לאדם כמוני, שאיננו חשוף למידע מסווג, קשה מאד לקבוע מה היקף הוויתורים הנכון במשא ומתן עם חמאס. השאלות הערכיות קשות אך מוכרות, ובמרכזן השאלה מתי נכון להקריב ביודעין את חייהם של עשרות אנשים מזוהים כדי להציל רבים יותר, אך בלתי מזוהים בשלב זה, או כדי למנוע פינוי סופי של ההתיישבות העברית בנגב, שקמה בשנת 1946. אבל לא אלה הבעיות שמונעות ממני לגבש דעה. הקושי הקודם להן הוא שמידע שחיוני לקבלת ההחלטה מוסתר ממני: אינני יודע מה מבטיחים האמריקאים בתמורה לעשיית העסקה, איזה איום הם מציבים במקרה שישראל תסרב לעשות אותה והאם האיום אמין, כמה חיילים צפויים להיהרג במהלך כיבוש רפיח ומהן האפשרויות ליום שאחרי, וכן הלאה.
המצב גרוע עוד יותר כאשר אינני סומך בלב שלם על שיקול הדעת של המדינאים והקצינים, המחזיקים במידע הנדרש להחלטות. אינני יודע, לא לגבי תומכי עסקה ולא לגבי מתנגדיה, האם הם מקבלי החלטות מוצלחים והאם הם דואגים אך ורק לאינטרס הציבורי.
אולם, מכיוון שלא אני אקבל את ההחלטה, אלא מי שברשותם המידע, הדיוק של המסקנה שלי פחות חשוב. ההחלטה המיידית הניצבת בפניי באופן פרקטי היא רק במי לתמוך במאבק הציבורי: בתומכי העסקה או במתנגדיה. זו אינה אותה שאלה, שכן יתכן שהאסטרטגיה המועילה היא לתמוך בעמדה גם אם יש חשש שהיא שגויה.
אילו בן משפחתי היה חטוף, לא הייתי נמנע מהפעלת כל לחץ שיכולתי להפעיל לקידום עסקה, גם אם היא לרעת האינטרס הציבורי הכולל
אין צורך בתחשיב מחוכם של תורת המשחקים כדי להסביר מדוע הפגנות בטיעון ש״חייבים עסקה עכשיו״ מחזקות את יכולת המיקוח של חמאס. העובדה שחמאס חוזר ומהדהד את תמונות המפגינים בישראל ושם בפי השבויים טקסטים בעברית הלקוחים מיחצ"ני ״מטה משפחות החטופים״ מדברת בעד עצמה. למען האמת, העובדה הזאת לא הייתה גורמת לי, אילו בן משפחתי היה חטוף, להימנע מהפעלת כל לחץ שיכולתי להפעיל לקידום עסקה, גם אם היא לרעת האינטרס הציבורי הכולל. גם אילו הייתי נזקק לתרופה מצילת חיים הייתי מנסה לשכנע את מקבלי ההחלטות שהכרחי לכלול אותה בסל התרופות, למרות שבמחיר שלה ניתן להציל אנשים רבים אחרים. אדם קרוב אצל עצמו. אבל היות שבמקרה זה אני נמנה על המיליונים שתוצאות ההחלטה אינן נוגעות להם במישרין ובאופן מיידי, אני חופשי לקדם את האינטרס של כלל הציבור.
המידע הדל שברשותי לא מאפשר לקבוע אם בן גביר וסמוטריץ', למשל, צודקים בהסתייגותם מעסקה ואם נתניהו מעכב אותה בגלל חששות קואליציוניים. הדבר שניתן לדעת הוא שמי שמנהל את המו״מ עם חמאס יבוא מעמדת כח טובה יותר ככל שחמאס יחשוב שנתניהו שבוי בידי בן גביר וסמוטריץ'. אם מנהל המו״מ יקבל החלטות על סמך האינטרס הציבורי והמידע, שהוא מחזיק ואני לא, התוצאות שהוא ישיג תהיינה טובות יותר ככל שיתקבל הרושם שלבן גביר ולסמוטריץ יש זכות וטו. כמו כל מנכ״ל שמסביר ש״הצעה כזאת לא תעבור בדירקטוריון״ וכל עו״ד שמסביר למגשר ש״ללקוח יש קו אדום״, גם ממשלת ישראל תביא לשולחיה תוצאות טובות יותר ככל שידיה ייראו כבולות.
פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
הפגנות בדרישה ל"עסקה עכשיו" פוגעות ביכולת המיקוח; מתן רושם שהממשלה שבויה בידי בן-גביר מחזק אותה
