עד כה חזרו משבי החמאס 118 חטופים, אך ישנם 136 שנותרו מאחור ומשפחותיהם עושות ככל שביכולתן על מנת להשיבם. משפחות החטופים, כמו גם משפחות השבים, דורשות להיפגש עם קבינט המלחמה ולהמשיך במאבק לחזרה הביתה.
דני אלגרט, אחיו של איציק שעדיין חטוף בעזה, הגיע היום לאולפן ynet ותיאר את ההתמודדות והקושי עם חזרתם מהשבי של רבים, כשאחיו איציק לא נכלל ברשימות.
אח של איציק אלגרט: "בלי לחץ היינו נכנסים לקטגוריה של הדר ואורון"
דיברת עם החטופים, או מישהו מהמשפחות שלהם? היו הרבה שחזרו מניר עוז, מישהו ראה אותו?
"כן. לשמחתנו מישהו ראה אותו, וקיבלנו באמת אות חיים מאוד ברור ומהימן גם. ואנחנו שמחים על זה, זה ממש שחרר מאיתנו אנחת רווחה מאוד-מאוד גדולה".
דני אלגרט: קיבלנו אות חיים מאוד מאוד ברור
(צילום: טל אזולאי)
אנחנו יודעים שאחיך נפצע בזמן החטיפה
"ראו אותו וראו גם את הפציעה, לכן אני אומר שהעדות היא מהימנה, כי הפציעה הייתה תוך כדי זה שהוא דיבר איתי בעצם בטלפון והוא נחטף תוך כדי שיחת הטלפון איתי. מהפעימות שהם קיבלו, אז אנחנו יצאנו נשכרים ועכשיו אנחנו מחסירים פעימות. עכשיו אצלנו הפעימות לא כל כך סדירות".
"מהפעימות שהם קיבלו, אז אנחנו יצאנו נשכרים ועכשיו אנחנו מחסירים פעימות. עכשיו אצלנו הפעימות לא כל כך סדירות"
"ראינו שבעצם החמאס מפר את ההסכם ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל לחזור לדרך שבה הוא השתכנע לעשות את הפעימות הקודמות".
אתה מקבל את ההסברים של מערכת הביטחון וראש הממשלה שלא הייתה ברירה?
"אם לא היינו מפעילים עליו לחץ אז היינו נכנסים עכשיו לקטגוריה של גולדין ואורון ומחכים תשע שנים, עם גופות, הם לא היו עושים כלום. אני לא יודע היכן הוא מוחזק, אבל אני מתאר לעצמי שזה בחלק הדרומי של הרצועה עכשיו, כי כולם ירדו דרומה וזה יותר צפוף וזה יותר מסוכן".
"שני בנים שלי עכשיו נלחמים, ואותם החמאס רוצה להרוג, את אחי בינתיים החמאס רוצה לשמור כנכס. יש כאן מצב מאוד מורכב, שאני צריך עכשיו כאילו להחליט למי לדאוג פחות ולמי לדאוג יותר. אז לא, אני סומך על הצבא, אני סומך כרגע על האנשים שמקבלים את ההחלטות שם בצבא, ואני מתאר לעצמי שהם עושים את זה אחרי שהם עושים הערכת סיכונים נכונה ויש להם מודיעין ויש להם עובדות, הם לא לוקחים סיכון יתר על המידה. מצד שני, אני מוכן עכשיו לעשות הסכם של כולם בעד כולם, וסינוואר החוצה. אין לי שום בעיה, שייקחו את סינוואר, יגרשו אותו מהרצועה, ינקו את בתי הכלא".
"אני רוצה לומר שהיום אנחנו הולכים לפגוש את שר הביטחון ואנחנו מקווים לשמוע ממנו דברים שהם באמת דברים קונקרטיים. מה שהוא יכול כמובן לומר, אבל שישתפו אותנו קצת ויתנו לנו קצת תחושה שבאמת יש על מי לסמוך, אני אתמול נחשפתי לתשדיר תעמולה, אני קורא לזה תשדיר בחירות שהיה אתמול בלילה".
"למה לא הקראת את השמות של אלה שהלכו ב-7.10? למה לא הקראת אתמול את השמות של אלה שנשארו בעזה?"
-אתה מדבר על מסיבת העיתונאים של נתניהו?
"כן, זה היה תשדיר של תעמולת בחירות, ממש חיכיתי לראות את הוועדה של זה, ממש הייתה הקראת שמות וכל זה. איפה היית ב-7.10? למה לא הקראת את השמות של אלה שהלכו ב-7.10? למה לא הקראת אתמול את השמות של אלה שנשארו בעזה? אז זה נותן לנו, לפחות לי, תחושת ביטחון, מצד אחד זאת רכבת ההרים של חוסר אמון בדרג הפוליטי ומצד שני רצון גדול מאוד לסמוך על הדרג הצבאי והמדיני".
"אני רוצה להגיד מילה אחרונה, הממשלה צריכה לדעת ולהבין, זה לא משנה כרגע מי, אבל שהם אחראים להחזיר את החטופים עד האחרון שבהם, שלא תהיה פה פאוזה עכשיו שהחזירו חלק מהחטופים ומעכשיו אפשר לעשות דברים אחרים. בכל דרך הם אחראים עד הסוף, הם איפשרו לזה לקרות והם צריכים להחזיר אותם עד הסוף".
אמא של רומי גונן: "אנחנו לגמרי זכאים לקבל תשובות"
-מירב לשם גונן, אמה של רומי. איך עבר עלייך סוף השבוע רווי התהפוכות?
"לא פשוט. מאוד מאתגר. גם שומעים את העדויות, והעדויות , דווקא מה שבסרטונים שהועבר, אני חושבת שזה העדויות הקלות יותר, באופן יחסי, אם אפשר להגיד עליהן שהן קלות. ההלוויה של אופיר צרפתי שהייתה ממש קשה. העובדה שעוד הפעם התחילה לחימה, אי-אפשר להסביר את הקושי, קשה להעביר אותו, זה משהו בבטן שממש מתערבב כל הזמן, המתח הזה".
קיבלת אות חיים, יש בזה מעט אור
"יש בזה הרבה מאוד אור, וזה גם משהו שטוב לדעת, כי עכשיו גם העולם יודע באופן מוכח שרומי נמצאת בחיים וזה הדבר הכי חשוב בעיני. אני חושבת שזה גם מעודד ונותן ככה עוד קצת אנרגיה, לנו בטוח, אבל אני חושבת שגם לאנשים שסביבנו, גם לכל עם ישראל שאיתנו ואני חושבת שזה גם נותן, בעיני זה צריך לתת גם כוח לקבינט, שהוא יודע שהוא מתעקש על אנשים שהם בחיים שם".
"לא ממש העבירו לנו מידע, המעט שעבר זה עבר גם ככה דרך יד שלישית, זה שראו אותה בחיים, ושהפצע שלה לא מטופל היטב"
מי בעצם שמעביר או מעבירה לך את אות החיים, מה מספרים מעבר לאות החיים? משהו על הרוח של רומי?
"לא ממש העבירו לנו מידע, המעט שעבר זה עבר גם ככה דרך יד שלישית, זה שראו אותה בחיים, ושהפצע שלה לא מטופל היטב, שהוא מוזנח. וזה פחות או יותר מה שהעבירו לנו, וזה מספיק כדי לתת שקט, כדי גם לא, את יודעת, לאלץ את הצד השני, את מי שזה לא היה, להיכנס לפרטים שכל אחד, אני לא יודעת, כל אחד מה שהוא עבר שם. זה מספיק. מספיק טוב לשמוע".
(מירב לשם גונן" לא ממש העבירו לנו מידע,צילום: טל אזולאי)
"אנחנו מחכים לפגישה עם הקבינט, כמו שראיתם שביקשנו אתמול, החטופים המשוחררים ביקשו. זו שאלה שבאמת הייתי רוצה לשאול, איך יכול להיות שבתוך הרשימות, הבת שלי עוד לא הייתה. אולי הייתה אמורה להיות בשמינית או בתשיעית כי זה רק לוגי, לא היו שם עוד, אין עוד הרבה נשים שם, וזה בדיוק המטרה שלנו כשביקשנו, וגם החטופים ששבים ביקשו להיפגש עם הקבינט, לקבל תשובות, לקבל מידע, לקבל תקשורת. ואני חוזרת על הבקשה מאתמול, ביקשנו פגישה עם הקבינט".
את איזשהו ערוץ תקשורת לכולם
"אין דבר כזה ואני גם לא ממליצה לאף משפחה ללכת באופן פרטני לפגישות, כי זה בדיוק חלק מהפילוג שיכול להיווצר, אנחנו משפחה אחת גדולה ובמשפחה אחת גדולה אנחנו הולכים ביחד ואני מצפה שיקרה בדיוק מה שקרה ביום שני לפני שבועיים, שהקבינט ייפגש עם כולנו, כי כולנו זכאים לקבל תשובות בזמן אמת. אני אולי הפנים בגלל שיותר קל לי להתראיין או יותר קל לי לדבר, מהרבה סיבות שהן פרקטיות בלבד אבל אין לי יותר זכות לקבל תשובות כלשהן מאשר כל משפחה אחרת".
אתם יודעים אם היא בצפון או בדרום הרצועה?
"אין שמץ של מושג איפה. אני אפילו לא בטוחה שהחטופים שחזרו יודעים איפה הם מוחזקים, אני לא באמת יודעת, אבל לא שאלתי, שוב. או שלא יודעים או שזה מידע שעדיף שאני לא אדע לפחות או שעם ישראל לא יידע כרגע וזה כן מנוהל בצורה כזו או אחרת דרך המודיעין. שוב, צריך לתת את המקום לפעולות, יש פעולות מתחת לפני הקרקע, לא צריך להפריע להן, יחד עם זה, כן, אנחנו לגמרי זכאים לקבל תשובות, כולנו".
חידוש הלחימה מכניס אותך מצד אחד לחשש, מצד שני את אומרת שאמרו לכם שתחת לחץ יהיה אפשר להגיע לעוד עסקאות
"לחימה כזאת לפי מה שאני מבינה, מהגורמים הממשלתיים, היא לא אמורה להיות לחימה ארוכה. אני לא אסטרטגית, אני אמא, זה בדיוק סוג השאלות שאני מצפה להיות מסוגלת לשאול את מי שצריך לקבל החלטות ולקבל עליהן תשובות. כדי להבין מתי בדיוק אתם חוזרים לשולחן, מה בדיוק הדבר הזה שצריך לקרות כדי שהמו"מ ימשיך ולא ניגרר עכשיו לאיזושהי לוחמה שתשאיר את האהובים שלנו שם".
סבא של אופיר אנגל: "המסע"ת של נתניהו הייתה נוראית"
אחד החוזרים הוא אופיר אנגל. אחד הלוחמים המשמעותיים בקרב הזה היה סביו יוסף. בוקר טוב
"אני עד עכשיו לא נרגע. מרוגש כולי, מהעוצמה של כל האירוע הזה. עברנו 54 ימים מטורפים, קשים, מטלטלים, ופתאום ראינו אותו".
שבת ראשונה בבית לאופיר אנגל
(צילום: טל אזולאי)
שתף אותנו בקשיים
"אנחנו כמשפחה משתדלים לחזק אותו, להיות איתו בבית חולים. מדי פעם אני קופץ למטה, כשאופיר יתחזק תוך יומיים שלושה אני מקווה, אז אני אקדיש את עצמי יותר זמן למטה כי בזה אני רואה היום את המשימה החשובה ביותר שניתן לחשוב עליה בימים אלה".
"הוא חזק, נפגשנו בדרך במעלית כשהוא עלה בבית חולים, הוא חיבק אותי חזק-חזק והדבר הראשון שהוא אמר לי: סבא, לא עינו אותי. ואני התפוצצתי, זה הדבר הראשון שהוא אמר לי, אבל אחר כך ישבנו ושוחחנו והבנתי שלא היו חיי דבש שם. אמנם היה לו מזל גדול שלאורך כל התקופה הוא היה יחד עם יוסי שרעבי ויחד עם הנער השני. עמית שני".
"ישבתי מול הטלוויזיה, אני בדרך כלל לא יושב מול הטלוויזיה, בימים האחרונים. ראיתי אותו, זה היה אירוע נוראי, בלי בושה, פשוט אין מילים, אני לא רוצה להיות גס מדי"
"הם ביחד הועלו על הרכב ב-7 לחודש, הנורא. עלו על רכב , הוסעו לאנשהו בעזה, לא ידוע לנו עד היום בדיוק איפה הוא היה, והם היו כל התקופה הזאת יחד עד יום לפני שאופיר ועמית השתחררו יחד ואת יוסי לקחו ולא יודעים מה קורה איתו עד היום. אנחנו חייבים לעשות הכל כדי להחזיר את יוסי ואלי אחיו, שאגב לצערנו הרב, לפני חודש קברנו את אשתו ושתי בנותיו".
מה חשבת על מסיבת העתונאים אתמול של נתניהו, שהוא הקריא את השמות והצהיר ש"אנחנו הבאנו את החטופים"
"זה היה אירוע נוראי. ישבתי מול הטלוויזיה, אני בדרך כלל לא יושב מול הטלוויזיה, בימים האחרונים. ראיתי אותו, זה היה אירוע נוראי, בלי בושה, פשוט אין מילים, אני לא רוצה להיות גס מדי, בתקשורת, אבל האדם הזה לא ראוי להנהיג אותנו. די, די. מה שהוא עשה לנו, הנזקים שהוא עשה לנו, הוא לא אחראי על גידול החמאס הוא אומר? מי פיתח את החמאס? מי נתן את כל הכסף לבנות את מה שבנו שם בעזה? מי דאג לזה? מי לא עצר את זה? פשוט זוועה ואני לא רוצה יותר לדבר על זה, זה פשוט מוציא אותי מדעתי ".
אלה בן-עמי, הבת של רז שחזרה: "אמא חזקה וחזרה חזקה כפול"
הטלפון הראשון שאני חושבת שהדהד אצל כולנו מה קורה, שיחה בה התקשרת לאחד האולפנים ואמרת שראית את אבא שלך חטוף לעזה, ואז ראינו את אמא שלך נחטפת על ידי האספסוף העזתי, יחפה. אז קודם כל איך היה לחבק את אמא שלך שוב?
"זו תחושה שאני לא יודעת לתאר אותה, זה היה עוצמתי ומרגש, וכל כך התרגשתי סוף-סוף לראות אותה, לראות את הפנים שלה, לראות שהיא בסדר, כי כל התקופה הזאת חיינו בחוסר ודאות מאוד גדול, לגבי המצב הבריאותי שלה ולגבי איך היא מרגישה. זה באמת היה מאוד-מאוד עוצמתי".
אלה בן עמי: "תחושה שאני לא יודעת לתאר אותה"
(צילום: טל אזולאי)
איזו אמא חוזרת?
"אמא חזקה כסלעים, מה שהיא הhיתה, אמא תמיד היhתה חזקה והיא תמיד היhתה הבן אדם הכי אופטימי שאני מכירה ותמיד באמת ממנה שאבתי את כל הכוחות שלי והיום היא פשוט עוצמתית כפליים וחזקה הרבה יותר ממה שהיא היhתה. היא נסעה חזקה וחזרה חזקה כפול".
"אנחנו עדיין נמצאות בביה"ח, אנחנו עדיין פה איתה, היא עדיין מאושפזת, היא עוברת המון-המון בדיקות רפואיות בעקבות המחלה שיש לה שלא טופלה במשך כל הזמן הזה. וזה קצת קשה, כי בנוסף לבדיקות יש פה כמה נדבכים, היא גם פוגשת את כל המשפחה שהיא לא ראתה המון זמן, ואנחנו משפחה מאוד גדולה וחמה, וגם היא נלחמת על אבא, היא לא יכולה לחיות בלעדיו, היא יודעת שאנחנו לא יכולות לחיות בלעדיו. אז ביחד זה לא שגרה, בשום צורה".
מה אתם יודעים על מצבו של אבא בשבי, אמא ידעה לספר משהו?
"אנחנו באותו מצב של חוסר ודאות כמו שהיינו עם אמא וכמו שהיינו עם אבא לפני שאמא חזרה, אנחנו נמצאים באותו מצב כרגע, וזה קשה, מאוד. כי אחרי שאנחנו שומעות את החוויות שאמא עברה, אנחנו פחות או יותר מצליחות להבין אם אבא, מה אבא חווה שם, הם בטח לא חווים את אותם דברים, אבל לדעת כמה היה קשה לאמא, זה רק הכניס עוד דחיפות ולחץ להוציא את אבא".
"היא הגיעה לכאן וראתה את החולצות שאנחנו לובשות והיה פה הלם, היה הלם שאנחנו בכלל בחיים, והכל היה מאוד-מאוד קשה ומציף"
כשאמא עוזבת את השבי, היא לא יודעת שהיא משאירה מאחור את אוהד, היא לא יודעת מה מצבו?
"היא הגיעה לכאן וראתה את החולצות שאנחנו לובשות והיה פה הלם, היה הלם שאנחנו בכלל בחיים, והכל היה מאוד-מאוד קשה ומציף. ההורים היו לבד בבית ובגלל זה היא גם לא ידעה מה קורה עם אף אחד מהמשפחה. נותק איתה הקשר מאוד-מאוד מוקדם, וגם בעצם החטיפה שלה ושל אבא הייתה בנפרד, אנחנו יודעים את זה עכשיו בדיעבד כשהיא מספרת לנו את זה. היא מספרת שירו באבא באזור הכתף והם ישבו בחדר וחיכו, היא לא ממש ידעה למה, הוא גם לא יכל להגן על הדלת כי הוא באמת היה מאוד חלש. היא מספרת שהוא ישב על המיטה בממ"ד חיוור ולבן והיא התחבאה מתחת לשמיכה בצד של החדר, ובאמת היא שמעה איך תופסים את אבא וכמה דקות אחר כך נכנסו ולקחו אותה"
אמא שלך חוזרת גם לסיטואציה שאין בית. היא רצתה לחזור לשם?
"זה מאוד מורכב, היא לא רוצה להחליט בלי אבא כלום. היא יודעת שלה יהיה מאוד קשה לחזור לשם והיא כרגע מדברת על זה שהיא לא תוכל לחזור לשם, אבל ביחד עם זאת היא כל הזמן מדברת על הבית וכמה היא מתגעגעת אליו וכמה היא רוצה לחזור ולשקם אותו. אני פשוט חושבת שזו סיטואציה שהיא מאוד-מאוד מבולבלת ובאמת אנחנו משפחה מאוד-מאוד מאוחדת, וכמה שהיא לא רוצה כרגע, אני לא יודעת מה יהיה כשאבא יחזור ומה ישתנה".
