמרתי להם: 'זה לא אלכוהול, האנשים האלה נחנקו ממשהו'".
