דרום אפריקה לא קיבלה היום (שישי) את מבוקשה ובית המשפט הבינלאומי לצדק לא הוציא צו לעצירת המלחמה או להפסקת אש מיידית. זו הרי הדרישה העיקרית של חמאס ואיראן, ששלחו את דרום אפריקה כדי לייצג אותם בבית הדין. דרישות הומניטריות, שעליהן כן החליט בית הדין, מעניינות את החמאס כשלג דאשתקד. אבל זו לא סיבה למסיבה, ולישראל אין שום סיבה להיות מרוצה. משום שההחלטה שהוקראה, גם אם זמנית בלבד, משרתת את התעמולה האנטי-ישראלית.
הגופים הבינלאומיים החשובים ביותר הוקמו בעקבות התקפה של מדינות חשוכות על מדינות אחרות, ולא רק דמוקרטיות. חבר הלאומים הוקם ב-1920 בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ביוזמה של הנשיא האמריקני וודרו וילסון. ארה"ב עצמה לא הצטרפה. מיותר לציין שחבר הלאומים נכשל בתפקידו העיקרי, משום שהוא לא הצליח למנוע את מלחמת העולם השנייה.
נשיאת בית הדין בהאג מקריאה את הצווים שהוטלו על ישראל
(צילום: רויטרס)
האו"ם הוקם ב-1945 כהמשך לחבר הלאומים בעקבות מלחמת העולם השנייה, והכישלון הפך להרבה יותר גדול. האו"ם לא הצליח למנוע הרג של מיליונים בקונגו או את הג'נוסייד שביצעו מוסלמים ערבים במוסלמים שחורים בדרפור, ולא את הג'נוסייד של בני שבט ההוטו בבני שבט הטוטסי ברואנדה, ולא את מלחמת איראן-עיראק. ובעצם, אף לא עימות אחר. מאז הוקם האו"ם נהרגו בעימותים השונים ברחבי העולם הרבה יותר בני אדם מאשר בשתי מלחמות העולם.
והמצעד נמשך. הרבה מאוד גופים בינלאומיים הוקמו על ידי האו"ם. אחד העקרונות המובילים של הארגון היה זכות ההגדרה העצמית. עמים רבים שנאבקו נגד הקולוניאליזם והאימפריאליזם - זכו לעצמאות. העם היהודי הוא אחד מהם. ובשם עקרון השוויון – כל מדינה שהוקמה הצטרפה לממשלת הממשלות. הקול של סודן ולוב שווה בדיוק לקול של קנדה וארה"ב.
התוצאה עגומה משום שהגופים הללו, ומועצת זכויות האדם של האו"ם היא הבולט שבהם, נשלטים על ידי רוב אוטומטי של מדינות חשוכות. האו"ם וגופי המשנה שלו הפכו למכשיר של הרוב האוטומטי. 70% מהמדינות החברות במועצת זכויות האדם של האו"ם אינן דמוקרטיות. ההרכב החשוך מוצא ביטוי בהחלטות הגופים הללו.
כך, למשל, מאז 2015 עד היום קיבלה עצרת האו"ם 141 החלטות נגד ישראל, לעומת 64 החלטות נגד כל שאר מדינות העולם גם יחד. נכון שמיאנמר ביצעה טיהור אתני. נכון שרוסיה פתחה במתקפה ברוטלית נגד אוקראינה. נכון שסין כולאת בין מיליון לשני מיליון מוסלמים במחנות חינוך מחדש. נכון שצפון קוראה היא בית כלא אחד גדול. אבל ישראל. זו הבעיה של העולם. לעומת כל הגופים הבינלאומיים, היה נדמה ששני בתי המשפט החשובים ביותר שהוקמו על ידי האו"ם – בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) ובית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) היו אמורים להיות קצת, רק קצת, יותר הוגנים. וצריך להודות שהקצת הזה הוא אכן יותר מדי קצת.
אבל לא הכול שחור. משום שהחלטת השופטים היום בעניין צו מניעה היא הרבה פחות חמורה ממה שהיה נדמה. בית הדין דורש מישראל להימנע מפגיעה בחיי אדם ולאפשר תנאים הומניטריים, כולל אספקת מזון ושירותי בריאות. זה כבר קורה. אבל לא היה צו להפסקת אש, שממילא ישראל לא הייתה מתייחסת אליו ברצינות, בדיוק כשם שארה"ב ובריטניה לא צייתו לצווים זמניים מהסוג הזה, ובוודאי לא רוסיה.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזימצד שני – הרטוריקה של בית הדין הייתה בדיוק בנוסח של גופי זכויות האדם שהקים האו"ם. כך למשל הוא טרח לצטט את פיליפ לזריני, ראש סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים (אונר"א). נו, באמת. וכי אפשר לצפות מהאיש הזה לומר משהו ששווה התייחסות רצינית? מדובר באדם עוין לישראל שעומד בראש ארגון עוין, שרוב עובדיו ברצועה הם פעילי חמאס, ושמתקניו שימשו ומשמשים את פעולות הטרור של חמאס. הוא מקור הסמכות?
לא תם ולא נשלם. ישראל ספגה עוד פגיעה בזירה הבינלאומית. אבל כבר התרגלנו. יעברו עוד שנים עד שתתקבל החלטה סופית. ועד אז, אין שום צורך לוותר על הזירה הבינלאומית. היא משפיעה. שלוש פעמים עצרה דעת הקהל הבינלאומית את ההישגים של ישראל בשדה הקרב. אין צורך שזה יקרה שוב.
