רפאל דודי ביטון (37), שבספטמבר האחרון נסע לבית הוריו של ד' במבשרת ציון ודקר אותו כי סירב לתת לו ניירות גלגול ללא תשלום, ירצה שלוש שנות מאסר וישלם פיצויים בסך 15 אלף שקלים. הוא כפר בהאשמות בבית המשפט, אך הסכין שנמצאה בביתו - ועליה כתמי דמו של ד' - שימשה כראייה מרכזית בתיק.
ביטון, תושב מברשת, הכחיש את ההאשמות כלפיו בבית משפט השלום בירושלים וטען כי "הכול המצאה". סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט ירון מינטקביץ, כתב בגזר דינו שניתן בתחילת השבוע שעבר כי "האירוע יכול היה להסתיים בתוצאה חמורה יותר, אלמלא תושיית המתלונן שהצליח להתגונן מפני הנאשם באמצעות אבן שמצא במקום".
באחד הדיונים סיפר ד' על השתלשלות האירועים ואמר כי "עבדתי במסעדה בקסטל, והנאשם היה אוכל אצלי כל יום. יום אחד הוא ביקש ממני ניירות גלגול, ואז אמר לי 'על זה אני לא משלם', כי הוא שכח את ניירות הגלגול שלו יום לפני בחוץ. אמרתי לו שבחוץ זה בחוץ, זה לא קשור למקום. הוא התחיל להתווכח איתי ואמר לי 'אני אזיין אותך' ויצא". ד' סיפר כי התקשר לאחיו של ביטון וביקש משניהם להגיע כדי שיוכלו ללבן את העניין. "הוא הביא אותו, לחצנו ידיים, ולאחר מכן לא ראיתי אותו", אמר.
2 צפייה בגלריה
"הנאשם פגע בגופו של המתלונן, בכבודו ובתחושת הביטחון שלו", השופט מינטקביץ
(צילום: הנהלת בתי המשפט)
ד', שהחל לעבוד במסעדה אחרת ביישוב שואבה, סיפר כי ראה את ביטון יושב שם לאכול. "פניתי אליו, להגיד לו שלום, והוא אמר לי 'אל תדאג, אנחנו ניפגש'. השבתי לו ש'הנה נפגשנו עכשיו', והוא ענה לי 'לא, פה יש מצלמות' ויצא". לאחר מכן ד' הגיע לבית הוריו, כשלפתע "ראיתי רכב עוצר ומישהו יורד בריצה. הלכתי לדלת כדי לראות מי זה, ואיך שפתחתי אותה ראיתי את ביטון. הוא אמר לי 'אמרתי לך שניפגש' ודקר אותי", סיפר ד'.
ביטון, שבכלל היה אמור לשהות במעצר בית בבית שמש בעת המקרה, כפר כאמור בכל האישומים. "לא יצאתי מטר מהבית, לא הפרתי תנאים", טען. "הכול המצאה אחת של ד' שהמציא והעליל עליי. לא עשיתי כלום כשהוא תקף אותי, זה היה בשניות והוא ברח. אם יש עליו פציעות זה לא ממני".
השופט מינטקביץ אמר בגזר הדין כי "העובדה שדקירתו של ד' התרחשה כשברקע סכסוך על עניין של כלום היא מצמררת. המעשים משקפים התנהגות בריונית, אלימה וחסרת מעצורים של ביטון, שחברה חפצת חיים חייבת להיאבק בה". הוא הוסיף כי "מדובר באירוע שחומרתו רבה, הן בשל התכנון המוקדם, הן בשל הצטיידות בסכין, הן בשל תוצאות המעשים בפועל, הן בשל התוצאות האפשריות שיכלו לגרום והן בשל היות המעשים חלק מתת-תרבות הסכין, שאותה יש לעקור מהשורש".
