לפני כארבע שנים, בפוסט שהעלה בפייסבוק, סיפר רב-סמל במיל' עומר סמדג'ה (25), שנהרג אתמול מפגיעת פצצת מרגמה במסדרון נצרים יחד עם רב-סמל במיל' סעדיה יעקב דרעי (27), על הבחירה לשרת בקרבי. באותה שנה, בידיעה קצרה במקומון של "ידיעות אחרונות", סיפר אורן סמדג'ה על הבחירה הטובה ביותר שעשה באותה השנה - "שהבן שלי יתגייס לגולני". אחיו של עומר, רום, ספד לו בפוסט באינסטגרם: "הלכת והפקדת בידי את תפקיד האח הבכור".
הלווייתו של רס"ל עומר סמדג'ה
במהלך שירותו הצבאי, שיתף עומר בתחושות שלו כלוחם בפוסט בפייסבוק. "להיות לוחם זה לא פשוט, באמת שלא", כתב לפני ארבע שנים, ב-15 ביוני. "זה לקום בבוקר, כל בוקר, ולסדר את המיטה באותה צורה. זה לשמור שעות על גבי שעות במקומות הכי נידחים בארץ. זה לישון 5 שעות בלילה במקרה הטוב ולא לישון בכלל במקרה הרע. להיות לוחם זה ללמוד שהנשק והקפה השחור הם החברים הכי טובים שלך.
ומה לעשות שלהיות לוחם זה גם משביז", סיפר. "לראות בסטורי את חברים שלך יוצאים למסיבות כל סופ"ש כשאתה במוצב מחכה לתדריך לקראת סיור זה לא הדבר הכי כיף שיש. ושלא תחשבו שאני כועס, ממש לא, אני מפרגן להם מכל הלב... אבל וואלה גם לי בא".
הוא הוסיף: "להיות לוחם זה לשמור על קשר עם המשפחה, החברים ובת הזוג למרות שזה באמת על חשבון שעות השינה שגם ככה בקושי יש לך. ואחרי תקופה עמוסה בקו גם לרדת משמירה ולראות מגילה בווצאפ מחברה שלך ולגלות שהיא כבר לא החברה שלך יותר. להיות לוחם זה להמשיך לתפקד כרגיל למרות הלב השבור והלחץ התמידי שיש לך.
'זר לא יבין' אנחנו תמיד אומרים... וזה נכון. זר לא יבין את המשמעות של להיות לוחם", כתב רס"ל סמדג'ה. "זר לא יבין מה זה לחזור מסיור של 12 שעות ולגלות שהחבר'ה ארגנו על האש מפחיד. זה לשבת בפינת עישון עם המחלקה אחרי יום קשוח ולעשות את הצחוקים של החיים עד שאתם בקושי מצליחים לנשום. זה לסיים שמירה ביום הכי חם בשנה כשכולך נוטף זיעה, להיכנס לחדר ולסיים בקבוק של מיץ תות בננה בחמש שניות... אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים האלה. זה לראות את חבר שלך , שכבר הפך לאח שלך, שבור ומבואס ולהגיד לו שיהיה בסדר, שכולם פה בשבילו, ולדעת שאם אתה תהיה במצב דומה, הם פה גם בשבילך".
את דבריו חתם: "להיות לוחם זה לא קל באמת שלא. אבל בלי לחשוב פעמיים, זה הדבר הכי טוב שבחרתי לעשות!".
"אחת ההחלטות המשפחתיות הכי חשובות שקיבלנו השנה הייתה לגבי הבן הבכור שלי, עומר, שילך לגיוס קרבי משמעותי בצה"ל", סיפר אורן סמדג'ה למקומון "ידיעות אחרונות", לפני כארבע שנים. "לעומר יש בעיות קשב וריכוז, והוא למד בבית ספר לחינוך מיוחד. למרות זאת, החלטנו בבית יחד איתו, שהוא יעשה מה שהוא יוכל כדי לשרת את המדינה בצורה מכובדת".
הוא הוסיף: "עומר עבר מכינה, שיפר את הקב"א שלו ועשה כל מה שהוא היה יכול כדי להתקבל לגולני, לגדוד 51. ידענו על הקשיים שיהיו ועל האתגרים שהוא צריך להתמודד איתם, אבל אנחנו גאים בו ושמחים על הבחירה המשותפת הזאת שעשינו יחד כל המשפחה".
בצהריים, הובא עומר למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. "שמענו מהמפקדים מה באמת קרה שם, ראינו מפקד שבאמת שבור וכאוב", אמר האב אורן בהלוויה. "פה מהמקום הזה אני אומר לכם החיילים - תרימו את הראש, תמשיכו כמה שיותר חזק, תמשיכו להגביר ואל תעצרו עד שננצח. זה המסר שלי לכל מי שנמצא בלחימה הזו. עם ישראל חי".
אימו נפרדה: "כשנקראת למילואים, חששנו מאוד. הבטן התהפכה, ביום שני יצאת דרומה אחרי שהיית באפטר בבית, הייתה לי תחושה מאוד רעה. כל יום סימסתי לך וביקשתי אות חיים. היית אמיץ וגיבור ונפלת כאמיץ וגיבור. אני מבקשת ממך סליחה, אנחנו מצדיעים לך בן יקר ואהוב שלנו. מי ייתן ומותך לא יהיה לשווא. תמשיכו בכל הכוח עד הכרעה מוחלטת, האור חייב לנצח את החושך".
הזיכרון הראשון של האח הצעיר
"ספה אדומה: זה הזיכרון הראשון שלי ממך ב-2005", כתב רום סמדג'ה, אחיו הצעיר של עומר ז"ל, בפוסט שהעלה באינסטגרם. "איך כל הזמן רבנו ושיחקנו בספה הזאת, ממש תמונה שלנו שם חקוקה לי בזיכרון, היית מציק אז כמו שהיית עד הרגע האחרון, וגם לוחם שלא נרגע עד שהטרף נופל".
הוא הוסיף: "הלכת והפקדת בידי את תפקיד האח הבכור. זה לא בסדר, זה לא התפקיד שלי, אבל אנסה לעשות אותו על הצד הטוב ביותר שתתגאה בי כמו שאני התגאיתי בך. אני אוהב אותך עליזה".
