ב־26 באוגוסט 2014, בסביבות השעה שבע בערב ולצלילי מטחי ירי אחרונים מעזה לכיוון ישראל, נכנסה הפסקת האש בין חמאס לישראל לתוקף. בתום 50 ימי לחימה ארוכים ומדממים, הגיע מבצע צוק איתן לסיומו. המחיר היה כבד: בצד הישראלי נהרגו 69 חיילי צה"ל ועוד חמישה אזרחים, ונפצעו מעל אלפיים. בצד השני, האומדנים המספריים נעו לכאן ולכאן, אבל לפי סיכומי צה"ל, 2,125 פלסטינים נהרגו, מתוכם 936 שהוגדרו "חמושים", ומשויכים לארגונים שונים. יחד עימם נלכדו כמה פעילי טרור חיים, על פי ההערכות מדובר בכמאתיים, והובאו לישראל. אחד מהם הוא מוחמד יוסף אל־קודרה, איש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אל־קודרה בן ה־35, תושב ח'אן־יונס, נשפט בבית דין צבאי, ונידון ל־11 שנות מאסר בפועל. מאחר שמדובר באסיר ביטחוני פלסטיני מעזה, לפי פקודת נציבות בתי הסוהר, חלות עליו מגבלות נוקשות, וביניהן ביקורים קצובים (אחת לחודשיים, בפיקוח הדוק), ואיסור על ביקורי התייחדות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
איסור ההתייחדות על אסירים כמו אל־קודרה מוסבר על ידי השב"ס בסיבות ביטחוניות: אין דרך לוודא שהזוג שבחדר איננו מעביר בזמן זה גם הוראות בעל פה, "אשגרים" (הכינוי בכלא למסרים כתובים), או אפילו טלפונים סלולריים ואמצעי לחימה. בעשור האחרון פעמיים עתרו אסירים לבג”ץ כנגד האיסור הזה, ופעמיים הותיר אותו בג”ץ על כנו, וזאת למרות ביקורת שנמתחה על ההחלטה מצד ארגוני זכויות אדם. "קיים כאן סיכון ביטחוני ממשי, מכיוון שבני הזוג עלולים להעביר מידע זה לזה בזמן ההתייחדות", מסביר גונדר (בדימוס) שלמה טוויזר, מי שהיה ראש מטה השב"ס, מפקדם של בתי הכלא באר־שבע ומעשיהו, ואחד מיוזמי ההוראה.
איזה מידע הם עלולים להעביר?
"ידוע שיש קשר דו־סטרי בין האסירים הביטחוניים הפלסטינים לבין הנהגות ארגוני הטרור שלהם בחוץ. במסגרת זאת, הם מעבירים להם הנחיות מפורטות כיצד לפעול, וגם נשלחים ביניהם עדכונים הדדיים על כל מה שקורה בין כותלי הכלא ומחוצה לו. ואלה לא בוחלים בכלום: החל ממתן הוראות לגלגול פיגועים, ועד לפתיחת שביתות רעב, ליצירת מהומות, תקיפות סוהרים, ועוד לא דיברנו על הברחות האשגרים, מכשירי טלפון ניידים ואמצעי חבלה כאלה ואחרים, שיכולים לעבור במסגרת מפגש התייחדות כזה".
אפשר, כמובן, להתווכח עם ההחלטה הזאת, ולהציג טיעונים הומינטריים מול ביטחוניים. אבל אי־אפשר להתווכח עם עובדה אחת: במציאות, האסירים הביטחוניים מצאו דרך לעקוף את ההוראה של השב"ס למנוע ביקורי התייחדות. הנה, בפברואר האחרון, נולד למוחמד אל־קודרה ולאשתו אימאן בן זכר, בעוד האב, כאמור, מרצה את עונשו בכלא.
איך זה קרה?
"יש להם שלוש בנות, והוא נורא רצה כל הזמן שייוולד לו בן", מספר גורם המקורב לאסיר הביטחוני. "אבל ברגע שהוא נעצר ונשפט בכלא הישראלי, החלום הזה התרחק ממנו".
אז מה הוא עשה?
"יחד עם מוחמד נעצר ב־2014 אסיר שעמד להשתחרר לפניו. אותו אסיר סייע לו להבריח החוצה את הזרע של מוחמד, שהוסתר על ידו בתוך בקבוקון של טיפות עיניים. בתיאום עם אימאן, אשתו של מוחמד ואמא שלה - שהיא גם הדודה של מוחמד - הבקבוק נמסר להם במעבר הגבול בית־חאנון (מעבר ארז – ש"מ)".
ומשם?
"ומשם הם העבירו את זה במהירות לבית החולים להקפאה. אימאן ילדה את התינוק במרכז הרפואי על שם נאצר בח’אן־יונס בפברואר האחרון, וכמובן שהשמחה שם הייתה מאוד גדולה. האבא העניק לו את השם מוג'אהד, שזה לוחם קודש בשפה הערבית".
השיטות להברחת זרע מהכלא כוללות הסלקה שלו בבקבוקי שמפו, שפופרות משחות שיניים ושקיות צ'יפס, והעברתם בביקור. בשיטה אחרת, הוא מוטמן בקפסולה אטומה, שנישאת בגופו של אסיר שעומד בפני שחרור. עם צאתו, האסיר פולט את הקפסולה, ורופאי ההפריה הפלסטינים כבר ממשיכים מכאן הלאה
מוג'אהד אל־קודרה איננו התינוק היחיד שנולד כתוצאה מהברחת זרע מתחת לאף של שב"ס. על פי טענות של גורמים הפעילים מול אסירים פלסטינים, בעשור האחרון נולדו באופן זה 99 ילדים, לכ־70 אבות, כולם אסירים ביטחוניים. חלקם הביאו לעולם שניים ואף שלושה ילדים כך. מתברר שבבתי הכלא הביטחוניים התפתחה תעשייה שלמה ומתוחכמת למדי של הברחת זרע, ושיטות ההברחה, שאותן אנחנו חושפים כאן, הן מגוונות: בתוך טבליות שוקולד, בשקיק קטן שמוטמן בפירות יבשים, בבובות, בתוך עטים, וזו רק רשימה חלקית. בשירות בתי הסוהר, שמצוי בטלטלה עזה מאז פרשת בריחת האסירים מכלא גלבוע ומההתעוררות המחודשת של פרשת הסרסור בסוהרות, אמרו השבוע בתגובה כי הם, "מסכלים מדי יום ניסיונות הברחה רבים המוכוונים לפגיעה בביטחון המדינה, בסדר ובמשמעת במתקנים ובביטחון הסגל". יחד עם זאת אמרו בשירות כי "יש לתת את הדעת על האפשרות שטענות להברחות זרע עשויות לעלות על מנת לשמור על כבודה של אישה הרה שבן זוגה בכלא". בצד הפלסטיני, לעומת זאת, הפכו את ההולדה הזאת לחלק מהמאבק ממש: עבורם, מחבל מורשע שרצח ישראלים בדם קר ומצליח להוליד ילד מבעד לסורגים, רושם לעצמו ניצחון גם בקרב הדמוגרפי. לכן, הצמידו הפלסטינים לתינוקות האלו כינוי מיוחד: "שגרירי החופש".
האסיר הביטחוני הראשון שלגביו ידוע כי הבריח זרע מבית הכלא הוא עמאר אלזבן, איש חמאס, שנכלא ב־1998 לאחר שהורשע במעורבות בפיגוע ההתאבדות הכפול בשוק מחנה יהודה שנה קודם, ונידון ל־27 מאסרי עולם. "הוא הראשון שהעז לעשות את המהלך הזה וכשזה הצליח לו, האסירים האחרים הלכו בעקבותיו", אומרת עו"ד עביר בכר, מומחית לדיני כליאה, שייצגה חלק מהאסירים בנושא הברחות הזרע, ומנהלת את הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת חיפה. "בהתחלה כל הנושא הזה של הברחות הזרע נשמע לי הזוי", היא מודה, "ואני אישית ביררתי מול הרופאים האם בכלל הדבר אפשרי ברמת הרעיון".
ומה הם ענו לך?
"הם ציחקקו והטילו ספקות שאפשר להוליד ילד כתוצאה ממהלך כזה. אבל בפועל, הם טעו".
הילד של המחבל אלזבן נולד באוגוסט 2012, ולפי הפרסומים בתקשורת הפלסטינית, אלזבן הצליח להבריח יותר מפעם אחת זרע, ויש לו היום ילד נוסף שנולד בדרך זו.
5 צפייה בגלריה
הפלסטינים מכנים את התינוקות שנולדו מזרע מוברח "שגרירי חופש". אסירים ביטחוניים בכלא שקמה
(צילום: גדי קבלו)
ב־2013, בכתבה ברשת ‘סי־אן־אן’, נטען כי כבר חמישה אסירים הפכו לאבות באמצעות הברחת זרע. השבוע, כאמור, ההערכות הן כי מספר הילדים מתקרב למאה. "נושא הברחות הזרע וההפריות נמצא בשיח הפלסטיני חזק בשנים האחרונות", מסביר אלון אביתר, מומחה לזירה הפלסטינית. אביתר שימש בעברו יועץ למתאם הפעולות בשטחים, ובהמשך כיהן כחבר בצוות ייעוץ בנושא אסירים ביטחוניים לשני נציבי שב"ס.
איך כל זה מתקבל ברחוב הפלסטיני השמרני?
"באהדה רבה. כיום יש בשב"ס כ־4,500 אסירים ועצירים ביטחוניים, שנחשבים ל'סיירת' של החברה הפלסטינית. הם רואים בהברחות הזרע חלק מהמוקאוומה, ההתנגדות לכיבוש, ומאוד גאים בזה. יש כאן עניין מורלי: הפלסטינים מגדירים הולדה כזו כניצחון על הכיבוש, בעצם זה שאותם אסירים מצליחים לעבוד על שלטונות השב"ס הישראליים, להבריח זרע וללדת. והם גם מתגאים בנושא של היצירתיות בהברחות".
ומאיפה הרעיונות שלהם באמת?
"מאוד פשוט: אסיר ששפוט בכלא למאסר עולם או לתקופה ממושכת, מתעסק כל חייו שם בשני דברים: איך לברוח ואיך להבריח. המבריח הראשון, עמאר אלזבן, למשל, הבריח את הזרע שלו החוצה בתוך תמר. הוא עטף את הנוזל בניילון דק מספר פעמים, אחר כך הוציא את הגרעין של התמר החוצה, הכניס במקומו את השקית, וסגר את התמר בחזרה עליו".
ואכן, מעדויות שהגיעו לידינו, השיטות להברחת הזרע מתוך הכלא הן מגוונות. רובן כוללות בשלב הראשון “אריזה” בניילון נצמד או, במידה שהן זמינות – בכפפות לטקס, שבתקופת הקורונה הפכו לנפוצות מאוד. אחר כך, מגיע שלב ההברחה של הנוזל הארוז, וכאן, הדמיון הוא הגבול. אחת מהשיטות, שבבתי הכלא הביטחוניים מכונה "הגלולה המתוקה", היא באמצעות החבאת הניילון בתוך עטיפת שוקולד שנרכש בקנטינה, והגשתו גלוי לעיני כל לקרוב משפחה בעת ביקור. באופן דומה, כך לפי מקורות שתיארו את השיטות בפנינו, ההברחות מתרחשות בתוך שקיות חטיפים כמו צ'יפס, בבקבוק שוקו, בבקבוקון טיפות עיניים או טיפות אוזניים, בתוך שפופרות של משחות שיניים, בבקבוק של סבון נוזלי, במכל שמפו, בתוך בובה, בגרביים, בהסלקה בתוך עטים לכתיבה שפורקו ועוד.
ככל הידוע, האסיר הראשון שהבריח זרע מהכלא היה מחבל שהורשע במעורבות בפיגוע התאבדות כפול בירושלים. הוא עשה זאת באמצעות הטמנה במקום גלעין של תמר. על פי פרסומים בתקשורת הפלסטינית, מאז הצליח האסיר לעשות זאת שוב, והוליד מבעד לכותלי בית הסוהר ילד נוסף
שיטות הברחה אחרות, לרוב יעילות יותר, הן באמצעות אסירים שמשתחררים. המקורות עימם שוחחנו סיפרו על שיטה שבה הניילון עם הנוזל מוטמן בקפסולה אטומה, שנבלעת על ידי אסיר שעומד בפני שחרור. באופן כזה, הזרע גם נשמר בטמפרטורת הגוף. עם צאתו, האסיר פולט את הקפסולה, ומעביר אותה לידי משפחת האסיר, ורופאי ההפריה המקומיים כבר ממשיכים מכאן הלאה. אסיר אחר סיפר למקור עימו שוחחנו, כי ביום שחרורו, הצליח לצאת מבית הסוהר כשהניילון המהודק נעוץ בין שיניו האחוריות. המקור הסביר כי למשימה הרגישה ייבחרו אסירים שעומדים לפני שחרור ואין סיכוי שילכו לשלטונות הכלא וילשינו. "מדובר באסירים שגרים איתם באותו תא, או באותו אגף", הוא מסביר. "זה קורה גם באמצעות בני משפחותיהם של האסירים האחרים כשמבקרים אותם, והכל נעשה בתיאום איתם מראש. יש עוד דרכים".
כמו?
"לפעמים האסירים מסתייעים בהברחות גם באמצעות עורכי הדין שמבקרים אותם, או אנשי דת. לפעמים זה קורה דרך סוהרים מושחתים, או כאלו שפשוט בוחרים להעלים עין. ולפעמים זה מתרחש על ידי משפחתו של האסיר עצמו. תראי, פעם בחודשיים מגיע לו ביקור של 45 דקות? יפה. בעשר הדקות האחרונות מותר לו לחבק את ילדיו עד גיל שמונה? ואז הוא יכול לדחוף את החומר לתוך בגדיו של הילד, ואמו או אשתו של האסיר, כבר יידעו איך להמשיך משם את העניין".
בתקשורת הפלסטינית פורסם סיפורו של האסיר הביטחוני אחמד אל־סקאני, תושב רצועת עזה, שנידון ל־27 שנות מאסר. הוא הביע בפני אשתו שירין את רצונו בהולדת בן, לאחר שבנם הבכור טארק, נהרג בתאונת דרכים. בפרסומים נטען כי ההברחה בוצעה מספר פעמים באמצעות מבקריו, עד ששירין נכנסה לבסוף להיריון. היא ילדה תאומים, בת ובן.
אורך החיים של תא זרע משתנה בהתאם לתנאי הסביבה שבה הוא מצוי, אבל בכל מקרה, בתנאי ההברחה מהכלא, מדובר בין מספר שעות לבין יום, אולי מעט יותר. לכן ההברחה חייבת להיתמך לוגיסטית גם מחוץ לחומות בית הסוהר. זו הסיבה שבמקרים רבים המבריח יפגוש כבר במחסום רופא, שיוביל את הזרע להקפאה במרכזי הפוריות בגדה וברצועה.
ואיפה מתקיימות ההפריות?
אלון אביתר: "מי שמטפל בנשים האלה, זה מרכז להפריות חוץ־גופניות בשם רזאן, שנמצא בשכם ונחשב למרכזי והמשמעותי בגדה. שם גם עושים את הטיפולים בחינם, מתוך אקט אידיאולוגי. ברצועת עזה לעומת זאת, יש יותר ממרכז רפואי אחד שמתמחה בהפריות, ושם המחירים נעים בין אלפיים ל־3,000 דולר. כמובן שלא כל ההפריות מצליחות, ולפעמים האסיר נאלץ להבריח מספר פעמים את הזרע, עד שההיריון נקלט. מעבר לעניין ההמשכי של הצאצאים, ישנם אסירים שכבר יש להם שלושה וארבעה ילדים בחוץ ורוצים עוד, או שיש להם רק בנות ורוצים בן. בכל מקרה, מבחינתם, ילד שנולד מאסיר הוא גאווה כפולה ומכופלת".
איך כל התהליך הזה מתרחש עקרונית?
"המהלך הזה חייב לקבל קודם כל את גיבוי המשפחות משני הצדדים, של האסיר ושל האישה. הוא מקבל אישור עקרוני של ההנהגות הפוליטיות הן בגדה והן ברצועת עזה. יש לו גם אישור הלכתי־דתי מיוחד שניתן על ידי מופתי, ויש כמובן את האישור הרפואי לבצע את הטיפולים האלה בפועל".
העובדה שהילד נולד מהברחת זרע לא נשארת כמובן בסוד. גם בחברה הפלסטינית וגם בשב"ס מבינים היטב שאם לאסיר שכלוא מעל תשעה חודשים נולד תינוק שהוא מכיר בו - רוב הסיכויים שמדובר בעוד מקרה של הברחת זרע. אלא שבשלב הזה, לשב"ס כבר אין יותר מדי מה לעשות. בחלק מהמקרים, מקבלים בשב"ס החלטה שלא להתיר לאם הטרייה להיכנס עם התינוק לכלא.
היו אסירים שהגישו עתירות לבית המשפט בנושא. "התיק הראשון שהגיע לבית המשפט המחוזי בבאר־שבע בנושא הזה, היה של אסיר שביקש שבנו שנולד במהלך שהותו בכלא ייכנס לבקר אותו", אומרת עו"ד בכר, שייצגה את האסיר באותו מקרה. "בשב"ס טענו שאין לו זכות ביקור, מאחר שלא ברור כיצד הגיע הילד לעולם כשאין התייחדות, ואיך וההיריון הזה קרה בתקופה שבה היה הבעל אסיר בכלא".
מה ייעצת לו?
"לבוא ולומר בפרהסיה: 'מונעים ממני להביא ילד לעולם. ליגאל עמיר מאפשרים. לעמי פופר מאפשרים. אז לא הייתה בפניי דרך אחרת להביא ילד, אלא רק דרך הברחת הזרע'. אמרתי לאסיר: 'מה אכפת לך? כמה כבר אפשר להעניש אותך על עבירת משמעת? תספוג את זה לכמה חודשים, ובהמשך תזכה לראות את הילד תמיד עם אמא בביקור'".
מה הוא אמר?
"הוא הסכים. הודינו בפני בית המשפט בהברחת הזרע. שב"ס יצא מזה במצב מביך. נציגיו טענו כי יבקשו מהאסיר בדיקה גנטית לוודא שהוא אכן בנו. בהמשך, שב"ס חזר בו מדרישת הבדיקה, אבל התעקש על פסיקת הוצאות נגד האסיר, בטענה שציין עובדות לא נכונות בעתירה המקורית. בית המשפט פסק נגד הלקוח שלי הוצאות משפט בגובה 5,000 שקל, בגין חוסר ניקיון הכפיים שלו. בפועל, זה היה לדעתי צעד נקמני כלפי האסיר, שבסופו של יום ניצח את כל המערכת והפך להיות הורה, על אפם וחמתם".
המדינה טוענת שבאיסור ההתייחדות יש חשש ביטחוני.
"אבל אין במעשה הזה (של הברחה) ואין בתוצאותיו שום נגיעה לביטחון המדינה. מדובר בעניין הומניטרי מתחילתו ועד סופו".
גם כאן מנסים האסירים שיטות מעקף: באחד מהארגונים הפעילים בנושא מספרים כי לפני כמה חודשים, הגיעה אשת אסיר לביקור באחד מבתי הכלא, כשבזרועותיה תינוק בן שנה וחצי. היא סיפרה כי מדובר בבנו של האסיר, וביקשה כי יאפשרו להם לבקר. בשלטונות הכלא סירבו, בטענה שמאחר שבעלה שפוט לעשר שנות מאסר, מדובר בילד שנולד מהברחת זרע. האישה לא התבלבלה, וטענה כי בעלה הקפיא את הזרע בבנק הזרע ברמאללה עוד טרם כניסתו לכלא. הסוהרים שלחו אותה על עקבותיה. ככל הידוע, עד כה האם לא סיפקה הוכחות שאכן הרתה מזרע מוקפא.
עו"ד בכר, אפשר להעניש את האסיר על הברחת הזרע עצמה?
"כן, אבל מקסימום זה עבירת משמעת של הוצאת פריט ללא אישור מבית הסוהר. העונש אמור להיות קל יחסית, אך בפועל שב"ס יודע טוב־טוב מה העונש ‘הראוי’ למי שהעז והבריח זרע: שלילת ביקור של אשתו ובהמשך מניעת כניסת היילוד. זאת בטענה שהאסיר ניצל לרעה את השב"ס בעצם הברחת הזרע (הכוונה היא שזכויות הביקור נוצלו למטרה זו – ש"מ), או בטענה כי אשתו שותפה 'לפשע', ולכן יש למנוע את כניסתה אליו. לכן האסירים לא ממהרים להודות שהבריחו זרע. וזה למרות שכל הסגל יודע שמדובר בעוד מקרה של הברחה".
"השב"ס מתייחס להברחת זרע כאל הברחת נשק, סמים או טלפונים", מאשר גורם העובד מול אסירים פלסטינים ומכיר היטב את הנושא. "ברור שאלו הם דברים ביטחוניים או פליליים. הרי אפילו ספר בכריכה קשה הם מסרבים להכניס לאסיר, בטענה שניתן להבריח בו כל מיני חפצים אסורים. בכל המקרים האלה, אם חלילה הם תופסים משהו מוברח – הסוהרים יכולים בתור עונש למנוע מאותו אסיר ביקורים למשך שלושה חודשים".
ובמקרה של הברחת זרע?
"גם. האסיר מנוע ביקורים. נקודה. אבל זה משהו נקמני פרופר".
למה נקמני? יש סיבה ביטחונית למניעת ההתייחדות.
"בהברחת זרע אין סכנה ביטחונית, והבעיה היא שההברחות האלה מתבצעות בצורה לא סטרילית שמסכנת ומזהמת את המהלך. מצד שני, יש לאשת האסיר זכות ללדת, שנמנעת ממנה. היא לא צריכה לסבול. זה משהו הומניטרי".
בכמה מקרים כאלה אתם מטפלים?
"רק מהחודשים האחרונים, יש לנו ארבעה־חמישה מקרים כאלו".
בשב"ס עצמו, כמובן, היו רוצים למנוע מראש את הברחות הזרע, "אבל קשה לעלות על זה", מסביר קצין בכיר לשעבר בשירות. "בעיקר קשה מאחר שלא מדובר בסמים, או להבדיל בחומרי נפץ, שכלב איתור יכול להריח ולגלות. לזרע אין ריח שהכלב מאומן לזהות, גם קשה לעלות על הברחה כזו בחיפוש או במכונת השיקוף. מה גם שיש להם דרכים יצירתיות להחביא אותו". קצין אחר טוען, ששב"ס למעשה הרים ידיים מול התופעה: "מבחינת שירות בתי הסוהר", הוא אומר, "הברחות זרע הן לא יעד למלחמה".
5 צפייה בגלריה
לפעמים האסיר נאלץ להבריח מספר פעמים את הזרע עד שזה מצליח. בית החולים על שם נאצר, בח'אן־יונס, אחד ממרכזי ההפריות באמצעות הברחה
(צילום: GettyImages)
כאשר גונדר (בדימוס) טוויזר שומע על כך, הוא מתרעם. "אם זה לא יעד, אז שיאפשרו להם התייחדויות! מה זה השטויות האלה?"
אבל איך לדעתך אפשר לתפוס דבר כזה?
"בדיוק כמו שתופסים אשגרים ודברים אחרים - בחיפושים! כנראה הם מפחדים שם לעשות חיפושים כמו שצריך. תביני, שאם נושא הברחות הזרע שאת מספרת עליו כאן הוא נכון, אז שב"ס התרשל פה מבחינת פיקוח ובקרה. מדובר במחדל חמור מאוד! הייתי שלושה עשורים וחצי בשב"ס - ולא היה כדבר הזה. אחרי שהגוורדיה הוותיקה פרשה, פתחו את הרגליים לכל האסירים הביטחוניים. אני מזועזע. אני ממש דואג לארגון הזה. הגיע הזמן שיעשו שם בדק בית רציני ויתחילו הכל מחדש. אם האסירים מצליחים להבריח ככה זרע, מתחת לאף של המפקדים, מה הפלא שהאסירים מבריחים אשגרים, טלפונים, סמים, חומרי נפץ? הכל יש להם. זה רק משלים את התמונה שאנחנו נמצאים במצב קטסטרופלי".
יש פעילים וארגוני זכויות אדם שאומרים שאין פה עניין ביטחוני, אלא הומניטרי.
"אז זכותם של הציבור ושל המשפחות השכולות ונפגעי פעולות איבה לדעת שיש 99 ילדים שנולדו בדרך לא דרך. אדם שעשה פיגוע ורצח משפחה שלמה עם ילדים ותינוקות יביא ילד לעולם? זה לא מתקבל על הדעת".
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "שירות בתי הסוהר מסכל מדי יום ניסיונות הברחה רבים המוכוונים לפגיעה בביטחון המדינה, בסדר ובמשמעת במתקנים ובביטחון הסגל. אנו רואים בחומרה אירועי הברחות אל ומתוך בית הסוהר, ופועלים בכל הערוצים הפליליים, המינהליים והמשמעתיים העומדים לרשותנו כדי למצות את הדין עם אסירים הנתפסים בניסיון הברחה, לרבות הזמנת חוקרי משטרה, בידוד, שלילת ביקורים וטובות הנאה. מרבית ההברחות של אמצעים אסורים נעשות באמצעות אסירים משתחררים, ליווי חוץ כדוגמת בתי משפט ובתי חולים ובמהלך ביקורים.
"הברחות זרע הן חלק מהמלחמה התודעתית הפלסטינית במדינת ישראל ומנרטיב האדרת האסירים הביטחוניים ועל כן מהוות פגיעה בביטחון המדינה, כמו גם הפרת הסדר והמשמעת בתוך מתקני הכליאה. חשוב להדגיש כי מעולם לא הוצגה בפני שב"ס הוכחה מדעית לכך שאכן התקיימה הברחת זרע אשר הסתיימה ביילוד, ובצד הפרסומים יש לתת את הדעת לאפשרות שטענות להברחות זרע עשויות לעלות על מנת לשמור על כבודה של אישה הרה שבן זוגה בכלא.
"איננו יכולים להתייחס לדברים שנאמרים תחת מעטה אנונימיות, עם זאת נדגיש, כי שירות בתי הסוהר פעל וימשיך לפעול תמיד וללא פשרות לשמירה על הסדר והמשמעת בבתי הסוהר ולמניעת פגיעה בביטחון אזרחי המדינה".
