הלווייתו של יואל להנגהל, אוקטובר
(צילום: אביהו שפירא)
רבע לעשר בלילה, יום חמישי. אל המוקד העירוני בקריית שמונה מגיעים חברי המשמרת הראשונה של "סיירת יואל" ונערכים ליציאה אל מוקדי הבילוי של העיר. כמה ימים לאחר רצח יואל להנגהל הם התגבשו, בהובלת העירייה, והחליטו לעשות מעשה. בעקבות השיח הער בקבוצות הפייסבוק העירוניות פתחו מנכ"ל העירייה יורם ביטון ומנהלת המוקד העירוני מזי מלכה קבוצת ווטסאפ, וקראו לתושבים להצטרף להקמת סיירת הורים שתסתובב בלילות של סופי השבוע והחופשים במוקדי הבילוי של בני הנוער, תפקח עין ותנסה למנוע את הרצח הבא.
לפני כשבועיים התכנסו כ-80 מתנדבים, כולם הורים לילדים, למפגש הראשון מבין שלושה שבו הם מקבלים הכשרה וכלים לפעילות הסיירת. "הילדים שלי אמנם עדיין קטנים ואני לא חי את הדאגות האלו, אבל ברור לי שגם אני צריך לקחת אחריות על הקהילה שבה אני חי", מספר מיכאל טרונך, אב לשניים, שעובד במסגרות נוער בסיכון בקצרין, כשהוא עומד בסמוך למדרגות האבן שעליהן נרצח יואל במכות, בעיטות ודקירת סכין קטלנית.
טרונך, שעבר עם משפחתו לקריית שמונה מבת ים לפני כחצי שנה, לא דמיין שייתקל באלימות כזו בעיר הקטנה והמשפחתית. "מתהפכת לי הבטן מהידיעה שנרצח כאן ילד על לא עוול בכפו", הוא אומר. "מאז האירוע שאלתי את עצמי הרבה פעמים מה אני צריך לעשות כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו. אני מאוד מאמין בכוחה של הקהילה לייצר ביטחון לתושבים, וזו הסיבה שאני פה, גם אם זה אומר שאני מוותר על שעות שינה ועל הבית".
גם דוד עמר, מנהל רובע במתנ"ס המקומי, הוא הורה לילדים קטנים שהצטרף לסיירת. "היו כאן כל כך הרבה נערים שעוד שנתיים בצבא יחרפו את נפשם בשביל החברים שלהם, והם עשו ביואל מה שנראה כמו לינץ' ואף אחד לא אמר 'עצרו, מספיק, הילד הזה מדמם'", הוא אומר בדאגה. "אי אפשר לדעת איך אירוע כזה יתגלגל, וצריך לדאוג שיהיו במקומות האלה אנשים שידעו לשים גבול".
המתנדבים שהשתתפו בהכשרה המיוחדת מטעם העירייה קיבלו כלים לעבודה עם בני הנוער, הכירו את תרבות הבילוי ולמדו על ההבדלים בין הסיירת לבין גורמי האכיפה, הכללים לחובת דיווח לעומת הצורך בסודיות ובפרטיות, ועוד. "למדתי הרבה בהכשרה והופתעתי מדברים שלא הכרתי", מספר עמר. "חשבתי שצריך להיות מגניב ולמצוא חן בעיניהם, אבל הבנתי שצריך להיות מי שאני ולבוא בגובה העיניים".
פענוח הרצח של יואל להנגהל ז"ל
(צילום: דוברות המשטרה)
משתכרים ומסתבכים
מזי מלכה, מרכזת "סיירת יואל", היא אימא לשתי בנות, בת 14 ובת 25. במשך השבוע היא עובדת כמנהלת המוקד העירוני, ובסופי שבוע מתנדבת בסיירת החדשה. "זו עיר קטנה וכולם מכירים את כולם, והתפקיד שלנו הוא לא להלשין, אלא להוות גורם מבוגר שאפשר להאמין בו", היא אומרת. "אנחנו לא נרוץ להורים ונספר להם איפה ובאיזה מצב מצאנו את הילדים שלהם, התפקיד שלנו הוא לא לשפוך אלכוהול לקטינים. מנגד, אנחנו מתעדים אירועים חריגים ומפגשים משמעותיים עם בני נוער וצעירים ומעבירים לרווחה, ואם יש צורך אנחנו פונים למשטרה".
לדברי מלכה, "הדאגות שלי היום, כאימא לנערה בת 14, הן הרבה יותר גדולות מאשר כשבתי הבכורה הייתה בגיל הזה. אני כאן כדי ללוות ולתת תחושת ביטחון לקהילה שלי, שאנחנו כאן עבור הילדים והנוער. איתם ולא נגדם. יושבים ומקשיבים ומחבקים ומלווים, ומשחררים כשאנחנו מרגישים שהעניינים בשליטה".
קריית שמונה של הלילה שונה מאוד מזו של היום. בשנים האחרונות הוקמו בה חדרי קריוקי, ברים ומתחמי מסיבות שמושכים אליהם מבלים מרחבי אצבע הגליל. לא רחוק מהיכל התרבות המקומי, חבורת צעירים שמרביתם הגיעו מחוץ לעיר חוגגת יום הולדת. הורי הסיירת ניגשים אליהם ופותחים בשיחה. הצעירים לא יכולים לסרב לתה החם שמוצע להם בלילה הקר.
"אני חושב שזה מאוד יפה וטוב שהם מסתובבים ככה", אומר תימור פודוגורני (17) מחצור הגלילית. "אם יקרה משהו הם יוכלו להתערב, אבל אני מפחד שהם יכולים להיפגע. לך תדע על מי הם יכולים ליפול". על הרצח של יואל הוא אומר, "מפחיד מה שקרה פה. אני מכיר כמה נערים שהיו במהומה, אבל אני לא יודע באמת מה היה שם. אולי האלכוהול השפיע עליהם. גם אני שותה, אבל לפחות אני שולט בעצמי ויודע את הגבולות".
פודוגורני שמח על המפגש עם חבורת ההורים שמתעניינת בשלומו ובשלום חבריו ומאחלת מזל טוב לחתן השמחה. "אני אולי נראה ילד טוב בעיניים שלך", הוא אומר, "אבל אנשים מסתכלים עלי מוזר ברחוב, בגלל הקעקועים אולי, לא יודע. כאן אני מרגיש שהם לא שופטים אותי ובאמת דואגים לי". חברו ישראל מאיר (19) מחזק את דבריו: "הם אחלה. שימשיכו ככה. זה חסד. הם באים בטוב ובאווירה טובה. כשחבר'ה בגילנו רואים מבוגרים הם עושים כבוד ופחות שטויות".
תומר, אחד מחבורת נערים אחרת שמבלה באזור, מתעניין בנוכחות התקשורתית ומבקש להדגיש: "חשוב לי שידעו שהאירוע הזה לא מייצג את העיר. זה חריג מאוד ויכול לקרות בכל מקום". רועי, אחד הצעירים האחרים בחבורה, מספר שהרצח זעזע מאוד אותו ואת חבריו. "אף אחד לא בא לבלות ורצה לרצוח", הוא קובע. "זה אירוע שהתגלגל והאלכוהול שלט בו. כשאנחנו רואים חבר'ה מבוגרים שמסתובבים כאן ואכפת להם זה מרגש אותי. הלוואי שאבא שלי היה מדבר איתי ככה".
אחרי שחברי הסיירת מדברים עם הצעירים ומוודאים שהכול בסדר, הם ממשיכים בסיור במוקדי הבילוי במרכז העיר. "הכול נראה טוב ויפה ושמח, אבל בקלות יכולה להתפתח תגרה סביב אירוע קטן ושולי", אומר עמר. "האלכוהול משחק תפקיד משמעותי, במיוחד במפגש בין תושבי המקום לבין מי שבא הנה מחוץ לעיר. במקומות כאלה צריך שיהיה מבוגר אחראי".
המתנדבת אושרת וייצמן עבדה בעבר עם בני נוער כרכזת מוגנות, וכיום היא עובדת בחברה הכלכלית של התאגיד העירוני. כבר בקיץ לקחה חלק בסיירת הורים שהוקמה לצורך החופש הגדול. "נתקלתי אז בלא מעט בני נוער שלא רוצים שיתקרבו אליהם", היא מספרת. "ראו אותנו והתרחקו. חשבו שאנחנו שוטרים סמויים. אבל אחרי שיצאנו כל יום במשך יולי אוגוסט, בשלב מסוים הם הגיעו אלינו בעצמם. אנחנו לא מציקים ולא נדחפים, בהתחלה הם תחת מגננה אבל אחר כך הם נפתחים, וזה מדהים".
אש בשדה קוצים
בקריית שמונה גאים מאוד בצעירי העיר ורואים בהם את העתיד - הדור החדש שלא חי תחת אימת האזעקות והקטיושות ושואף להגיע גבוה. דור ההורים עדיין מנסה להבין מה קרה שם, בלילה ההוא שבו יואל נרצח. "לקורונה הייתה השפעה אדירה על בני הנוער", אומרת ויצמן וכולם מהנהנים בהסכמה. "הם עברו שנתיים אבודות ועכשיו הכול יוצא החוצה ומתפרץ באלימות. עבדתי בתיכון ובחטיבה, והנערים איבדו את זה בתקופה שהיו מבודדים ומנותקים מאינטראקציות חברתיות. ראינו את זה בערב של הרצח, איך קטטה מתלקחת כמו אש בשדה קוצים וכולם נסחפים".
כשההורים מנסים לאבחן את הפרופיל של הצעירים, ויצמן יוצאת להגנתם: "זה נוער טוב. נוער שרוצה להרגיש ולשמוח ולבלות כמו שעושים בגיל הזה". דורון שנפר, אב לארבעה מתבגרים ודובר העירייה שמתנדב גם הוא בסיירת, מוסיף: "הנוער שמבלה כאן הוא לא נוער בסיכון. זו טעות להניח כך. הבעיה העיקרית היא דווקא בני הטובים, שההורים שלהם ישנים בבית וסומכים עליהם בשעה שבעצם אין מי שמשגיח עליהם".
"בסוף העולם השתנה", הוא מסכם. "פעם לא ידענו מה זה קורונה ורשתות חברתיות. היום בני הנוער בכל העולם מתנסים בכל, ולא תמיד יש את המבוגר האחראי שינווט אותם. כשאנחנו באים אל בני הנוער והצעירים ומראים להם אכפתיות ומכבדים אותם בתה חם ועוגיות, אתה רואה שהם מרגישים מוגנים יותר. גם ההורים שלהם יודעים שאנחנו נמצאים ברחובות בלילה וזה תורם לתחושת הביטחון.
"לצערנו בלילה שבו יואל נרצח לא היינו כאן, וקרה מה שקרה. האירוע הזה לא מאפיין את העיר, אחוזי הפשיעה בקרב בני נוער כאן הם אפסיים, ועדיין אנחנו לוקחים אחריות. אני לא חושב שאפשר להסתיר שנרצח כאן ילד, ואנחנו לא רוצים לטשטש ולהעלים את האירוע הזה וככה לעודד בתת המודע את המקרה הבא. עד עכשיו לא התחברתי לפרויקטים כאלה, של הורים מתנדבים, אבל הרצח הזה חידד אצל כולנו את ההבנה שבכוחנו למנוע את המקרה הבא. השם של יואל ז"ל מלווה אותנו בכל משמרת".
ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן, סיפר על שורת הצעדים שננקטו בעיר בחודשיים האחרונים במטרה להפיק לקחים מהטרגדיה ולדאוג שהיא לא תישנה. "מאז המקרה קיימנו מעגלי שיח עם בני נוער ושיחות עם צוותים חינוכיים, והקדשנו זמן רב בבתי הספר לנושא. אנחנו מבינים שלאף אחד אין חסינות משום דבר! כשילד נרצח כל הכללים השתנו".
לדבריו, נעשית עבודה רבה גם מול קהילת בני המנשה. "נפגשנו איתם לא אחת, עידכנו אותם על הפעילות שלנו ובעיקר ביקשנו להיות איתם בימים הקשים האלו. בימים אלו פתחנו במתנ"ס גם תערוכה ייחודית המספרת את סיפורם של בני שבט המנשה, והיא תוצג לציבור במהלך החודש הקרוב. בטקס פתיחת התערוכה השתתפו התושבים בהרצאה מרתקת על חיי קהילה בני המנשה בהודו ועד עלייתם ארצה".
