הביקור שהפתיע את העולם הערבי, עורר את חמתה של ארה"ב – ועשוי לרמז על הזדמנות לישראל: ביקורו של בשאר אסד באיחוד האמירויות היה הראשון שערך רודן סוריה במדינה ערבית כלשהי מאז פרוץ מלחמת האזרחים בארצו לפני 11 שנים, והוא מעורר הדים רבים בעולם הערבי. הביקור מהווה עדות דרמטית לקבלתו מחדש של אסד לחיק העולם הערבי, קבלה שמאחוריה עומדים שלל גורמים: מההבנה המתגבשת שאסד ניצח בפועל במלחמת האזרחים, הרצון לדחוק את איראן מסוריה – והחשש של מדינות המפרץ מההשלכות של הסכם הגרעין המתגבש מול טהרן.
8 צפייה בגלריה
בשאר אסד ושליט האמירויות מוחמד בן זאיד. הביקור נשמר בסוד, אבל כלל את כל מנעמי הכבוד הרגילים
(צילום: AP)
אסד במהלך ביקורו באיחוד האמירויות, אתמול
על הביקור של אסד באמירויות לא היו אינדיקציות מראש. אמש, רק אחרי שהסתיים, דיווחה עליו סוכנות הידיעות הרשמית של איחוד האמירויות, ופערה פיות ברחבי המזרח התיכון ובעולם. במהלך הביקור נועד אסד עם יורש העצר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד, מי שנחשב לשליט בפועל של האמירויות. לפי הדיווח הרשמי, אסד עדכן את בן זאיד על ההתפתחויות האחרונות בזירה הסורית, והשניים דנו בשיתוף פעולה באופן שישרת את "האינטרסים המשותפים והשלום במרחב הערבי ובמזה"ת".
כמעט במקביל, פרסמה סוכנות הידיעות הסורית כי אסד נפגש במהלך הביקור גם עם סגן מנהיג המדינה, ראש הממשלה ושליט דובאי, מוחמד בן ראשד. בסוכנות הידיעות נכתב כי בן ראשד בירך על הביקור של אסד והמשלחת המלווה אותו ואיחל לסוריה ולעם הסורי "חיים של שלום ושגשוג". כמו כן, השניים דני ביחסים בין שתי המדינות והאפשרויות להרחיב את שיתוף הפעולה וההשקעות. לצד אסד נכח בפגישות גם שר החוץ הסורי, פייסל מקדאד ובכירים נוספים, ומהצד האמירותי נכח שר החוץ עבדאללה בן זאיד.
הביקור הוא אירוע משמעותי בפני עצמו, שכן מדובר כאמור בנסיעה הראשונה של נשיא סוריה למדינה ערבית מאז פרצה מלחמת האזרחים. יום השנה ה-11 לציון תחילת המחאות נגד משטר אסד חלף ממש בשבוע האחרון, ובאופן כמעט סמלי אסד מתקבל שוב בביקור רשמי באחת המדינות הערביות המשפיעות ביותר במרחב.
בסרטון שפרסמו כלי תקשורת באמירויות, נראה שלכבוד אסד נערכה קבלת פנים מכובדת כמו למנהיגים נוספים המבקרים בארמון באבו דאבי, ולא היה שום ניסיון להצניע את הגעתו. "אסד שוחח באמירויות על העמקת היחסים", דווח הבוקר בעיתון הערבי "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון, שם תיארו את הביקור כ"חטוף ומפתיע".
בעיתון הערבי המוביל "אל-קודס אל-ערבי" הביאו את הידיעה בכותרת הראשית, עדות נוספת לחשיבותה בסדר היום האזורי: "מנהיגי האמירויות קיבלו את אסד באבו דאבי ובדובאי בביקור פתע ביום השנה ה-11 למהפכה הסורית". בעיתון לא הסתירו את הביקורת על הביקור, וציינו כי הוא מתרחש בימים שבהם עדיין נחשפים היקפיהם של מעשי הטבח שביצע המשטר הסורי בבני עמו. "איחוד האמירויות מובילה את המאמצים הערביים לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם סוריה, ופועלת לנרמל את יחסיה עם המשטר הסורי. זאת לאחר יותר מעשור שבו הורחק מהקהילה הבינלאומית בשל המבצע האכזרי נגד אנשי האופוזיציה והכנסתה של המדינה למלחמת אזרחים", כתבו בעיתון על הביקור.
מתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, נקטו באמירויות בעמדה נחרצת נגד משטר אסד ואף תמכו בארגוני האופוזיציה שנלחמו בצבאו. המדינות הערביות הבולטות שתמכו באופן פעיל בארגוני האופוזיציה לאסד היו סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר. האחרונה ממשיכה גם כיום לסייע למורדים החמושים במחוז אידליב – המעוז האחרון שלהם בצפון-מערב סוריה – ביחד עם בעלת בריתה טורקיה, שלה גבול משותף וארוך עם סוריה, והיא מעוניינת לדחוק את איום הכורדים מגבולה.
איראן במוקד: למה חודש ציר אבו דאבי-דמשק?
במקרה של סעודיה ואיחוד האמירויות הסיפור מעט שונה. השתיים מתמודדות עם אתגרים שונים ומעוניינות להפחית כמה שיותר מוקדים רועשים עבורן במרחב. כעת, כשעל פניו נראה שאסד ביסס מחדש את שליטתו ברוב שטחי סוריה ואין איום ממשי על הישארותו בכס הנשיאות, שתי המדינות המפרציות ערכו חשיבה מחדש. כבר לפני יותר משנה חידשו באיחוד האמירויות את הקשרים מול דמשק, בעיקר באמצעות העברת ציוד רפואי והומניטרי להתמודדות עם משבר הקורונה. החותמת הרשמית לכך שחודש ציר אבו דאבי-דמשק הגיעה באוקטובר אשתקד עם שיחת הטלפון שערכו יורש העצר בן זאיד ואסד. כחודש וחצי לאחר מכן נרשם גם ביקור מדיני ראשון, כאשר שר החוץ של איחוד האמירויות הגיע לדמשק ונפגש עם אסד.
מבחינת האמירויות וסעודיה, המציאות הנוכחית בסוריה שבה אסד נותר בשלטון היא ככל הנראה מציאות מוגמרת, ועמה יש להתמודד באופן שישרת בצורה הטובה ביותר את האינטרס של שתי המדינות. בעיתון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון ובעל אוריינטציה פרו-סעודית, דווח לאחרונה כי מאחורי ההתקרבות הערבית המחודשת לסוריה עומד הרצון לדחוק החוצה את איראן. בעיתון נחשפה תוכנית מרשימה של המדינות הערביות שתתבצע כביכול "צעד אחר צעד" – התקרבות ערבית בתמורה לדחיקת איראן והכרה באינטרסים של רוסיה בסוריה.
8 צפייה בגלריה
אסד בחיבוק חם עם מנהיגה העליון של איראן עלי חמינאי, ב-2019. האיראנים רוצים עכשיו את התמורה על הצלתו
(צילום: AP)
נכון לימים אלה קשה מאוד לראות כיצד אסד יצליח להוציא את הכוחות האיראניים ואת ארגוני הפרוקסי שלה בסוריה, אותם שליחים שמכונים לעתים קרובות "המיליציות השיעיות". תחקירים שפורסמו בתקופה האחרונה בעיתונות הערבית מעידים על כך שאיראן ממשיכה להתבסס בכל רחבי סוריה, וביתר שאת.
האיראנים, שמבחינתם הם והרוסים הצילו את אסד והשאירו אותו בשלטון, מעוניינים כעת לקבל את התמורה על כך – שמירה על הציר הפתוח מטהרן לביירות וביסוס כוחות מקומיים שיאספו מודיעין נגד ישראל ואף יפעלו נגדה בעת הצורך. אסד לבדו לא יכול לגרום לאיראנים לעזוב ומי שכן יכולה היא רוסיה, "בעלת הבית" האמיתית בסוריה, אבל בשלב זה נראה שהיא לא ממהרת לפעול בעניין, בעיקר כשהיא שקועה עד צוואר בבוץ הלחימה באוקראינה.
מעבר לזווית של המעורבות האיראנית בסוריה, סוגיה נוספת הקשורה לאיראן ומעסיקה מאוד את מנהיגי המפרץ, ובראשם המנהיגים באבו דאבי ובריאד, היא המשא ומתן סביב הסכם הגרעין שנערך בווינה, ונראה שמתקרב כעת לסיומו. מדינות המפרץ זועמות על עמדתה של ארה"ב, שחותרת להסכם מול טהרן. הן חוששות שהיא מפקירה את ביטחונן, ולכן פועלות להבטיח את עתידן באמצעות הידברות עם כל השחקנים באזור, ובהם גם היריבה איראן בכבודה ובעצמה, לאחר שנים של עוינות.
8 צפייה בגלריה
רוסיה, בעלת הבית האמיתית בסוריה. לא ממהרת לדחוק משם את האיראנים
(צילום: EPA/MIKHAIL KLIMENTYEV / KREMLIN / SPUTNIK /)
ישנן מדינות ערביות נוספות שמגששות בניסיון לחדש צירים מול דמשק, בשעה שהמצב במדינה הולך ומתייצב. היו גם מדינות ערביות שלאורך כל שנות הלחימה בסוריה שמרו על קשרים ברמה כזו או אחרת עם משטר אסד, ולא ניתקו לחלוטין את היחסים עמו. עם זאת, אף אחד מהמדינות הללו לא הייתה אמיצה מספיק להזמין את אסד לשטחה, גם כשברור שהוא השחקן הסורי המוביל על המגרש.
עבור רבים במזרח התיכון, ובעולם כולו, אסד הוא רודן איום שטבח בבני עמו ולא בחל בשום אמצעי לטובת שמירה על הישרדותו האישית ושלמות משטרו. גם בימים שבהם היה נראה שמשטרו קרוב מאוד להגיע לקיצו, הוא המשיך בכל הכוח והשתמש בכל האמצעים שהיו בידיו – גם הבלתי-קונבנציונליים שבהם.
ארה"ב מאוכזבת, אבל תבלע את הגלולה
סביר להניח שתגובות וריקושטים לביקור עוד יגיעו, גם מצד בעלות הברית של האמירויות במערב, שעבורן אסד הוא סדין אדום. ועדיין, אל לנו לשכוח שבימים אלה של מלחמה בין רוסיה ואוקראינה ובמציאות של אי-ודאות בתחום האנרגיה – במסגרתה מדינות המערב מחפשות חלופות לנפט ולגז מרוסיה – האמירויות היא חלק מהפתרון שלהן. במצב כזה, לא מופרך להניח שמנהיגי המערב יבלעו את הגלולה המרה, וימשיכו הלאה.
8 צפייה בגלריה
הנשיא ביידן. ארה"ב "מאוכזבת", אבל בצל המלחמה באוקראינה והחיפוש אחר חלופה לגז והנפט מרוסיה, צפויה להבליג
(צילום: gettyimages)
אפילו ארה"ב, שדוחה את האפשרות לשתף פעולה עם משטר אסד, אפשרה לאחרונה לידידותיה באזור – מצרים וירדן – לנהל מגעים על העברת צינורות גז טבעי וקווי חשמל דרך סוריה ללבנון, באופן שעוקף את הסנקציות הכבדות שהוטלו על המשטר הסורי. הצהרה שכזו לא פורסמה עד לרגע זה, אך קשה להאמין שירדן ומצרים היו יוצאות לדרך ללא אור ירוק מהאמריקנים בכל הנוגע להשלכות הסנקציות על סוריה.
בארה"ב, יצוין, מיהרו להביע אי-נחת מהביקור של אסד באמירויות. "אנו מאוכזבים ומוטרדים נוכח הניסיון להשיב את הלגיטימציה של בשאר אסד", אמרו במחלקת המדינה בוושינגטון. "אסד עדיין נושא באחריות להרג ולסבל של אינספור סורים, וכן למעצרם ולהעלמתם של יותר מ-150 אלף אנשים". גם ארגוני אופוזיציה סוריים, לפחות אלה שעדיין פעילים, פרסמו גינויים לביקור. "קבלת הפנים לפושע המלחמה בשאר אסד באמירויות היא תקדים חמור והפרה של החלטות הליגה הערבית והסנקציות הבינלאומיות. זהו פרס על פשעיו והתעלמות מדמם של מיליון חללים סורים", נמסר מאחד הארגונים הבולטים.
כנראה שללא קשר לביקור אתמול, בעיתון הקטארי "אל-ערבי אל-ג'דיד" הביאו הבוקר קריקטורה שמזכירה מיהו הגורם שהציל את משטר אסד מתבוסה במלחמת האזרחים: "הדוב הרוסי".
ולגבי הזווית הישראלית בסיפור: ישראל לא מתייחסת באופן ישיר להתפתחות האזורית הזאת וכנראה שגם לא נשמע הודעה רשמית בעניין. עם זאת, למתרחש בסוריה יש השפעה גם על ההחלטות שמתקבלות בירושלים, בעיקר בהיבט הצבאי-ביטחוני, שכן יציבות בשכנה מצפון טובה עבור ישראל, ונוח יותר "לקרוא מפה" שלא משתנה בכל יום. האתגר המשמעותי ביותר עמו מתמודדת כיום ישראל מכיוון סוריה הוא ההתבססות האיראנית שרק הולכת וגוברת, ואין ספק שכניסתם לסוריה של שחקנים אזוריים שאיתם יש לנו קשרים דיפלומטיים, על חשבון דחיקת האיראנים, היא שינוי חיובי – גם אם יהיה חלקי בלבד.
