הטענה שמערכת החינוך הערבית סובלת במשך שנים מאפליה ומחסור במשאבים מגובה בנתונים. בהתאם לממצאים של משרד החינוך, תלמידים ערבים מתוקצבים בכ-40% פחות מיהודים והמערכת חסרה מורים איכותיים. התוצאה היא פער הישגי שניכר הן במבחנים הבינלאומיים והן במבחני המיצ"ב הנערכים בישראל.
אבל זה לא עוצר בכך: מנהלי מערכות החינוך הערבים אינם שותפים בתהליך קבלת ההחלטות ובתכנון מדיניותו של משרד החינוך. כך מצאה פרופ' דפנה גולן-עגנון שחקרה את האי-שוויון בתחום. בבדיקה שערכתי באתר של משרד החינוך מצאתי שמתוך 24 חברי ועדת הייחודיים – שהוקמה כדי לתת מענה לבקשת הורים לפתוח אזורי רישום ולהקים בתי ספר ייחודיים המעניקים מענה חינוכי מגוון - יש נציג לא-יהודי בודד. הנתונים הללו פוגעים קשות בתפקודה וביכולתה של המדינה להבין כיצד להתמודד עם מערכת החינוך הערבית.
ממצאים אלה מדאיגים פי כמה בזמן שמכהנת ממשלה שבה יתקבלו ההחלטות ממניעים אידיאולוגיים קיצוניים שלא מתחשבים בנתונים. חלק גדול בציבור היהודי, שרואה סכנה לריסוק מערכת המשפט ואולי אף פגיעה בכלכלת המדינה, יוצא בהמוניו להפגין מדי שבוע, וזאת יכולה להיות קריאת השכמה גם לחברה הערבית. גם היא צריכה לצאת לרחובות ולהניף את דגל החינוך, שמשפיע בסופו של דבר על כל היבט בתחומיה חייה – תעסוקה, רווחה וביטחון אישי.
מה עושים? ראשית יש להבהיר לממשלה את הקשר בין מערכת החינוך לבין מגפת הפשיעה. יש צורך דחוף בהפעלת תוכניות חינוכיות, בתיאום ובשיתוף פעולה עם ארגוני המגזר השלישי בזירה, במטרה להעצים בני נוער ולתת להם כלים להתפתח, לחדד את תחושת השייכות, את חופש הביטוי ואת המודעות לזכויות היסוד המגיעות להם. לפי נתונים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כשליש מבני ה-24-18 הערבים אינם עובדים, לומדים או עוברים הכשרה מקצועית כלשהי. כשהם חסרי מעש ופרנסה, הדרך אל עבר עולם הפשע קצרה וסלולה.
התוכניות חייבות לכלול השלמת לימודים תיכוניים והכנה לשוק העבודה, ובמקביל, יש לחשוף בפני הצעירים את הסכנות הטמונות בכניסה לעולם הפשע. בלתי נתפס שממשלות ישראל לדורותיהן טמנו את הראש בחול והתבוננו מהצד כיצד הנוער הערבי מידרדר לעבריינות. אם המדינה תמשיך באותה דרך, אל לנו לצפות לשינוי.
תוכניות מסוג זה תלויות בכסף. משרד החינוך צריך להעמיד תקציב הולם לחברה הערבית, המותאם פרופורציונלית לתקציבי החינוך היהודי. זה כולל הקצאת ימי הדרכה, השקעה בתוכניות ייחודיות, השקעה בחינוך הבלתי פורמלי, הגדלת שעות פיקוח ותקציבי תמיכה לתלמידים מתקשים, ושיפור התשתיות הפיזיות במחשבים, במעבדות מדעיות ובספריות.
אגב, על הנייר כבר הוקצו תקציבים לנושא בתוכנית 922 לחברה הערבית ובתוכנית החומש, אולם הפערים לא נסגרו. הסיבה העיקרית לכך נעוצה בקשיים הרבים בניצול התקציב הקיים בגלל בירוקרטיה ובשל מצבן של הרשויות המקומיות הערביות, שכולן במעמד סוציו-אקונומי נמוך, להקצות מצ'ינג בתקציבן הרגיל. לכן נדרשים בנוסף ליווי, בקרה והדרכה מרגע הקצאת המשאבים ועד סיום הפרויקטים בשטח.
הלאה. יש לחייב את משרד החינוך להכין תוכנית אופרטיבית לשיפור רמת הבקיאות של התלמידים הערבים בשפה העברית, כדי שתתאים לשילובם במערכת ההשכלה הגבוהה ולאחר מכן בשוק העבודה. כיום זהו אחד החסמים המובהקים העומדים בפני הנוער הערבי, שמשפיע בתורו על שילובם בכל תחומי החיים.
ד"ר עקאב זידאןהשלב הבא הוא האצת החשיפה של תלמידים בחינוך הערבי לתחומי טכנולוגיים ודיגיטליים, לעודד יזמות וחשיבה הייטקיסטית וליצור שיח חדשני באמצעות מסגרות החינוך הרגיל והבלתי פורמלי. מספר חברות ההזנק המוקמות על ידי ערבים נמוך מאוד כיום בהשוואה לכלל האוכלוסייה, וממילא שילוב הציבור הערבי בהייטק וביזמות הטכנולוגית לוקה בחסר.
יש כאן חלון הזדמנויות לביצוע מהפכה במערכת החינוך הערבית, אבל היא לא תקרה מעצמה. שינויים כאלה מצריכים מחאה והפגנות תחת הכותרת "השינוי מתחיל בחינוך", בהובלת אנשי חינוך ומקבלי החלטות שיפעילו לחץ על הפוליטיקאים הערבים. זוהי הבעיה הבוערת ביותר. הציבור הערבי חייב להניח את הנושא האידאולוגי בצד ולהתמקד בחינוך. אולי הפעם יקרה משהו.
- ד"ר עקאב זידאן הוא חוקר מדעי המדינה והממשל המקומי. מנהל האגף לניהול ההון האנושי במועצת דאלית אל כרמל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
