חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, שהתקבל בשנת 2000, היה אחת מגולות הכותרת של הקואליציה דאז בראשות אהוד ברק. הוא עבר ביוזמת האגודה לזכויות האזרח וקיבל את גיבויו המוחלט של משרד המשפטים. הוא כונה "חוק הסלקציה", שכן הוא נחקק בעקבות פרסומים על אפליית צעירים יוצאי אתיופיה בכניסה למועדוני לילה, לבריכות שחייה, לגני שעשועים ועוד בשל צבע עורם. החוק – שאותו מבקשת קואליציית נתניהו המתגבשת לתקן - קובע שמי שעיסוקו באספקת מוצר, שירות או הפעלת מקום ציבורי, לא יפלה מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, גיל, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות.
עם זאת, כבר כעת קיימות חריגות לאכיפת החוק, אם האפליה מתחייבת בשל אופיו או ממהותם של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי: כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים, ובתנאי שצרכים מיוחדים לא נוגדים את מטרת החוק. מדובר למשל על קיום מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, אם אי-הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את המוצר או השירות (ובלבד שההפרדה מוצדקת בהתחשב באופיו של המוצר או השירות, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו ועוד).
הפרת החוק מהווה עבירה פלילית והעבריין חייב בפיצוי לאדם המופלה ללא הוכחת נזק בעד 61 אלף שקל. הסכום מתעדכן לפי מדד המחירים לצרכן. עד כה, בתי משפט לתביעות קטנות פסקו פיצויים בגובה של בין 3,000 ל-9,000 שקל על כל מקרה של מניעת כניסה למועדון על רקע מפלה, אולם בתביעות בבית משפט השלום נפסקו סכומים גבוהים בהרבה, שהגיעו ל-60-30 אלף שקל.
אף שהחוק עלה בעיקרו ככלי למאבק בסלקציה במועדונים, הוא שימש בתביעות במגוון תחומים. כך למשל, הוא היווה עילה עיקרית בתביעה לפיצוי שני אזרחים ערבים שעברו הליך בידוק משפיל לקראת עלייתם למטוס של אל על, וכן של קטינים שעלו מאתיופיה שהורחקו מגן ממלכתי-דתי בערד משום שהיה בגן מספר גדול של ילדים מעולי אתיופיה.
בתובענה ייצוגית שהגישה עמותת "קולך" נגד תחנת הרדיו "קול ברמה", על שזו סירבה להעלות נשים לשידור, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים על פיצוי של מיליון שקל לקרן תובענות ייצוגיות לטובת העצמת נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות, ועוד 300 אלף ש"ח עבור גמול ל"קולך". בערעור לעליון הוגדל הפיצוי בגין הגמול ל"קולך" והוצאות המשפט ל-430 אלף שקל.
ביוני 2022 פסק בית משפט השלום בתל אביב שהחלטה של אוניברסיטת תל אביב לקיים מפגשי נטוורקינג של הפקולטה לניהול במסעדה לא כשרה היא אפליה של סטודנט דתי. האוניברסיטה חויבה לפצות את הסטודנט ב-30 אלף שקל בתוספת 15 אלף שקל הוצאות משפט.
"כשתהיה לגיטימציה, מספר המופלים יעלה"
מה תהיה מהותו של התיקון המוצע כעת על ידי הקואליציה? השיח הציבורי והתקשורתי מתמקד בימים האחרונים בהיבטים "דתיים" אפשריים. אתמול התבטאו שני חברי הציונות הדתית – ח"כ אורית סטרוק וח"כ שמחה רוטמן – על כך שרופא יוכל לא להעניק "טיפול שלא תואם את אמונתו" ושבעל מלון יוכל לסרב לארח הומואים. "כרגע נראה שהתיקון מתיר רק לדתיים להפלות", קובע ד"ר אדם שנער, מרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת רייכמן.
דיון בוועדת הכנסת על סוגיית ההפליה
(צילום: ערוץ כנסת)
- אדם פותח עסק פרטי. אין לו זכות לעשות בו מה שהוא רוצה?
"ברגע שאדם פותח עסק במרחב הציבורי הוא חייב לקחת על עצמו כל מיני חובות. הוא לא יכול להפלות. הוא חייב לספק את המוצר לכל מי שזקוק לו. גם רופא שמגיש שירות ציבורי לא יכול להפלות בין דתות. ברור שאם השירות עצמו בעל אופי דתי מובהק, כמו מקווה, חתונה דתית על ידי רב של זוג להט"בי או בקשת תעודת כשרות למי שמוכר חזיר לא נכללות באיסורים.
"ברגע שתהיה לגיטימציה לאפליה, מספר המופלים יעלה. הרי המדינה לכאורה אומרת שזה בסדר. פרופ' נטע ברק-קורן ערכה מחקר שבחן את השפעתו של פסק הדין של בית המשפט העליון האמריקני בפרשת האופה מקולורדו שסרב להכין עוגה לחתונה של זוג הומואים. גם לגבי עסקים שבעבר נחשבו כידידותיים ללהט"בים, אחרי פסק הדין נרשם פער של 9% בין היחס שלהם לזוגות סטרייטים לזוגות להט"בים. 75.5% יחס אוהד לסטרייטים לעומת 66.3% יחס אוהד לזוגות להט"בים".
פורסם לראשונה: 19:55, 25.12.22
