בבוקרו של 7 באוקטובר, שעות בודדות אחרי מתקפת חמאס, גויס מערך המילואים בצו 8 - שנקרא כך בעקבות מספר הסעיף ב"חוק המילואים" המגדיר שבנסיבות חירום רשאי שר הביטחון, באישור הממשלה, לגייס את מערך המילואים (כולו או חלקו). הצו תקף ל-14 יום וניתן להאריכו ב-14 יום נוספים באישור ועדת החוץ והביטחון. וכך, מזה כמעט 8 חודשים, מתכנסת ועדה זו מדי שבועיים ומאשרת כל פעם מחדש את המשך תקפות הצו.
מצב זה אינו מטיל כל מגבלה על צה"ל ומאפשר לו לזמן בכל רגע נתון כל כמות חיילים שהוא רואה לנכון. בכך, יש לצה"ל חופש מבצעי כמו גם גמישות ונוחות רבה בניהול כוח האדם. כמות חיילי המילואים המגויסים בעת האחרונה היא בסדר גודל של עשרות אלפים. מבין המשרתים, רק בין 30% ל-40% הם לוחמים ותומכי לחימה, והשאר, ובמספרים גדולים ומוגזמים, הם ברובם במפקדות (שעיקרן בעורף), בגדודי הגנה מרחבית ובכיתות כוננות.
עלות מערך המילואים גבוהה מאוד ומורכבת מתשלומי חליף המשכורת וכן ממענקים ותגמולים. לרבים, רבים מדי, ובעיקר בעורף, נוח מאוד לשרת במילואים. חלקם הפך זאת ממש למקום עבודה - ומשרת ברצף מאז 7 באוקטובר. יש שמשרתים מספר משמרות בשבוע במקביל לעבודתם האזרחית, ומרוויחים למעשה משכורת כפולה. עיני אינה צרה באף משרת, אבל המשמעויות הכלכליות עצומות ומכבידות מאוד על המשק, שמצבו הכלכלי רע גם כך. לצה"ל המצב נוח מאוד, ואין לו שום תמריץ כלכלי לקצץ בכמות ימי המילואים, על אף שהוא מבין היטב את שכתוב בשורות אלו.
אך אין זה רק העניין הכלכלי, שבו משרד האוצר החל לעסוק בעת האחרונה, ובצדק. לזילות הזו יש גם משמעות ערכית של שוויון, צדק ומראית עין. חיילי היחידות הלוחמות, הנלחמים בעזה, בגבול הצפון או ביהודה ושומרון, המשרתים ברצף (או משוחררים ונקראים מחדש), מביטים מהצד, בקנאה מסוימת, ובכעס ההולך ומצטבר. יש גם עדויות לא מעטות על יחידות סדירות בעורף ובמפקדות שמזמנות חיילי מילואים למשימות שהן היו יכולות לבצע בעצמן. "אם זה זמין, אם זה נוח, ואם חיילי המילואים באים – אז למה לא".
אריאל היימןללא קרדיטמעל לכל צריך לבחון את אופן השימוש של צה"ל במשאב היקר של יחידות המילואים הלוחמות. משאב שהשימוש בו צריך להיות זהיר ביותר. ישנן יחידות, כולל כאלה שמצויות ממש עכשיו בעזה, שזהו מחזור גיוסן השלישי מאז 7 באוקטובר, ובנוסף גם התאמנו לאחרונה לקראת אפשרות של לחימה בצפון. תוכנית התעסוקה שצה"ל בנה לקראת 2024, היא וכל אלו שנבנו אחריה, נגרסו כולן במכונת הגריסה. מעת לעת יוצאת תוכנית חדשה, שונה מקודמתה, דבר המקשה מאוד על חיילי המילואים שמנסים איכשהו לתכנן ולתמרן בין נטל השירות לחייהם האזרחיים. המוטיבציה של החיילים ואחוזי ההתייצבות למילואים עדיין גבוהים, אך לא לעולם חוסן. החיילים שחוקים, המשפחות שלהם שחוקות וגם המעסיקים כבר שחוקים. אך צה"ל ממשיך ומשתמש במשאב הזה "כאילו אין מחר". ואם תתפתח מלחמה בחזית הצפונית, מה אז? ברור שיקראו באחת לכל המערך כולו. צה"ל מתכנן את פעילותו ומבצעיו על-פי מגבלות המשאבים העומדים לרשותו, חוץ ממשאב מערך המילואים אליו צה"ל מתייחס כמשאב בלתי מוגבל. אבל, גם משאב זה מוגבל, ונכון יהיה לדמות את המצב לגומייה שניתן למתוח אותה עוד ועוד, עד שלבסוף היא נקרעת.
בתחילת פברואר 2024 הניח משרד הביטחון תזכיר חוק לתיקון חוק המילואים שכלל מספר סעיפים, ביניהם הארכת שירות המילואים השנתי של חייל ל-42 יום בשנה ולקצין ל-55 יום. מאז הצבא ומשרד הביטחון לא מקדמים את תזכיר החוק שעלול מבחינתם להטיל עליהם מגבלות. המצב הנוכחי של "צו 8" נוח להם בהרבה ונדמה שאם לאף אחד לא אכפת אז מדוע לשנות?
נכון יעשה הצבא אם יטיל על עצמו מגבלות חריפות שיצמצמו באחת את כמות ימי המילואים בעורף מחד גיסא, ומאידך גיסא יפעיל שיקול דעת מרחיב לגבי גיוס יחידות המילואים הלוחמות על מנת שלא לשחוק אותן
לאור כל זאת, נכון יעשה הצבא אם יטיל על עצמו מגבלות חריפות שיצמצמו באחת את כמות ימי המילואים בעורף מחד גיסא, ומאידך גיסא יפעיל שיקול דעת מרחיב לגבי גיוס יחידות המילואים הלוחמות על מנת שלא לשחוק אותן. ואם זה לא יקרה בזמן הקרוב, מתבקש שוועדת החוץ והביטחון תפעל לחקיקה שתאפשר לצה"ל את שהוא זקוק לו, אך מנגד תייצר את המנופים להגביל את הבזבוז ובעיקר על מנת לא לשחוק את מערך המילואים שמתוח עד הקצה גם כך.
אריאל היימן הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ובעבר קצין המילואים הראשי בצה"ל
