אלפים ליוו היום (שישי) את רב"ט נועה מרציאנו (19), שגופתה חולצה אתמול מעזה, בדרכה האחרונה - ומאות הגיעו עם דגלי ישראל כדי לחלוק לה כבוד מחוץ לבית העלמין הצבאי במודיעין.
הלווייתה של נועה מרציאנו ז"ל
עדי מרציאנו, אמה של נועה, ספדה לה "נועה שלנו, בעולם נורמלי ומתוקן אנחנו לא אמורים לעמוד כאן עכשיו, אבל אנחנו לא בעולם מתוקן. בת 19 נקטפת מאיתנו. מיום שבת השחור אין מנוחה, והכאב שלנו הפך לכאב של המדינה. ניסינו הכל, הפכנו כל אבן וטיפסנו על כל עץ. היום אנחנו מבקשים סליחה שלא הצלחנו. את שמרת עלינו ואנחנו לא הצלחנו לשמור עלייך".
"את היית ילדה של מוזיקה וספרים, טבע טיולים וחברים. לא סתם הסלוגן שלך בוואטסאפ היה 'חייכו כאילו אין מחר'. רצית לשרת בצבא שירות משמעותי וכך היה, היית העיניים של המדינה. למדת תיאטרון ואיך לביים - מעניין מה היית אומרת על ההפקה הזו פה. בטח היית רוצה פרידה צנועה, כזו את. בלי שהתכוונת נתת ביומנך הנחיות ליום הזה: 'דווקא כשקשה צריך למצוא נקודות אור בכדי לעזור עם הקושי. נקודת האור שלנו זו המשפחה הגרעינית שלנו והמורחבת. הגעגוע הוא הדבק החזק בעולם'. השארת הרבה נגיעות של אהבה".
היא הוסיפה כי "בתוך הכומתה שלך רקום המשפט 'זה בסדר לנוח אבל לא לעצור'. רצית עוד, רצית לצאת לקצונה והיום הגעת לדרגה הכי גבוהה של תואר - אני מצדיעה לך. תודה לחברים, לעם הנפלא הזה ולכן משפחות החטופים, המשפחה החדשה שלי. תודה לצה"ל, ללוחמים שהחזירו לי את נועה".
אחותה יובל נשכבה על הארון וחיבקה אותו, וספדה לנועה: "נוני, אני לא טובה בזה כמוך ואת בטח בהלם שאני מדברת מול כולם. סוף כל סוף אנחנו נפגשות אבל לא חשבתי שזה יהיה ככה. בא לי לשבת איתך על הספה ואני מתגעגעת לצחוק המתגלגל שלך. תמיד צחקנו על דברים מהעבר כאילו לא צחקנו על זה אף פעם. אני שמחה שעשית מה שאת אוהבת והגשמת את עצמך כאילו אין מחר. חשבתי איך לספר לך כשתחזרי על כל החברות שנהרגו, אבל עכשיו את איתן בשמיים. רק לפני חודש היה לך יום הולדת, בסוף חגגת אותו בעזה. רציתי לקנות לך מתנה, והיא מחכה לך בחדר - עדיין ארוזה. תמיד חשבתי שתקבלי אותה כשתחזרי הביתה. אתמול הודיעו לנו שחזרת, אבל לא כמו שקיוויתי והתפללתי, והיום אנחנו נפרדות".
גם אביה של נועה, אבי מרציאנו, ספד לה ואמר כי "מודה אני לפנייך מלך חי וקיים שזכיתי לגדל את נועה. בשבועות האחרונים נתקלתי בארץ ישראל הטובה והיפה. שאלו 'מה אתה צריך?', עניתי שיש לי הכל ואין לי כלום. אין לי שמחה או נחמה. עכשיו יש לי מלאך בשם נועה. אני מבטיח לך שאת הדרך שאת רצית להוביל נמשיך ולא נעצור. אני מודה לך שהיית ילדה מושלמת. אנחנו אוהבים אותך בלי סוף ואף פעם לא נשכח אותך. תמיד נתגעגע. נוחי על משכבך בשלום".
הבוקר, כשהדליקה האם עדי נרות נשמה בכניסה לביתה בתקווה לעילוי נשמתה של בתה הבכורה, אמרה כי "אני רוצה להודות לחיילים שחירפו את נפשם בשביל שנועה תבוא הביתה". אז שמרה את ההספדים על בתה ללוויה, אך בשיחה צדדית ביקשה לפגוש את החיילים שהחזירו אותה: "אשמח לחבק אותם אחד-אחד".
מודעת האבל של נועה בת ה-19, שהייתה בקרית איסוף יבשתי בגדוד 414 בחיל הגנת הגבולות, תלויה ברחוב מבצע יואב במודיעין - שלובש כבר שבועות את ההגדרה המדויקת ביותר לישראליות בימינו. כמעט מכל חלון תלוי דגל, על עמודי התאורה והעצים ברחוב קשורים סרטים צהובים למען החזרת החטופים. ביום שלישי האחרון הודיע צה"ל על מותה, כיממה לאחר שחמאס פרסם סרטון שלה מהשבי. בהודעת דובר צה"ל צוין כי היא "חללת צה"ל חטופה בידי ארגון טרור".
ז'רמן מרציאנו, סבתה של נועה, אמרה כי "יש הקלה גדולה שמצאו אותה. יש לנו גופה ויש לנו היכן לבכות. אתמול בלילה הודיעו לנו מאוד מאוחר, היו פה אנשים מהצבא, גם בכינו וגם הוקל לנו ביחד. אמרנו 'הגופה שלה איתנו. יש לנו היכן לבכות ולהתאבל'. היא כל הזמן איתנו בלב ובנשמה. סוף העולם הגיע מבחינתי. אני מקווה שהיא האחרונה ושכולם יחזרו בשלום".
גל חדד, חברתה מבית הספר, סיפרה כי "נועה הייתה מדהימה, התנדבו ביחד כל חופש גדול. נועה תמיד הייתה עושה הכל בחיוך, הייתה מתחייבת לכל דבר במאה אחוז ומחייכת מכל דבר וצוחקת מכל הלב. כולם אהבו אותה. היא הייתה מתנדבת לכל דבר שרק אפשר. ארבעים ימים קיווינו והתפללנו והגענו לבית המשפחה להראות תמיכה. לא ראיתי את הסרטון אבל הבנתי שמשהו קרה, ואז התחיל שברון הלב. הייתי בבית המשפחה כשהודיעו להם שהחזירו לנו אל נועה. ואנחנו יודעים שהיא פה ועכשיו צריך להציל את כל השאר".
במהלך מפגש עם בני משפחות החטופים ותומכיהם שצועדים לירושלים, אמרה אתמול אמה של נועה כי "אין לי קבר. אמרו לי שאני יושבת שבעה, אפילו לא עשיתי לה לוויה שראויה לה". היא הוסיפה כי "אנחנו כאן כדי לומר לכן, משפחות החטופים, החברים שלי, המשפחה שלי – המשפחה החדשה, אף אחד מאיתנו לא בחר להיות במשפחה הזאת, תאמינו לי, לא כיף לנו במשפחה הזו – אבל אנחנו פה איתכן במשימת חיינו, להחזיר את כולם הביתה".
"הבן שלי גיבור, אבל מי יעזור לי עכשיו?"
מוקדם יותר היום הגיעו אלפי בני אדם לבית העלמין הצבאי בחיפה, וליוו למנוחות את רב"ט אברהם פטנה שנפל אתמול בפיגוע במחסום המנהרות בכניסה לירושלים. פטנה, לוחם ביחידת המעברים בגדוד ארז במשטרה הצבאית, נטמן סמוך ללוחם השריון סרן בני וייס שנפל ברצועת עזה לפני כשבועיים וסמל אמיר איל ורס"ל עמית פלד שנפלו בקרב עם מחבלים ב-7 באוקטובר. הוא הותיר אחריו שני הורים, אח ושתי אחיות.
אמו איילנש, שרק לפני חודש עברה ניתוח להשתלת כליה, ספדה לבנה: "אברהם היה עוזר לי ודואג לי. הבן שלי גיבור, אבל מי יעזור לי עכשיו?". בן משפחה צעק "מה יש לי לחיות?", וכמה מקרובי משפחתו התעלפו כשהארון הורד לקבר.
הלוויתו של רב"ט אברהם פטנה
(צילום: אביהו שפירא)
אחיו שלמה סיפר בבכי כי "היית אדם טוב. במותך הצלת חיים. אתה מבין איזה גיבור היית? בעולם הזה יש כל כך הרבה רוע. עם שלא יידע להילחם טוב ולהגן על חייליו ואזרחיו, ויגביל את חייליו, לא יהיה. כמו שכתוב בתורה 'מי שמרחם על אכזריים, סופו שמתאכזר על רחמנים'. אני אוהבת אותך, נתראה בתחיית המתים. אני שמח בשבילך שאתה לפחות בגן עדן, ואתה רואה את דודה שלנו וסבא שלנו. לא יכול לתאר כמה אהבתי אותך וכמה אתה חשוב לי. אוהב אותך אחי היקר".
מפקד גדוד ארז שבו שירת פטנה, סגן אלוף חגי סין איציק, ספד גם הוא: "נלחמת על חייך וחיי חבריך בחירוף נפש. היית חייל למופת. מהרגע שהגעת לפלוגה החיוך שלך כבש את כולם. היית אברהם לוחם אמיץ, שאפתן ובעל תושייה עצמית. חתרת למצוינות בכל תפקיד. אתמול, בעת שעמדת על המשמר, הבחנת במחבלים ומיהרת להגיב ולהילחם. למרבה הצער נפגעת בקרב ושילמת בחייך. בשמי ובשם כל חיילי הגדוד, אני מבטיח שמותך לא יהיה לשווא. מצדיע לך בדרכך האחרונה - היית גיבור בחייך ובמותך".
השרה יפעת שאשא ביטון הניחה על קברו זר בשם ממשלת ישראל, והלווייתו הסתיימה בירי כבוד.
