המחבל הארור מוחמד אבו-אלקיעאן, אזרח ישראלי תושב הנגב, אמנם מת בסוף הפיגוע שביצע אתמול (שלישי) בבאר שבע, אבל האקלים שאיפשר את הצמיחה שלו חי וקיים. אם לא נתחיל עכשיו לפעול לשינוי האקלים הזה נחזור בדיוק לאותן מילים נבובות של פוליטיקאים בפיגוע הבא.
ומה זה האקלים? יש ארגונים כמו "רגבים" שזועקים את זעקת ההפקרות בנגב כבר שנים ארוכות. נשים שלא יכולות להסתובב לבד בלילה בבאר שבע, נהגים שלא יכולים לנסוע בכבישים מבודדים, פריצה לבתים ומעשי שוד בתדירות יומיומית. בשנה האחרונה, באירועי "שומר החומות", אזרחי ישראל כולם נחשפו לממדי התופעה: אינתיפאדה של ממש בכבישים, שאליה הצטרפו אירועי הנטיעות לפני חודשיים, אשר הפכו לפרעות אלימות.
הדם רותח – וצריך לדעת לנצל את זה לטובתנו. זאת לא ציניות, צריך להשתמש בזעם הזה לטובת מדינת ישראל, לטובת הביטחון העתידי של האזרחים. בשונה מהקלישאה הגנרית שפוליטיקאים נוהגים לנפק רגע אחרי פיגוע טרור, אני לא משוכנע ש"גורמי הביטחון יפעלו באופן נחוש" וגם לא ש"האחראים לרצח ייתנו את הדין". הפוליטיקאים אמרו את זה באינתיפאדה הראשונה והשנייה, בימי ממשלות נתניהו לדורותיהן, והם אומרים את המילים הריקות האלה גם עכשיו בממשלת בנט.
ניהול מדינה דורש את היכולת לנצל הזדמנויות. זה לא ציני, זאת ממש חובה: חטפנו אתמול מכה אנושה? צריך לדעת למנף את זה לטריגר ליישום של צעדים חיוניים, שאחרת היה קשה ליישם
אגב, אין תלונות לכוחות הביטחון. הם רק הכלי שאותו אמורים להפעיל הפוליטיקאים. הם אלה שאמורים ליישם את המדיניות שניתנת להם מלמעלה – והמדיניות מעולם לא הייתה במקום הנכון. כשמדובר במחבלים פלסטינים אין מדיניות מספקת, אין סל כלים ברור ומיידי שאמור לצאת לפועל אחרי כל פיגוע. לו היו, כל בן עוולה היה יודע שבאותו ערב שבו פיגע בנו, בית משפחתו לא יעמוד על תילו, משפחתו תגורש, ואם הוא בטעות נותר בחיים, את שארית חייו יבלה בכליאה בבידוד. במקום זה מה שיש לנו אלה בג"צים בלתי נגמרים, שאחרי שנתיים מתירים לאטום חדר אחד בבית, והמחבלים חיים בקומונה אינסופית ועוד מקבלים מהרשות שכר עתק במונחים פלסטיניים. ככה לא מרתיעים, ככה לא מונעים את הפיגוע הבא.
ב"שומר החומות" הבנו היטב שהאלימות המשתוללת בחברה הערבית היא ממש לא רק בעיה שלהם. כמויות הנשק האדירות שנמצאות ברחוב הערבי והשימוש קל הדעת שנעשה בהם זו חבית חומר נפץ שמחבקת את כולנו, גם בראש פינה ובתל אביב. לא צריך לקרות הרבה כדי שהיכולות המבהילות האלה יופנו לעבר כל אזרחי המדינה.
כשממשלות ישראל מתעלמות מגידולי הפרא שבנגב, לא נלחמת ביד ברזל מול הברחות סיטונאיות של סמים מסיני, מול פוליגמיה במספרים מפלצתיים, הכנסה לא חוקית של נשים פלסטיניות לישראל, תחנות דלק לא חוקיות, אלפי מבנים לא חוקיים בפזורה הבדואית, הן מאפשרות גם את קיומו של מחבל תומך דאעש שרוצח אזרחים בבאר שבע. זה לא אומר חלילה שכל הבדואים מחבלים, אפילו לא שרובם מעודדים טרור, אבל במקום שבו אין דין ואין דיין - מספיק אחוז אחד קטן שיש לו נטיות מפלצתיות כדי שמעשים כאלה יקרו.
עמיחי אתאלי צילום: אלכס קולומויסקיניהול מדינה דורש את היכולת לנצל הזדמנויות. זה לא ציני, חלילה, זאת ממש חובה: חטפנו אתמול מכה אנושה? צריך לדעת למנף את זה לטריגר ליישום של צעדים חיוניים, שאלמלא אותה מכה היה קשה ליישם.
את הפזורה הבדואית כולה ראוי היה לעקור. היא לא חוקית, לא לגיטימית והיא אדמה שמאפשרת לנגב כולו לחמוק למדינת ישראל מהידיים. מה שמצופה מראש הממשלה נפתלי בנט ושרת הפנים איילת שקד זה להבין שהפיגוע הזה הוא קו פרשת מים, לנצל את ההזדמנות ולהתחיל בתיקון: לפתוח כבר היום בהריסת בתים לא חוקיים בכמויות גדולות, לנקוט יד ברזל נגד הפשיעה הבדואית לסוגיה, וכן, גם הפוליגמיה היא אירוע פלילי שבסופו מונח מחבל. אם לא נעצור את כל אלה, גם בפיגוע הבא, חלילה, נדע שוב שהכל דיבורים.
- עמיחי אתאלי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
