תיעוד מהשריפה אליה נקלעו הישראלים בהר בלאוס
(צילום: מגנוס-פספורטכארד)
יונתן ארבל (23) מתל אביב וחברו דור (22) חולצו אתמול (שישי) משריפת יער בלאוס, לאחר דרמה מורטת עצבים שנמשכה כ-20 שעות. "היה מאוד מפחיד. לאורך הלילה לא האמנו שנצא מהסיטואציה הזאת בחיים, אך הצלחנו לחזק אחד את השני ולעבור את הלילה בשלום. הצלחנו לתקשר באמצעות צעקות עם חברים שהיו למטה מה שקצת הרגיע אותנו. ידענו שמטפלים במצב", שחזר יונתן.
השריפה פרצה במואנג נוי, באזור הררי ומיוער במדינה בדרום-מזרח אסיה הגובלת בתאילנד. ביום חמישי התקבל דיווח ממשרד החוץ על שני ישראלים שנקלעו לשריפה בלאוס ללא יכולת מילוט. צוות משותף של "מגנוס איתור וחילוץ" של פספורטכארד ושל חברת החילוץ של כלל ביטוח "מגן חילוץ ואיתור" הזניק למקום צוות חילוץ מקומי מלווה ברופא, אך החשיכה, תוואי השטח והעשן שנוצר כתוצאה מהשריפה, לצד העובדה שלישראלים אזלה הסוללה בטלפון הנייד, הקשתה על מאמצי החילוץ. לאורך כל הלילה הצוותים פעלו בשטח תוך תקשורת בצעקות עם המטיילים שסבלו מפציעות והיו מיובשים.
יונתן ודור נקלעו לשריפה שהשתוללה במהרה, ונאלצו לנוס על נפשם במשך כמה שעות, עד שהגיעו לצוק - שם התמקמו בין היתר בשל העובדה שלא היה להם לאן לברוח. רק בשעות הבוקר - שהשריפה דעכה, הצוות המקומי הצליח להגיע אליהם. "כמעט נשמנו לרווחה, אך הסתבר שהמסוק חילוץ לא יכול להגיע למיקום שלהם ויונתן עם רגל שבורה, והירידה הרגלית מהמצוק תלולה ומסוכנת אז חיכו לנו עוד כמה שעות עד שהמלאכים, המדריכים המקומיים עם החברים הישראלים, הצליחו להוליך אותו בדרך החתחתים עם הפציעות והגיעו למסוק חילוץ שהטיס אותם לבית חולים", סיפרה יעל ארבל, אמו של יונתן.
עם אור ראשון מסוק החילוץ קיבל את האישורים ליציאה לאזור והזניק מסוק וצוותים קרקעיים לאזור השריפה. אחרי כמעט יממה של מבצע חילוץ דרמטי חולצו השניים ופונו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים מקומי.
בשיחה עם ynet שחזר יונתן בן ה-23: "עלינו לנקודת תצפית מאוד יפה שמקובל לעלות אליה בשקיעה ולאחר מכן התחלנו לרדת. איך שהתחלנו את הירידה התקשרה חברה שהייתה למטה ואמרה לנו שהיא רואה שריפה, לאחר שבדקנו והבנו שזה רציני החברים שהיו למטה התייעצו עם המקומיים וייעצו לנו לעלות לפסגת ההר. אחרי כשעה על הפסגה ראינו שהלהבות הגיעו אלינו והתחלנו לברוח מההר בחושך מכיוון אחר שאין בו שביל. התחלנו פשוט לרוץ על חיינו והיו מספר קפיצות של בערך 10 מטרים שבהם נפצענו".
"לאחר שרצנו כחצי שעה הגענו לנקודה על הדופן של ההר שממנה אין לאן להמשיך ואין דרך לחזור אחורה. שמענו את האש מתקרבת אלינו ושורפת את היער עד שלבסוף ראינו אותה כ-30 מטר מאיתנו והתחלנו להשלים עם המצב ולוותר עד שפתאום האש הפסיקה. נשארנו תקועים בנקודה עד 07:00 בערך, אז קבוצה של מקומיים הצליחה לבסוף להגיע אלינו ולבנות גשר מבמבוקים שיעזור לנו להיחלץ. אני לא יכולתי ללכת בעקבות הפציעות ובהתחלה ציפינו לפינוי מוסק שייקח אותנו מההר. לאחר כמה שעות הבנו שדבר זה לא אפשרי ושהדרך היחידה שלנו לרדת מההר היא רגלית. לרדת מההר רגלית היה הדבר הכי קשה פיזית שעשיתי בחיי, וכשהגעתי לבית החולים לאחר צילום התברר ששברתי את הרגל".
