במארס 2018 התייצב נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לנאומו המסורתי לאומה באסיפה הפדרלית במוסקבה, כינוס משותף וחגיגי של שני בתי הפרלמנט. בחלקו השני של הנאום התמקד הנשיא בעוצמתה הצבאית של רוסיה. הוא תיאר בין היתר את ניסיונות ארה"ב להחליש אותה אחרי התפרקות בריה"מ, את התפשטות ברית נאט"ו מזרחה ואת החלטת האמריקאים להציב באירופה מערכות הגנה נגד טילים. "הזהרתי שרוסיה מפתחת דרכים להתמודד עם היכולות של וושינגטון בתחום מערכות ההגנה מפני טילים כבר ב־2004", הצהיר פוטין בדרמטיות, "אלא שארה"ב החליטה להתעלם, לא רצתה להקשיב למילים הללו. אז עכשיו אתם תקשיבו לנו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
וזה מה שהיה לפוטין לבשר לאמריקה באותו כינוס: הוא הציג סרטוני הדמיה, ובסיוע עזרים גרפיים הודיע שרוסיה מפתחת טילים בין־יבשתיים שיוכלו להגיע כמעט לכל נקודה בעולם, טילים שכמעט בלתי־אפשרי ליירט, כמו גם טילים היפר־סונים, "שגא קוליים" בעברית – גרעיניים וקונבנציונליים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
משמעות היכולת ההיפר־סונית: תעופה במהירויות גבוהות במיוחד, לרוב של חמישה מאך ויותר. מערכות מסוימות מסוגלות לנוע אפילו במהירות כפולה. מהירות גבוהה זו מתורגמת לכושר תמרון מיוחד לשם הטעיית מערכות הגנה, או להגברת יכולת החדירה נגד מטרות מוקשחות. "העשור הבא יהיה זמן ניצחוננו", סיכם פוטין את נאומו.
בשבוע שעבר, כמעט ארבע שנים אחרי אותו נאום, בישר פוטין כי רוסיה ביצעה ניסוי מוצלח – שיגור טיל השיוט השגא קולי "זירקון". הנשיא אמר שמדובר בחלק מדור חדש של מערכות נשק רוסיות סודיות שנחשפות כעת. הטיל שוגר מספינת המלחמה אדמירל גרושקוב בים הלבן בצפון־מערב רוסיה, ופגע במטרתו הימית במרחק 400 ק"מ.
בסוף 2019 הודיעה רוסיה לראשונה שהציבה בפריסה מבצעית מערכת טילים שגא קוליים, אוונגרד שמה. טילים אלה מסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני וגם לחמוק ממערכות ההגנה מפני טילים של ארה"ב. ההודעה הדגישה שהטילים מסוגלים לטוס במהירות גדולה פי 27 ממהירות הקול, ולפגוע בכל נקודה על פני כדור הארץ.
רוסיה לא לבד במרוץ להשיג יכולות מבצעיות שגא קוליות שוברות שוויון. סין, ארה"ב, קוריאה הצפונית והודו אף הן משקיעות מאמצים ומשאבים רבים לשם כך. בחודש אוקטובר דיווח ה"פייננשל טיימס" כי באוגוסט ערכה סין ניסוי סודי בטיל שגא קולי שיכול לשאת ראש נפץ גרעיני. על פי הדיווח, הניסוי בוצע בטיל שמשמש את תוכנית החלל של סין, שאליו הוצמד התקן מיוחד – מתקן דאייה היפר קולי. התקן זה מסייע לטיל להגיע ליעדו במהירות של יותר מ־6,000 קמ"ש ובמסלול שלא ניתן לחזות. כאן, למעשה, הייחודיות שלו.
הטיל אמנם החמיץ את מטרתו ביותר מ־30 ק"מ, אך עצם קיומו של הניסוי מעיד על התקדמות משמעותית של בייג'ינג במאמציה לפתח יכולת בליסטית שגא קולית. בוושינגטון הופתעו מאוד מהמהלך הסיני, שעל פי שני מקורות ששוחחו עם ה"פייננשל טיימס" הוא מתקדם הרבה מעבר למה שהעריכו האמריקאים.
יו"ר המטות המשולבים של צבא ארה"ב, הגנרל מארק מילי, הגיב לניסוי וטען: "מדובר במשהו שקרוב מאוד ל'רגע ספוטניקי' (אירוע בקנה מידה היסטורי, בר השוואה לשיגור הלוויין הסובייטי ספוטניק 1 באוקטובר 1957, שבעצם הוליד את המרוץ לחלל ואת המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ – י"נ). זהו אירוע רב חשיבות מבחינה טכנולוגית". הגנרל דיוויד תומפסון, סגן ראש כוח החלל של צבא ארה"ב, הודה לפני שבועיים בהופעה בפני פורום ביטחון בינלאומי: "אנחנו לא מתקדמים כמו הסינים או הרוסים מבחינת התוכניות ההיפר־סוניות שלנו".
"מדובר בטילים מהירים במיוחד, מה שמקשה על גילויים ומהווה אתגר למערכות יירוט. בתוספת יכולת 'דילוג' באטמוספרה, כפי שמקפיצים למשל אבן על המים, מדובר באתגר גדול יותר, משום שחיזוי מסלול התעופה המשוער הופך בלתי ישים"
מדוע, אם כן, משקיעות סין, רוסיה, ארה"ב, קוריאה הצפונית והודו משאבים רבים כל כך להשגת יכולת היפר־סונית? מה מיוחד ומייחד מבחינה מבצעית את היכולת הזאת? לדברי טל ענבר, מומחה תעופה, חלל וטילים ועמית מחקר בכיר בשדולה למען הגנה מטילים, שהיא גוף אמריקאי, הדבר קשור לקושי לזהות את הטילים ולעוצמת הנזק שהם עלולים לגרום.
ענבר מסביר ש"מדובר בטילים מהירים במיוחד, מה שמקשה על גילויים ומהווה אתגר למערכות יירוט. בהינתן תוספת של יכולת 'דילוג' באטמוספרה, כפי שמקפיצים למשל אבן על המים, הרי שמדובר אפילו באתגר גדול יותר, משום שחיזוי מסלול התעופה המשוער הופך לבלתי ישים. כל יציאה מאותו דילוג יכולה להיות במגוון זוויות, והמשמעות היא שהמסלול אינו בליסטי יותר. פגיעה במהירות רבה מאוד יכולה להיות מתורגמת לנזק קינטי רב יותר ביחס לחימוש אחר, פחות מהיר".
מכאן אפשר בהחלט להבין את היתרון המבצעי הגדול ביכולת הזו בעיניהן של מוסקבה ובייג׳ינג מול ארה"ב. מערכות ההגנה מפני טילים של צבא ארה"ב מתבססות בעיקר על חיזוי מסלול התעופה הצפוי של הטיל התוקף, ושיגור טילים מיירטים על פי חישוב מדוקדק שלו. היכולת ההיפר־סונית עשויה להעניק למי שמשתמש בה סיכוי טוב לעקוף את אותן מערכות הגנה מפני טילים, בשל הקושי הרב לזהות אותם וליירטם. למעשה זו יכולת שתשלב בין המהירות של טיל בליסטי ליכולות התמרון והדיוק הגבוהות שמאפיינת טילי שיוט.
ענבר מציין שנכון להיום, רוסיה, סין וקוריאה הצפונית הן המובילות בתחום מערכות טילים היפר־סוניות מדלגות. "לרוסיה יש כבר כיום מערכת היפר־סונית מדלגת בין־יבשתית", הוא אומר, "ולארה"ב אין תשובה דומה. אמריקה נמצאת בעיצומם של תהליכי פיתוח מתקדמים לחימוש היפר־סוני מדלג – אחד המוטל מהאוויר והשני משוגר מהקרקע".
לבייג׳ינג ומוסקבה יש רצון משותף לצמצם את הדומיננטיות הגלובלית של ארהב, ולהתעצם באופן שיעניק להן יתרון אסטרטגי מולה. נשיא סין שי ג׳ינפינג כבר הצהיר על תוכנית להשיג שוויון צבאי מול אמריקה עד 2027, ולהפוך למעצמה עולמית מובילה עד 2050. אחת הדרכים לממש את המטרה היא לפתח במהירות יכולות אסטרטגיות שוברות שוויון דוגמת יכולת היפר־סונית מבצעית.
מדינה נוספת בעלת יכולת גרעינית שפיתחה יכולת טילית היפר־סונית היא כאמור קוריאה הצפונית. בסוף ספטמבר השנה ביצעה פיונגיאנג ניסוי בטיל בליסטי בשם Hwasong 8 והודיעה שהוא היפר־סוני, הראשון מסוגו במדינה. ענבר אומר שמדובר בהתפתחות משמעותית ביותר מבחינת שיפור היכולת ההתקפית של המדינה. עלול גם להיות, שהיכולת הזו, ובסיס הידע שלה, יזלגו לאיראן, שבידיה כמה פלטפורמות שיכולות לשאת חימוש מדלג היפר־סוני.
היכולת של קוריאה הצפונית עדיין בפיתוח, צריך לומר, ואיננה מלאה, אך מבחינת ההיבט האזורי היא מעניקה לפיונגיאנג כלים התקפיים יעילים ומרתיעים מול יריבותיה הקרובות, קוריאה הדרומית ויפן. היא גם מחזקת את חגורת המגן סביב שלטונו הדיקטטורי של קים ג׳ונג און, בעיקר מול הקריאות של ארה"ב כלפי המדינה להיפטר מיכולותיה הגרעיניות. אלא שסביר מאוד להניח שקוריאה הצפונית תנסה לשפר את היכולות ההיפר־סוניות ולפתחן כדי לאיים גם על שטחה של ארה״ב.
לצד מרוץ החימוש ההיפר־סוני, ובעצם במקביל אליו, הפך גם החלל לזירת תחרות בין מעצמות שמבקשות להשיג יכולת מבצעית למערכות קינטיות נגד לוויינים. זה אומנם נשמע אולי סרט מדע בדיוני, אך זה ממשי ומציאותי לגמרי.
רק לפני שלושה שבועות, למשל, ערכה רוסיה ניסוי: טיל נגד לוויינים ששוגר מהקרקע ופגע במטרתו – לוויין סובייטי ישן ששוגר לחלל ב־1982. הטיל אומנם פגע במטרה אך גם גרם להתפזרות של יותר מ־1,500 חלקים בחלל, באופן שעלול היה להעמיד בסכנה את שבעת האסטרונאוטים ששהו בתחנה הבינלאומית, בהם שניים רוסים.
גורמי ממשל בארה"ב כינו את התנהלותה של רוסיה "פזיזה וחסרת אחריות" וטענו שהיא עלולה לסכן את הפעילות המחקרית בחלל. הרוסים, מנגד, טענו כי לא סיכנו את האסטרונאוטים בתחנת והגדירו את הביקורת האמריקנית "צבועה".
מוסקבה ממקדת מאמצים גם בפיתוח יכולת שתאפשר לה בבוא היום להשמיד לווייני ריגול צבאיים של מדינות אחרות בחלל. במצב זה היא תוכל למעשה "לעוור" את היריב, על ידי השמדת אותם לוויינים המשדרים ומספקים מודיעין קריטי, כמו גם נתוני מיקום לטובת ניווט.
גם במקרה זה רוסיה אינה היחידה לפתח יכולות כאלה. ארה"ב, סין והודו מבקשות להשיג גם כן יכולת שתספק להן יתרון אסטרטגי על היריב. מדובר בשינוי דרמטי של שדה הקרב העתידי שעשוי להשפיע על המציאות הגאופוליטית בזמנים שעשויים להיות מתוחים מאוד, על רקע היריבות ההולכת וגוברת בין ארה"ב לסין, אך גם בין רוסיה לארה"ב ולמערב, כפי שקורה היום. בייג'ינג ומוסקבה, בסופו של יום, מבקשות לצמצם משמעותית את ההגמוניה של אמריקה בזירה הבינלאומית.
