עמרי שפרוני, שארבעה מבני משפחתו נרצחו בקיבוץ בארי בטבח 7 באוקטובר, היה נעול עם משפחתו במשך 12 שעות בממ"ד כשמרצחי חמאס הסתובבו בסלון. הבוקר (ראשון) סיפר בריאיון לאולפן ynet כי לראשונה מאז אותו יום טראומתי, לקח את בתו ארבל בת ה-5 חזרה לבית הוריו בקיבוץ - ולארון שבו התחבאה. "חששנו מזה הרבה מאוד זמן, אבל הבנו שצריך לעזור לה לעבד את החוויה. זה היה ביקור מרגש וקשה".
(צילום: ליאור שרון)
שפרוני סיפר כי "היא לא זוכרת הרבה, אבל היא זוכרת שהייתה בארון. שם החבאנו אותה יחד עם עוד שני בני דודים שלה, בעודנו מחכים לחילוץ בידיעה שהוא לא הולך להגיע בקרוב, כשהמחבלים מעבר לדלת הממ"ד. הם גם ירו על הדלת ושני קליעים חדרו". לדבריו, "היא הרגישה שם מוגנת, לפי מה שאנחנו מצליחים להבין. את החרדה, האימה וחוסר האונים שאנחנו הרגשנו קשה להעביר ולתאר, זו לא סיטואציה הגיונית באיזושהי צורה.
"עשינו את זה כמובן אחרי הרבה התייעצויות עם המטפלת שלה ועם פסיכולוגים, כדי להבין אם זה נכון ומתי", אמר. "חלק מהעניין, זה שהרגשות והזיכרונות שלה יצופו בצורה חיובית וטובה, ולא בצורה שרודפת את הנפש ואת המחשבה, וגם כדי שלא תדחיק את זה. זה היה הניסיון, ארבל לא זכרה הרבה דברים, אבל יש פרטים שנחרטו לה בזיכרון ולאט-לאט יוצאים החוצה".
שפרוני התייחס לדיווחים האחרונים על התקדמות במגעים לעסקה לשחרור החטופים, שצפויה להתממש בכמה שלבים. "יש עדיין חטופים מבארי בעזה. אני מאוד מקווה שהעסקה שכולם מדברים עליה תצא לפועל עם כולם". לדבריו, "מנסים להשכיח את זה שאנחנו היינו שם לבד והופקרנו, ובעצם אין מי שממש לוקח אחריות על האירוע הזה, למעט האזרחים הנפלאים. הם לקחו אחריות ב-7 באוקטובר ולוקחים אחריות גם עכשיו".
הוא הוסיף: "אני מהמייסדים של תנועת 'קומו', יחד עם יונתן שימריז וחברים נוספים. אנחנו מנסים לייצר פה חוויה אחרת, מציאות אחרת, שמראה את הכוח שיש בעם הזה ובאזרחים של המדינה הזו לתקן". אחיו של יונתן, אלון שמריז, נחטף ב-7 באוקטובר ונורה למוות בשוגג על-ידי צה"ל בשג'אעיה, יחד עם יותם חיים וסאמר טלאלקה.
על הדדליין שנתן שר הביטחון ישראל כ"ץ לרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי, כשהנחה אותו להשלים את תחקירי הטבח עד לחודש הבא, אמר: "שר הביטחון צודק. אני בעצמי נלחמתי על כך שיהיו תחקירים, אבל הוא שכח את החלק השני של המשוואה - שלדרג המדיני יש אחריות גדולה מאוד ולא פחותה מזו של צה"ל.
"הצבא נכשל כישלון טוטאלי באותו יום, אז כל חבר כנסת או שר שאומר את זה בוודאי צודק, אבל הוא לא יכול שלא לקחת אחריות בעצמו. אנחנו רואים פה חוסר מנהיגות טוטאלי לאורך כל הדרך, כבר יותר משנה. אז כן, אנחנו מצפים לוועדת חקירה ממלכתית, חד-משמעית. זו הדרך היחידה לבחון את הדברים האלה".
שפרוני, בן הקיבוץ שמתגורר כיום בגבעת חביבה שבמועצה האזורית מנשה, סיפר כי מאז 7 באוקטובר הוא רוצה לחזור לבארי. "באתי לבקר באותה שבת, כל המשפחה שלי חיה וגרה שם. מאז, משהו מאוד חזק מושך אותי חזרה. אני מקווה שנעשה את זה, אבל אני לא יכול להבטיח. לארבל ולאחיה מעיין יש חיים אחרים וחברים במקום אחר, והבחירות האלה הן לא כל כך פשוטות. אבל אני רוצה לחזור ובארי בוודאי תשתקם. זה יקרה - רק אחרי שהחטופים מבארי ושאר החטופים יחזרו. אחרת אי-אפשר לשקם לא את המדינה, לא את הקיבוץ, לא את אשכול, שום דבר לא ישתקם פה".
"אבנה עבורה את המדינה מחדש אם יידרש"
אתמול סיפר שפרוני בפוסט שכתב ברשת X על ביקורו הראשון עם ארבל בבית שבו התבצרו ביום הטבח. "היא הייתה בת 4 וחודש כשהחבאנו אותה בארון מפני המחבלים שהסתובבו בסלון. למזלנו הטוב לא ניסו לפתוח את הדלת, אבל שני קליעים חדרו כמו סכין חמה בחמאה. אם היו מנסים לפתוח לא היינו כאן".
6 צפייה בגלריה
"באנו להראות לה שכבר אין שם מחבלים". ההרס בבארי, אוקטובר 2023
(צילום: REUTERS/Amir Cohen )
לדבריו, "רגעי האימה וחוסר האונים נצרבו עמוק בנפש, וצפים בכל פעם שאני מביט בילדים ויודע שרק אני אגן עליהם. ושלא תמיד אוכל". עוד סיפר כי "כשחילצו אותנו מבארי באור ראשון של 8 באוקטובר, על ציר 232 - ציר הדמים, היו פזורים עשרות רכבים שרופים וגופות מפוזרות סביבם. לאורך כל הדרך מישהו תלה שלטים: 'נתיב ההפקרה 7/10'. מישהו אחר טרח לעצור שלט-שלט ולמחוק את הכתוב. אולי חשב שככה נשכח, אבל אנחנו לא נשכח. את ההפקרה אי-אפשר למחוק.
"בממ"ד שבו התחבאנו, מול הארון שבו החבאנו את הילדים, אבא שלי תלה שלוש תמונות", הוסיף. "דרור שהייתה בת 5 וחצי כששגיא, אחי הגדול, ברח איתה מבית בוער והחביא אותה מהמחבלים בחוץ מאחורי סלי כביסה; רון אחי הקטן מחולץ מהממ"ד עם זוגתו ועם הלל בן ה-8 חודשים, מלווים בחיילים; ארבל ואני ברכב הממוגן בראשון לפנות בוקר, קופאים מקור כי החיילים הקפיאו את המזגן. היא זוכרת שנסענו 'באוטובוס מקרח'".
הוא סיכם: "באנו איתה לבארי אחרי יותר משנה בפעם הראשונה כדי שתראה שבארי עומדת. שהבית של סבא שופץ וקיים. שכבר אין שם מלחמה ואין מחבלים. בארי עומדת ותעמוד ותשתקם, אנשיה החזקים בונים ויבנו אותה, אבל הם לעולם לא ישכחו. הם גם עדיין מחכים שיחזירו את חבריהם החטופים.
"אני נשבעתי שאשמור על ארבל תמיד. גם מהשכחה וגם מהזיכרון. אני אבנה עבורה את המדינה מחדש אם יידרש כדי שלעולם לא תפחד כמו שפחדנו אז, ושתוכל תמיד לשתות תה מתוק בבית בטוח, במקום שראוי לגדול בו", הוסיף.
