תמר קדם סימן טוב, בעלה יונתן (ג'וני), חמותה, שתי בנותיהם בנות ה-5.5 שחר וארבל ובנם בן השנתיים עומר נרצחו בניר עוז. משפחה שלמה שנרצחה ברגע. "תמרי יקרה, הדמעות לא מפסיקות", ספד לתמר חברה גלעד ממן בפייסבוק. "מבטיח לא לשכוח. לא אשכח את החתונה שלכם על הדשא בקיבוץ, כמה אושר היה לכם בעיניים. לא אשכח את הצניעות, הרוך והאהבה שלך ושל ג'וני. לא אשכח את ג'וני המתוק עם האור בעיניים ותום אינסופי".
תמר ז"ל, התמודדה לראשות מועצה האזורית אשכול. "כמה כל האזור הזה היה חשוב לך, אין לי ספק שהיית נבחרת להיות ראשת מועצה, מנהיגות זרמה לך בורידים", הוסיף ממן. "תודה לך. תודה לכם על מי שהייתם בעולם עבורי. אתם דוגמה לאנשים שחסרים למדינה הזאת והלב כואב עליך, על ג'וני ועל שלושת המתוקים שלכם. סליחה שלא היו שם בשבילכם ברגעים האחרונים לעזור".
תמר, שהייתה תושבת הקיבוץ ניר עוז, היתה יזמית ומנהלת בתחומי קהילה, חינוך ומקדמת תהליכים ארגוניים. בעלת תואר ראשון בחינוך וגיאוגרפיה ותואר שני בניהול ומדיניות ציבורית. בריאיון ליישובניק נט לפני חודש על התמודדותה לראשות המועצה היא סיפרה, "עברנו יחד מלחמות, הסלמות, מאבקים פוליטיים שאיימו לקרוע אותנו ונשארנו מחוברים, זה עניין של מנהיגות, ויצירת תשתיות אנושיות חזקות שמאחדות אותנו ברגעים קונפליקטואליים".
"אני יודעת לקדם טוב משותף שמאפשר לכל חלק בחברה שלנו באשכול לשמור על הערכים, הצביון וההתנהלות שלו, ועם זאת להנמיך את החומות ולראות את השכנים שלנו - אנחנו חולקים כל כך הרבה במשותף - את החינוך, פינוי הזבל, הכבישים, החוגים, האיום הבטחוני, הקהילתיות ויש עוד הרבה דוגמאות למה שיש לנו במשותף. יש לי את היכולת לרתום את כלל השותפים במליאה ובראשי היישובים, יחד עם תנועת תושבים פעילה - נענה ונפתור את הצרכים העולים מהשטח, נקדם שיתופי פעולה, נגייס תקציבים שיאפשרו ליזמויות להתפתח".
הילדה שלא ידעה פחד
חברתה של תמר, עינב שטיינברג, ספדה לה: "איזה מזל היה לי להכיר אותך בגיל 12, במפגש בגמנסיה עם לילך בר זאב. התאהבתי בילדה עם הצמות הארוכות. שהייתה אוכלת את הכריך בעיגול. שמנצחת את כולם בכדורגל. שלא ידעה פחד. איזה חברה היית שבאה אלי כל הדרך מהקיבוץ שנייה אחרי הלידה עם תיק מלא בגדי 'ניובורן' כי ילדתי מוקדם מהצפוי. שאומרת לי להפסיק משהו שעשה לי רע, ואני מקשיבה לך כי את צודקת. שמפרגנת תמיד. שמזכירה לי שאני יכולה".
"איזה אמא היית", הוסיפה. "אוהבת. סבלנית. רגועה. משקיעה. מלאת אידאלים באפס מאמץ. איזה אישה היית. אלוהים כמה דברים עשית. כל מה שנגעת בו הפך לזהב. תנועת הבוגרים. ביכורים. מרכז אומנויות. בית ספר. ואחרי כךהרבה שנות עשייה ההתמודדות למועצה. עוד חודש היו אמורות להיות הבחירות. לא יכולה להפסיק לחשוב על הסוף. על הפחד. על החיבוק שאולי התחבקתם. על מה אמרתם לילדים. כל נשיקה שאנשק את הילדים מהיום אנשק בשבילכם. את הנשיקות שיותר לא תתנו לארבלי, לשחר, לעומר. החיים יהיו אחרים מעכשיו".
